תגית: בנימין נתניהו

מה מפחיד במדינה פלסטינית?

מה מפחיד במדינה פלסטינית? בימים הקרובים צפויים לפנות הפלסטינים למועצת הביטחון של האו"ם על מנת שיכירו במדינה פלסטינית לצד ישראל. ההצעה הזו מגיעה אחרי שהפרלמנטים בשבדיה, בריטניה, ספרד, אירלנד, צרפת כבר הצביעו בעד ההכרה, שמדינות נוספות הביעו הסכמה עקרונית וגם הווטו של ארצות הברית על ההצבעה הולך ונהיה פחות בטוח.

במקום לרוץ למזכיר המדינה קרי בניסיונות נואשים לחפות על המצב המחפיר אליו הביא נתניהו את יחסי ישראל-ארצות הברית, ראש הממשלה יכול לעשות את המעשה האמיץ, היצירתי והצודק, ולהגיד "כן" לפניית הפלסטינים לאו"ם. זה מה שמרצ דורשת ממנו מאז הפנייה הראשונה של הפלסטינים לאו"ם. כבר יותר משנתיים אנחנו אומרים שמדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי, שהיא תאפשר לישראל לקיים מו"מ מול הפלסטינים כממשלה מול ממשלה.

ומה עושה שר הבטחון שלו בינתיים? הוא בונה בשטחים.

ההחלטה של יעלון להעביר בסיסי צבא כדי לפנות מקום להרחבת הבנייה בהתנחלויות לא רק מסריחה מאופורטוניזם פוליטי, היא גם בעייתית מאוד מבחינה משפטית. קודם כל, כי בינה לבין ביטחון המדינה אין דבר וחצי דבר, אם כבר אז להפך – היא רק מצטרפת לשורת ההחלטות המתסיסות ומחרחרות המלחמה של הממשלה היוצאת. ושנית, כי בית המשפט כבר קבע בעבר שממשלה בתקופת בחירות, שאינה כפופה לביקורת של הכנסת ושהציבור איבד בה את אמונו, צריכה להימנע ממעשים שנויים במחלוקת שאינם דחופים. 

בפנייה ששלחה השבוע ליועץ המשפטי לממשלה ביקשה יו"ר מרצ זהבה גלאון לעצור את המחטף של יעלון, שהמטרה שלו היא לגרוף עוד כמה קולות בפריימריז אבל התוצאות שלו חמורות הרבה יותר: קביעת עובדות בשטח וכבילת ידיה של כל ממשלה עתידית שתקום למדיניות ההרסנית של הממשלה הנוכחית, מדיניות שהובילה בין היתר לקרב המאסף חסר הסיכוי מול התגברות התמיכה האירופאית בהכרה במדינה פלסטינית באו"ם והחשש לאובדן התמיכה האמריקאית בישראל.

אנו מקווים ומאמינים שהיועמ"ש יעצור את המחטף הבזוי של שר הביטחון, וחשוב מכך – אנו מקווים ומאמינים שבממשלה הבאה לא בוגי יעלון, ולא אף אחד מחבריו לימין המתנחלי, יהיה שר הביטחון.

האינטרס הישראלי לא עומד בראש מעייניו של בוגי יעלון וגם נתניהו כבר לא יגיד "כן" למדינה פלסטינית, אבל ב-17 במרץ הוא יקבל "לא" מהדהד מהציבור הישראלי.

מופע מרהיב של בריחה מאחריות

המחבלים שביצעו את הפיגוע המחריד בירושלים הם רוצחים מתועבים, והם – ורק הם – הרוצחים היחידים בסיפור הזה.

אבל כמו בכל דבר שקשור לירושלים ולאזור בכלל, אי אפשר להסתכל על הדברים מחוץ להקשר. וההקשר הוא שבחודשים האחרונים אנחנו קמים ליותר מדי בקרים מדממים, ושבשני הצדדים יש הנהגה שלא עושה מספיק כדי לשנות את המציאות הנוראית הזאת. ושניהם עסוקים בהטחת האשמות במקום בלהנהיג ובלקחת אחריות.

מסיבת העיתונאים של נתניהו לאחר הפיגוע, היתה מופע מרהיב של בריחה מאחריות. נתניהו יודע שהחודשים האחרונים הם תוצאה של מדיניות. שהם הפירות הבאושים של אסטרטגיית "ניהול הסכסוך" שלו: אין ביטחון, אין שלום, אין אופק מדיני. רטוריקת ההפחדה, ההתקרבנות והטלת האשמה לכל עבר מנסה להסתיר את אובדן הדרך והעדר התקווה. היא נכשלת ממש כמו שהממשלה הזאת נכשלת בלשמור על בטחונם של אזרחי ישראל.

נתניהו חושף את פרצופו האמיתי ובמקום לרסן את הפרובוקציות של הבנטים והליברמנים הוא מתעסק בלהאשים את אבו מאזן. אם הוא אכן "גדול הטרוריסטים שהצמיח העם הפלסטיני" כמו שאמר היום בנט, אז תתמודדו איתו, יש לכם את הכלים אז מה עוצר בעדכם? אולי אתם גם יודעים שהפניית האצבע המאשימה כלפי אבו מאזן היא סתם אמירה לצורך רווח פוליטי, אולי אתם יודעים שמה שאמר היום ראש השב"כ הוא נכון ואתם מנסים לזרות חול בעיני הציבור ולהפריח סיסמאות כדי שלא ישימו לב מי באמת אחראי למה שקורה כאן?

בסוף דבריו נתניהו קרא לראשי האופוזיציה להצטרף לממשלת אחדות לאומית. מובן מאליו שכולנו מאוחדים סביב המלחמה בטרור, אבל לתת יד לממשלה שרק שופכת דלק על המדורה וחוסמת כל דרך לשים קץ לאיבה ולאלימות, זאת ממש לא הדרך. ברגע שראש הממשלה ילך לתהליך מדיני שכולל פשרה אמיתית, מרצ תהיה הראשונה להעניק לו רשת ביטחון. עד אז הדיבורים האלה הם לא יותר מניצול ציני של הפיגוע למטרות של תחמנות פוליטית.

הפניית אצבע מאשימה כלפי כולם מלבד עצמך היא לא מנהיגות, אלא פחדנות ובריחה מלקיחת אחריות על המדיניות שלך. מה שאנחנו עדים לו בחודשים האחרונים לא קורה בוואקום, זאת תוצאה של המציאות שהממשלה הזאת יצרה בחמש השנים האחרונות ושל הסרבנות שלה לעשות משהו כדי לשנות את התנאים בירושלים. הסלמה נוספת בירושלים תגרור אותנו למלחמת דת שעלולה לסבך את ישראל מול העולם המוסלמי כולו. בזמנים כאלה אזרחי ישראל זקוקים לפתרונות ולמנהיגות אחראית. לצערי, נתניהו לא יכול לספק לנו אף אחד מאלה.

יו"ר צעירי מרצ תומר רזניק בערוץ הכנסת על תקציב ממשלת נתניהו ל2015

"מימדי האי-שיווין בישראל הם מחרידים. הם מפוררים את החברה שלנו מפבנים. הם מביאים לגלי אלימות וזגענות ופשיעה. כל הדברים האלה הם תוצאה של חוסר בטחון קיומי. עם הדברים האלה התקציב הזה לא מתמודד, והממשלה הזו לא מתמודדות." צפו ביו"ר צעירי מרצ תומר רזניק בערוץ הכנסת במשדר מיוחד לקראת אישור תקציב המדינה

 

כאילו לא היתה כאן מלחמה

חלפו כשבועיים מאז סיום מבצע "צוק איתן" ודומה, שלא היתה כאן מלחמה. כמעט כולם עברו לסדר היום. עברנו 50 ימים של מלחמה בעזה, שבמהלכה תושבי הדרום האמיצים שמעו כי שוב "השמדנו את הרקטות", ושוב הסבנו לחמאס "פגיעה קשה", וכמובן שוב הבטחות מצדו של ראש הממשלה שכתשנו את עזה "ושיקמנו את ההרתעה".

זו כנראה הסיבה, שבמשך 70 יום החמאס ירה על כל חלקי הארץ את אותן רקטות שהשמדנו לו בפעם הקודמת – במבצע "עמוד ענן". לצערי, יש מקום לחשש כי ההסכם הנוכחי של נתניהו עם החמאס, מבטיח לנו בדיוק, אבל בדיוק, את אותו הדבר בעוד שנה-שנתיים. מסתבר שהסבל של תושבי הדרום בשבועות האחרונים, כמו כל המרורים שהמבצע המיותר הזה האכיל את תושבי ישראל, נכפו עלינו בידי ממשלה ללא שום מחשבה מדינית ותכנון לטווח ארוך, וללא שום תוצאות.

כל קשר בין ההסכם שנחתם עם חמאס לבין ההצהרות של נתניהו ביציאה למלחמה הוא מקרי בהחלט. דבר אחד ברור: ניתן היה להגיע לאותן הסכמות בדיוק כבר לפני חודשיים מול המתונים ברשות הפלסטינית ולא תחת אש מול החמאס, ובלי יציאה למלחמה מיותרת, שעליה אנחנו משלמים מחיר כבד מאוד בחיי אדם, בפגיעות בגוף ובנפש, וגם מחיר כלכלי כבד מנשוא. אז מה הפלא שהרוב הגדול של הישראלים לא מאמינים שהפסקת האש הזאת תחזיק יותר משנה? מה הפלא שאפילו ראש הממשלה לא העז באף אחת מהופעותיו הפומביות עד כה, להתחייב שהשקט המדומה הזה יחזיק מעמד.

יא אלטרנטיבה. נתניהו (צילום: יואב דודקביץ')

 נתניהו (צילום: יואב דודקביץ')

 אבל נתניהו הבטיח לנו "אופק מדיני". כבר חמש שנים, שנתניהו מבטיח לנו "אופק מדיני", אבל בפועל הוא מנסה לקדם הזיה שנקראת "לנהל את הסכסוך". מעבר למילים הללו, והרי נתניהו תמיד היה חזק בדיבורים, מסתתרת אמת עגומה: אפס מחשבה אסטרטגית, אפס יוזמה ואומץ כדי לשנות את המציאות המדינית, כדי לתת לתושבי הדרום סיכוי לביטחון אמיתי לטווח ארוך, כדי לתת לתושבי עזה משהו לחיות עבורו מלבד נקמה. אפס בניצול הזדמנויות מדיניות, אפס בהבנה שאין הרתעה צבאית שמונעת מהחמאס לשגר עוד פצמ"ר ועוד רקטה. אפס בהפנמה ש-74 חיילים ואזרחים הרוגים, בור של תשעה מיליארד שקלים בתקציב וכתישת רצועת עזה – זו לא מדיניות, זו היגררות מופקרת שמשרתת את החמאס.

יש אלטרנטיבה לטירוף הזה וכולנו חוץ מנתניהו יודעים מהי. האלטרנטיבה הזאת עומדת לפתחו של ראש הממשלה כבר חמש שנים והוא מסרב לבחור בה: מהלך מדיני אמיץ לפתרון הסכסוך. במקום זאת, הוא מתעקש "לנהל את הסכסוך" וכל פעם מגלה שבפועל, דווקא הסכסוך מנהל אותו. הדוגמא האחרונה לכך היא ההחלטהלהפקיע כ-4,000 דונם בגוש עציון, שמוכיחה כי ישראל מוכנה להעניק צ'ופרים רק למי שיורה עליה קסאמים ובה בעת לא מהססת לירוק בפרצופו של השותף המתון ברשות הפלסטינית, אבו מאזן, ולהסתבך עם הממשל האמריקני ומדינות אירופה.

נתניהו עושה הכול כדי להשכיח שרק אתמול היתה כאן מלחמה. אם זה ה"אופק המדיני" שנתניהו מציע לנו, שמחבל בסיכוי להסדר מדיני, כדאי שילך הביתה, וכמה שיותר מהר.

טור דעה של זהבה גלאון מאתר וואלה!

נתניהו חייב לפרסם את ההסכם עם החמאס

יו"ר מרצ, זהבה גלאון, פנתה היום, 2.9.2014, לראש הממשלה, בנימין נתניהו, בבקשה שיפרסם באופן פומבי את עקרונות ותנאי הסכם הפסקת האש שנחתם בין ישראל לבין חמאס".

גלאון: "מדובר בהסכם הפסקת אש ארוכת טווח, אשר תוכנו ועקרונותיו לא רק שישפיעו על איכות החיים של תושבי הדרום, אלא עלולים אף להשפיע בסוגיות של חיים ומוות, הן של תושבי ואזרחי ישראל והן של חיילי צה"ל.

"כראש ממשלה יש בידיך כוח רב. הממשלה בראשותך יכולה להורות על גיוס צבאי, לפתוח במלחמה, ולשלוח חיילים לקרב. כוח זה מחייב אותך גם במתן דין וחשבון לאזרחי ישראל. ברור הוא כי הציבור אינו לוקח חלק פעיל בהחלטה על הפסקת האש ואינו שותף בניסוח התנאים לה, אולם, לאחר שזו כבר הושגה, אין מניעה לפרסם את ההסכם ולאפשר דיון פומבי אמתי בתכניו והשלכותיו".

גלאון מתייחסת במכתבה לפרסומים בכלי התקשורת לפיהם ראש הממשלה הביא את תנאי הפסקת האש לידיעת חברי הקבינט ודיווח עליהם בדיעבד לחברי ועדת החוץ והביטחון, ומציינת כי "לא ניתן להסתפק רק בדיווח שהועבר על ידך בפני וועדת החוץ והביטחון, וזאת לנוכח החשיבות הציבורית הגבוהה וההשלכות העמוקות שישנן ועוד יהיו לתנאי הסכם זה. מן הראוי כי פרטיו יובאו לידיעת הציבור".

מכתב_לרוהמ1 מכתב_לרוהמ2

 

קיצוץ רוחבי הוא לא מדיניות אלא בריחה מאחריות

הממשלה הצביעה אתמול (31.8.2014) על קיצוץ רוחבי של 2 מיליארד ש"ח בתקציב כל המשרדים (חוץ ממשרד הבטחון, שקיבל תוספת של 1.5 מיליארד) כדי לממן את מבצע צוק איתן. 690 מיליון ש"ח מתוכם הם קיצוץ בתקציב משרד החינוך. זה ברור שהמלחמה הזאת באה עם תג מחיר עצום וזו מציאות שצריך להתמודד איתה, אבל השאלה היא איך, והדרך שהממשלה בחרה – קיצוץ גורף וחסר אבחנה בכל שירותי המדינה – היא התשובה הלא נכונה.

צריך להבין: קיצוץ רוחבי הוא לא מדיניות אלא בריחה מאחריות. הוא בריחה מאחריות כי הוא פוטר את הממשלה מהצורך לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל החלטות קשות. הוא מאפשר לנתניהו וללפיד לפגוע בשירותים שאין להם בעל בית בממשלה – בשירותי הרווחה שחטפו עכשיו קיצוץ עמוק של 62 מיליון ש"ח, מתקציב הרפואה הציבורית שאיבד 43 מיליון ש"ח, מתקציבי השיטור והכבאות שקוצצו היום ב – 51 מיליון ש"ח, ואפילו בהשקעות בסיסיות מעודדות צמיחה, כמו תקציבי פיתוח התחבורה הציבורית והתשתיות, שקוצצו היום בקרוב לרבע מיליארד ש"ח. כל הדברים האלה נעשים על הגב של כלל הציבור בישראל, אבל בעיקר על חשבון השכבות החלשות, שתלויות בשאריות מדיניות הרווחה שעוד נשארו, ברופאים ובאחיות הקורסים, ובמערכת החינוך הציבורית המתייבשת, שהמדיניות המרכזית שלה תחת הממשלה הזאת היא הרמת ידיים והתפרקות מאחריות.

הקיצוץ הרוחבי הוא החלטה שגויה לא רק בגלל המקומות שמהם הוא לוקח אלא בגלל שזה הפתרון שמאפשר לנתניהו ללפיד לא להסתבך עם המגזרים שמהם כן אפשר וצריך לקחת. יש מקורות תקציביים ברורים שאנחנו מצביעים עליהם כבר תקופה ארוכה, ושר האוצר שלנו מסרב לגעת בהם: הם לא יעזו לשקול מאבק אמיתי בפטורים ממס לחברות הגדולות במשק שעולים לנו במיליארדי שקלים רבים כל שנה. הם לא מוכנים לאמץ מס חברות דיפרנציאלי שיכניס למשק 3 מיליארד ש"ח נוספים בשנה – צעד שלא דורש מאמץ, הצעת החוק שלי הרי יושבת על שולחן הממשלה כבר הרבה זמן. נתניהו ולפיד לא יעזו לקחת למשל 14 מיליון ש"ח ממינהלת הזהות היהודית המיותרת, כסף שהועבר אליה חוץ-תקציבית לפני פחות משנה כדי לשרת את פרוייקט ההחזרה בתשובה הזה. הם לא מוכנים לגעת בקרוב ל – 900 מיליון ש"ח שהועברו השנה לבניה מיותרת בהתנחלויות ויכולים לבדם לכסות מחצית מהקיצוץ הרוחבי. ועוד לא דיברנו על 47 מיליון ש"ח על פני חמש שנים שאושרו רק לפני חודש ל"קירוב התנ"ך לציבור". הנה דרך לקרב את הציבור לרוח היהדות: בטלו את התוכנית והעבירו את הכסף שיועד לה לשירותי הרווחה. בכל זאת, "ואהבת לרעך כמוך" הוא גם כן כלל גדול בתורה.

הקיצוץ הרוחבי הוא לא מדיניות שקולה אלא התחמקות מלקיחת אחריות שמשרתת בעלי הון ואינטרסים צרים של שותפים קואליציוניים. אנחנו מציעים אלטרנטיבה ברורה להחלטה הרעה הזאת. זו לא גזירת גורל, וזו לא צריכה להיות ברירת המחדל.

זהבה גלאון

 

מערכת הביטחון ממליצה להקל בלחץ הכלכלי על עזה

 

היום אנחנו קוראים ב-"הארץ" שבמסגרת ההמלצות של מערכת הביטחון לדרג המדיני, לקראת השיחות על תנאי הפסקת האש בקהיר, בצבא מציעים להעביר משכורות לחמאס, לפתוח את אזורי הדיג, להקל על תנועות במעבר ארז ולהקל על מעבר סחורות לרצועה דרך כרם שלום. הם מסבירים כי "לישראל יש אינטרס שרצועת עזה לא תהיה תחת לחץ כלכלי וחברתי כה כבד".

נכון, הסרת המצור היא אינטרס ישראלי. היא הייתה גם אינטרס ישראלי לפני כחודשיים, וניתן היה להסכים עליה מול ממשלת הפיוס בראשות אבו מאזן, גם בלי כל ההרס וההרג, הטילים והחרדות של 50 ימי לחימה.

נחזור ל-23 באפריל, כשהוכרז על הקמתה של ממשלת הפיוס הפלסטינית. תוך 24 שעות התייצבו כל שרי הקבינט מול המצלמות:

"במקום לבחור בשלום אבו-מאזן כרת ברית עם ארגון טרור רצחני", אמר ראש הממשלה נתניהו. "אבו מאזן עוסק בטרור מדיני", הזדעק ליברמן. גם עלי התאנה הכביכול מתונים בממשלה לא השמיעו קול אחר: "אי אפשר להתנהל כרגיל כשלא הכל כרגיל" אמרה ציפי לבני. שר האוצר לפיד הרחיק לכת ורמז שבחבירה לחמאס הפלסטינים הוכיחו שחזונם הוא הקמת מדינה פלסטינית במקום מדינת ישראל.

ממשלת סרבנות השלום על כל חלקיה התעלמה מתוכן הסכם הפיוס שהיה טוב לאבו-מאזן והזדמנות לישראל, קפצה על ההזדמנות בכדי לפוצץ את המו"מ ולהפסיק את השיחות עם אבו מאזן, ולבטל את הפעימה הרביעית של שחרור האסירים (תזכורת: הממשלה העדיפה לשחרר רוצחים על הקפאת הבנייה בהתנחלויות).

כבר אז, חבריי לסיעת מרצ ואני אמרנו בקול ברור, שממשלת ישראל צריכה לראות בממשלת הפיוס הזדמנות. בשיחה עם ראש הממשלה אמרתי לו שהממשלה החדשה תהיה מחויבת לעקרונות הקוורטט, שמי שיוביל אותה הוא אותו אבו מאזן שכבר מוכיח שנים שזנח את הדרך הצבאית וששליטה שלו ברצועת עזה תשרת את האינטרס הישראלי.

צריך להגיד בקול ברור שממשלת נתניהו לא רוצה שלום ושהפיוס עם החמאס היה רק תירוץ להימנע מקבלת הסכם שיהיה צריך לאכוף אותו על המתנחלים. צריך לחזור ולהדגיש, שממשלת נתניהו יצאה לעוד מלחמה כי היא לא רצתה לעשות שלום.

בימים האחרונים אני שומעת כל הזמן את הדיבור על "הרתעה", ועל כך שגורמים במזרח התיכון מסתכלים מקרוב על התנהלותה של ממשלת ישראל בימים אלה. כשממשלת ישראל אומרת "לא!" מהדהד לממשלת פיוס בראשות המתונים וכמה חודשים אחר כך נותנת תמריצים והישגים לחמאס, שיירשמו על שמו ועל שם המנהרות שהוא חפר והרקטות שהוא ירה על ישראל, איזה מסר היא מעבירה מלבד זה שהיא מבינה רק כוח?

זהבה גלאון

צילום: אילן אסייג, "הארץ"

די. ראש הממשלה צריך ללכת הביתה.

 

הנאום שנתניהו נתן עכשיו נשמע לכם מוכר? אולי זה כי הוא נתן את אותו הנאום בדיוק לפני שנתיים, כשהכריז על הפסקת אש בסוף מבצע עמוד ענן. 

היום: "השמדנו אלפי רקטות ומשגרי רקטות"
בסיום עמוד ענן: "השמדנו אלפי רקטות שכוונו לדרום ואת רוב הרקטות שכוונו למרכז"

היום: "הרסנו מרכזי שליטה של החמאס"

בסיום עמוד ענן: "הרסנו מרכזי שליטה של החמאס"

היום: "חמאס חשב שהוא יתיש אותנו וטעה"

בסיום עמוד ענן: "חמאס הניח שנמנע ממתקפה מולו וטעה"

ועוד ועוד. פשוט העתק-הדבק.

כבר אמרו גדולים ממני שההגדרה של טירוף היא לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות.

כבר חמש שנים נתניהו מנסה את ההזייה הזאת שנקראת "לנהל את הסכסוך". הוא טומן את הראש בחול, חושב שהוא יכול למרוח אותנו ואת כל העולם , ואז כשהוא מגלה שסיר הלחץ החנוק שנקרא רצועת עזה מבעבע וממטיר עלינו אש הוא גורר את כל המדינה לעוד מבצע חסר תוחלת ששוב "משמיד את הרקטות" ושוב מסב לחמאס "פגיעה קשה" וכמובן "משקם את ההרתעה". אין ספק, ההרתעה הישראלית ממש שוקמה והחמאס ממש נפגע. כנראה שזו הסיבה שבמשך 70 יום הוא יורה על כל חלקי הארץ את אותן רקטות שהשמדנו לו בפעם הקודמת. וההסכם הנוכחי של נתניהו עם החמאס מבטיח לנו בדיוק, אבל בדיוק את אותו הדבר בעוד שנה-שנתיים. מה הפלא שהרוב הגדול של הישראלים לא מאמינים שהפסקת האש הזאת תחזיק יותר משנה? מה הפלא שאפילו ראש הממשלה לא העז בנאום הזה להתחייב שהשקט המדומה הזה יחזיק מעמד. 

זו התמצית של מה שנתניהו מסוגל להציע לאזרחי ישראל: תפיסה מתקרבנת ומבוהלת, כאילו אין לנו מה לעשות חוץ מלשבת בחיבוק ידיים, להאשים את העולם באנטישמיות, לחכות שירו עלינו רקטות ואז להיגרר לעוד סיבוב בבוץ העזתי ולהפציץ שוב ושוב את מה שנשאר מהרצועה.

אפס מחשבה אסטרטגית, אפס יוזמה ואומץ כדי לשנות את המציאות המדינית, כדי לתת לתושבי הדרום סיכוי לביטחון אמיתי לטווח ארוך, כדי לתת לתושבי עזה משהו אחר מנקמה לחיות עבורו, כדי לתת למתונים הפלסטינים את היכולת להתחזק מול החמאס ולהציב אלטרנטיבה. כלום. אפס בניצול הזדמנויות מדיניות, אפס בהבנה שאין הרתעה צבאית שמונעת מהחמאס לשגר עוד פצמ"ר ועוד רקטה, אפס בהפנמה ששבעים חיילים ואזרחים הרוגים, בור של 9 מיליארד ש"ח בתקציב וכתישת רצועת עזה זו לא מדיניות, זו היגררות מופקרת שמשרתת את החמאס וכישלון מנהיגותי. 

יש אלטרנטיבה לטירוף הזה וכולנו חוץ מנתניהו יודעים מהי. האלטרנטיבה הזאת עומדת לפתחו של ראש הממשלה כבר חמש שנים והוא מסרב לבחור בה. במקום זה הוא מתעקש "לנהל את הסכסוך" וכל פעם מגלה שהסכסוך מנהל אותו. מאסנו באנטי-מדיניות הזאת ובמסיבות עיתונאים זחוחות שמאוד מתאמצות לגרד לנתניהו עוד כמה אחוזי תמיכה בסקרים. 

די. ראש הממשלה צריך ללכת הביתה.

זהבה גלאון

"צוק-איתן" הוא כישלון אסטרטגי של נתניהו"

זהבה גלאון:

"הפסקת אש שהוסכמה בין ישראל לחמאס מגיעה מאוחר מדי, והתנאים שלה מוכיחים סופית שמבצע צוק איתן הוא כישלון אסטרטגי של נתניהו, שיצא למלחמה ללא יעדים וסיים אותה כשהוא נותן הישג עצום לחמאס על גבם של תושבי הדרום.

רגע לפני הפסקת האש, קיבלנו את ההודעה הקשה על ההרוג ה-69 בצד הישראלי ועל פצועים שמתווספים למאות פצועים. בעזה מעל 2000 הרוגים ואלפי פצועים. וכעת מסתבר שהסבל של תושבי הדרום בחמישים הימים האחרונים, כמו כל המרורים שהמבצע המיותר הזה האכיל את תושבי ישראל, נכפו עלינו בידי ממשלה חסרת אחריות, ללא שום מחשבה מדינית ותכנון לטווח ארוך, וללא שום תוצאות.

הכשלון המהדהד של נתניהו בהבנת חומרת מצבם של תושבי עוטף עזה שקול אך ורק לכישלון המתמשך שלו במניעת סבבי האלימות ברצועה והמלחמה הזאת בפרט. נזכיר שוב: ראש הממשלה סירב רק לפני כמה חודשים להכיר בממשלת האחדות הפלסטינית בגלל שחמאס חבר בה, אבל הוא מנהל כבר כמה שבועות מו"מ ישיר תחת אש עם החמאס. אין עדות ברורה מזו לכשלון העמוק של מדיניותו.

ההתנהלות הפחדנית והנגררת הזאת הובילה היום להסכם שכל קשר בינו לבין ההצהרות של נתניהו ביציאה למלחמה הוא מקרי בהחלט. דבר אחד ברור: ניתן היה להגיע לאותן הסכמות בדיוק כבר לפני חודשים מול המתונים ברשות ולא תחת אש מול החמא"ס, ובלי יציאה למלחמה מיותרת, שעליה אנחנו משלמים מחיר כבד מאוד בחיי אדם, בפגיעות בגוף ובנפש, ובקרוב גם מחיר כלכלי כבד מנשוא.

אבל ראש הממשלה בחמש השנים האחרונות, שרק השבוע שחרר הצהרות על "אופק מדיני חדש", לא רצה בשום נקודה לתת הישגים לאבו מאזן. כל מה שהוא הציע היה עמידה במקום, בנייה בהתנחלויות וסרבנות לכל הצעה, יוזמת הליגה הערבית, ממשלת האחדות הפלסטינית, הכל כדי לא לקחת החלטות קשות.

מה שראינו ב-50 הימים האחרונים היא תוצאה מחפירה של היעדר אסטרטגיה מדינית של ראש הממשלה נתניהו, שעשה בחודשים האחרונים כל טעות אפשרית.

הוא צריך לשלם את המחיר וללכת הביתה".

צילום: דה מרקר

 

 

מילון ההבלים של זבנג וגמרנו

עודד ליפשיץ, חבר וועידת מרצ

"תנו לצה"ל לנצח" זו סיסמא ריקה שנובעת מהנחת יסוד שגויה ומטומטמת שצה"ל יכול לנצח בגדול כל יריב בכל מצב. יוצא מזה שאם במלחמה  או במבצע מסוים צה"ל לא ניצח  בנוקאאוט, זה רק בגלל שהממשלה לא נתנה לו לנצח או שמפקדיו כשלו בניהול המערכה. בהקשר הזה  ניצחון פירושו  הכרעה צבאית חד משמעית שיוצרת הרתעה אפקטיבית והן מחסלות את יכולת הלחימה ורצון הלחימה של האויב לטווח ארוך: "ותשקוט הארץ 40 שנה". יש  רק בעיה קטנה: זו משאלת לב וחלום רטוב, מטרה נכספת בתסריט בדיוני שמעולם לא  מומש במלחמות ובמבצעים הצבאיים של מדינת ישראל.

במלחמת השחרור ניצחנו בגדול את כל צבאות ערב  וב-20.7.49 נחתם האחרון בהסכמי שביתת הנשק, עם סוריה. הרתעה לטווח ארוך? להד"ם.  חלפו פחות משנתיים עד שב-1951 החלו פיגועי הרצח של חוליות הפדאיון שהסתננו והגיעו עד ראשון לציון. מנין הנרצחים  באותה שנה  היה 137, מהם 111 בפיגועים מגבול ירדן ו-26 בפיגועים מרצועת עזה, ממש לא טפטוף. ישראל הגיבה בפעולות תגמול, "פעולות קרקעיות"  נועזות וקטלניות בשטחי האויב שלא הכריעו ולא הרתיעו.  הפדאיון פעלו יותר מחמש שנים.

מלחמת ששת הימים ביוני 67 הסתימה בניצחון צבאי ישראלי אדיר  על מצרים, סוריה וירדן. השמדנו חילות אויר, שריון ורגלים, כבשנו המון שטחים וקנינו המון אלבומי ניצחון. הרתעה לטווח ארוך? תשכחו מזה. כבר ב-8.3.69, אחרי  פחות משנתיים, פרצה מלחמת ההתשה בסואץ. היא הסתימה בתיקו מביך ומדכדך באוגוסט 1970 כשטילי הנ"מ המצרים כופפו את כנפיו הגאות של חיל האוויר הישראלי.

שלוש שנים לאחר מכן פרצה מלחמת  יום הכיפורים. נצחנו? אולי, וגם אם כן,  אבוי לניצחון צבאי בנקודות שמחירו 2222 הרוגים, 7251 פצועים ודיכאון לאומי עמוק.  הרתעה  הייתה, ומי שהורתעה הייתה ישראל. נשיא מצרים סאדאת צדק כשטען שישראל מבינה רק כוח: עד למלחמה ישראל הקימה בסיני את ימית והעדיפה את שרם א-שייח על שלום. רק אחרי מלחמה מדממת וכואבת ישראל הבינה שרק שלום יביא בטחון לטווח ארוך ושלום עדיף על שטחים, החזירה למצרים מה שכבשה ממנה עד גרגר החול האחרון. וכך זכינו ל-36 שנות שקט בטוח שכנראה יימשך.

ירדן היא דוגמא דומה: הסכם השלום כבר הניב 20 שנות שקט בטחוני מבטיח.

יוצא שלפחות מ-1967 צה"ל לא הכריע, לא הרתיע ולא ניצח. מלחמת לבנון הראשונה ב-1982 הפכה למלחמת התשה רבת שנים  עם פיגועים בחיילי צה"ל בלבנון ופיגועים וקטיושות על יישובינו בגליל.

גם שתי האינתיפאדות וכל מבצעי צה"ל בגדה וברצועת עזה לא הכריעו, לא הרתיעו, לא הסירו איומים ולא פתרו את בעיות הביטחון.

אבל, טוענים חסידי הזבנג וגמרנו, במלחמת לבנון השנייה ב-2006 השגנו הרתעה: כשנסראללה יצא מהבונקר בבירות, ראה שהפכנו את רובע דחיה למגרש כדורגל  ונורא נבהל, ומאז החיזבאללה, עם רבבות טיליו המסוכנים,  יושב שמונה שנים בשקט. לכן, אם החמאס לא הורתע ב"צוק איתן" זה רק בגלל שלא נתנו לצה"ל לנצח. לא  לא הרסנו , לא כבשנו ולא הרגנו מספיק. נכון? ממש לא, וההבדל אינו בעצמת המכה: סג'עיה וח'זעה ומזרח רפיח שברצועת עזה חטפו מצה"ל יותר חזק משחטף ממנו רובע דחיה.  השוני המהותי הוא שאין מצור על נסראללה וחיזבאללה בלבנון. יש להם נמלים ובנקים ושדות תעופה חופשים מפיקוח, הם יכולים לנסוע לכל יעד ולקנות ולמכור כל מה שירצו בכל העולם, מדלק ועד נשק, ואפילו מכונות לקידוח מנהרות תקיפה בגודל שמתאים לרכבות.  שום דבר לא מאלץ אתם להקדים ולתקוף אותנו.  לעומת זאת על רצועת עזה וחמאס יש מצור מצרי וישראלי  קיצוני, אכזרי וקשה מנשוא. הטענה הישראלית המתקרבת והמתחסדת, "יצאנו מעזה ב-2005, ובמקום שלום ותודה קיבלנו טילים ומנהרות " היא מטעה ושקרית. ישראל מעולם לא ויתרה על השליטה המוחלטת בעזה. בהינתקות המדומה ב-2005 רק פינינו, מטעמי נוחות שלנו, את הצבא, את הממשל האזרחי ואת יישובי גוש קטיף מרצועת עזה,  אבל אנחנו והמצרים ממשיכים לשלוט על כל הגדרות, החופים והמעברים. זה כאילו שסוהרים פינו  בית כלא ונתנו לוועד האסירים לנהל אותו, אבל השאירו בידיהם את מלוא השליטה  בחומות, בגדרות ובשערים. רק הסוהרים מחליטים מה יוכנס ולא יוכנס לכלא, עד לסיגריה ולגרב האחרונה, מי ייכלא ומי ישתחרר.  לטעון שהסוהרים התנתקו שם מהכלא והאסירים שם חופשיים זו הטעיה צינית. עזה היא כלא  ל-1.8 מליון בני אדם.   הישראלים והמצרים מחליטים כמה קמח ומלט, דלק וחשמל, כמה כסף וקצף גילוח וטמפונים ייכנסו או לא ייכנסו לרצועה, מי ייכנס ומי יצא ומה מותר ואסור לייצא. כשלא מתחשק לנו איננו מעבירים להם אפילו את כספי המיסים ששייכים להם, כספים  שאנחנו גובים עבורם מסחורות שעוברות באשדוד רק מפני שאנו מונעים הקמת נמל בעזה, וזו פשוט גניבה.

כשסיסי אויב החמאס עלה לשלטון במצרים במקום מורסי הידידותי מהאחים המוסלמים הוא הידק  עוד יותר את המצור החונק על הרצועה. המצוקה שם הפכה לבלתי נסבלת והחמאס,  בייאושו, נאלץ לפעול מיד בכל דרך. זהו ארגון טרור רצחני, אבל בתחילת העימות הנוכחי הוא אמר את האמת: תקפנו את ישראל בטילים ובמנהרות כדי לפרוץ את המצור הנורא הזה, ולא ננצור את האש עד שתושג המטרה.  לא הקשבנו להם, או שהקשבנו, אבל בשחצנותנו המתנשאת חשבנו שהם משקרים ולא באמת יעזו  לירות כשתסתיים הפסקת האש. הרי הכינו אותם קשות, לפחות כמו בדחיה של החיזבאללה! וכך, מאמונת השווא האוילית והנצחית בהכרעה בכח ובהרתעה, הגענו לנאום הכלניות המגוחך של הרמטכ"ל.  איינשטין אמר שכשעושים שוב מה שכבר נעשה מספר פעמים בעבר ומצפים לתוצאה שונה זה טמטום. ב"צוק איתן" חזרנו על מה שנכשל שוב ושוב  בעבר: הגבנו בכח רב כדי להכריע ולהרתיע לטווח ארוך. כמובן שגם הפעם נכשלנו. איזו  אכזבה מטומטמת! מי שמכיר במגבלות הכח ומאמין שצה"ל הוא צבא טוב, אבל לא צבא שיכול הכל, תמיד ובגדול  אינו מאוכזב מתוצאות מבצע "צוק איתן": הצבא עשה מה שהוא יכול: חיסל מנהרות, יירט טילים בכיפת ברזל, פגע בלוחמי חמאס ובמצבורי נשק ורקטות.  הוא לא יכול ואין לצפות ממנו למה שלא הושג מעולם: להכריע, להרתיע ולהבטיח שקט לטווח ארוך לעוטף עזה ולכל המדינה.

במקום לחזור ולהיכשל בלי תוחלת, עדיף לחזור על מה שהצליח בעבר: רק הסכם שלום בין ממשלה ישראלית אמיצה עם חזון ודרך, לבין הפלשתינאים בראשות אבו מאזן ובתמיכת המתונים בעולם הערבי, יבטיח שקט ובטחון לטווח ארוך בגדה וברצועה, כמו השקט והביטחון שהושגו בגבולות מצרים וירדן.

 

נתניהו, רד מהמרפסת!

מכתב גלוי

עודד ליפשיץ', חבר וועידת מרצ

 

אדוני ראש הממשלה! בקו הקדמי בעוטף עזה יש עיירה – שדרות, מושב – נתיב העשרה, שני קיבוצים דתיים – סעד ועלומים, וכחמישה עשר קיבוצים חילוניים שרוב חבריהם ממפלגות השמאל. אני מניר עוז, שבשדותיו גילו את מנהרת התקיפה הראשונה בינואר 2013. ב-1957 הקמנו כאן קיבוץ בגלל שחונכנו ב"השומר הצעיר" השמאלני ל"ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים", ובהמשך הצטרפו אלינו השלמות מאותה תנועה. יותר מ-80 אלף אנשי מילואים גויסו ל"צוק ענן". רבים מהם ומחיילי הסדיר הם שמאלנים. אדוני ראש הממשלה! בימים אלה רוב אזרחי ישראל, מהימין ומהשמאל, רואים בחברי הקיבוצים כאן ובכל הלוחמים פטריוטים אמיצים שראויים לכבוד ולהערצה.

אבל, אנו בעידן של הקצנה ימנית מואצת, רדיפת השמאל, חוסר סובלנות והרס הדמוקרטיה. הנגע הזה מסוכן יותר מהחמאס ומתפשט, כמו נגיף האבולה, בכל מגזרי החברה, מהממשלה והכנסת ועד לאספסוף הגזעני והאלים בשולי הימין. כשאנו, השמאלנים מקיבוצי הרצועה ומהלוחמים שפשטו את מדיהם, מתבטאים ומפגינים בעד שלום ונגד פגיעה לא מידתית באזרחים ובשכונות בעזה, קיצוני הימין מפסיקים כהרף עין לראות בנו את גיבורי האומה ומוקיעים אותנו כבוגדים. האספסוף מ"תג מחיר", "להב"ה", "אריות הצל", "כנופית אל יהוד", "כהנא חי" ודומיהם מטיף לפגוע בנו פיזית ותוקף אותנו באלימות. נער ערבי, מוחמד אבו ח'דיר, כבר הוצת ונרצח באכזריות, ויש חשש שיפגעו בערבים ובשמאלנים נוספים. היו דברים מעולם: יונה אברושמי הימני רצח בהפגנת "שלום עכשיו" בירושלים ב-1983 את אמיל גרינצוייג השמאלני, מורה ב"מעלה הבשור", בית ספר קיבוצי בעוטף עזה. ברוך גולדשטין הימני רצח במערת המכפלה ב-1994 29 מתפללים מוסלמים.

אדוני ראש הממשלה! עמדת ב-1995 על המרפסת בכיכר ציון בירושלים כשמפגיני ימין מוסתים הניפו תמונות של יצחק רבין, ראש ממשלה, רמטכ"ל וגיבור מלחמות ישראל, במדי אס. אס. וצלב קרס. שתקת ולא עצרת בעדם. לאחר חודש יגאל עמיר הימני רצח את רבין. גם היום אתה שותק באפס מעשה. הזכרתי כאן את רדיפת השמאלנים, מעוטף עזה ומצה"ל, רק כדי להמחיש את עצמת הסכנה שבימין קיצוני רווי שנאה וחסר מעצורים. במדינה דמוקרטית, וכבר לא בטוח שישראל היא עדין כזו, הזכות לחופש דעה, לביקורת ולמחאה לגיטימית שמורה, גם בעתות לחימה, לכל האזרחים ובמידה שווה, ליהודים ולערבים, לימניים ולשמאלנים, לחילוניים ולדתיים, לתושבי תל אביב, טייבה ועוטף עזה ולאלה ששירתו ולא שירתו בצה"ל.

אדוני ראש הממשלה! אתה שופע מליצות מזויפות על אחדות העם אבל לא שכחנו שלחשת לרב כדורי ב-1999 ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודים". אחדות אמתית אינה הסתה, שנאה ורדיפת האחר. אחדות אמתית היא סולידריות, אחווה ותחושה של שותפות גורל בין בעלי דעות שונות שמאמינים בויכוח חופשי, בהכרעת רוב דמוקרטית ובשמירת זכויות המיעוט. אתה מבטיח להגן על יישובינו בעוטף עזה, ואינך מגן עלינו ממסיתים ומבריונים שמפלגים את העם ל"פטריוטים ימניים" ול"שמאלנים בוגדים" כמונו. אדוני ראש הממשלה! רד מהמרפסת ההיא ומלא את חובתך. השמע קול ברור נגד הסתה, גזענות ואלימות וצווה על המשטרה וזרועות החוק לעקור אותן מהשורש. כשאתה מפקיר שמאלנים וערבים, אינך ראש הממשלה הלגיטימי של כל אזרחי המדינה, גם אלה שלא הצביעו עבורך ומתנגדים לדעותיך. אם תמשיך להתיר את דמנו, לא נגיש את הלחי השנייה וניאלץ להגן על עצמנו מכנופיות הימין.

אדוני ראש הממשלה! כשירצחו ערבים ושמאלנים נוספים וכשתפרוץ מלחמת אחים – גם עדר של פרות אדומות לא יטהר אותך. לא תוכל לטעון שידיך לא שפכו את הדם הזה!

ועדת החקירה הלא נכונה

לאחרונה נשמעת דרישה להקמת ועדת חקירה לנושא המנהרות שחפר חמאס. אולם, ועדת החקירה שבאמת צריכה לקום כאן היא ועדת חקירה מדינית, שתבחן כיצד נגרר ראש ממשלת ישראל למלחמה בגלל התנגדות לממשלת הפיוס בראשות אבו מאזן, כשכעת מטרת המשא ומתן המתנהל בקהיר היא העברת האחריות בעזה לאותה ממשלה בדיוק.

אלה העובדות והשתלשלות האירועים שעל ועדת חקירה כזו לבדוק: עם התמוטטות יוזמת קרי והמשא ומתן המדיני בין ישראל לאבו מאזן, חשש ראש הממשלה שהאצבעות שהופנו אליו כמי שטרפד את היוזמה בגלל סרבנותו ובעיקר באי-מימוש ההסכם שנקבע בתחילת המגעים לפעימה רביעית של שחרור אסירים פלסטינים שנכלאו לפני חתימת הסכמי אוסלו. נתניהו העדיף עימות עם אבו מאזן וקרי על פני עימות עם בנט וליברמן, ופנה למה שהוא עושה טוב ביותר – לנצח בוויכוח באנגלית. כך, עם ההודעה הפלסטינית על הקמת ממשלת פיוס בין פתח לחמאס בראשות אבו מאזן, יצא נתניהו במתקפה דיפלומטית בארה"ב ואירופה שציירה את אבו מאזן כעומד בראש ממשלה ש"נשענת על ארגון טרור המבקש להשמיד את מדינת ישראל". נתניהו התעלם מהעובדה שאחת הטענות שלו עצמו כנגד אבו מאזן בעבר היו כי אינו מייצג את עזה, ולכן לא ניתן להגיע איתו להסדר קבע.

לא עברו שבועיים ונתניהו מצא את האקדח המעשן, זה שיוכיח את עמדתו הצודקת: חטיפה ורצח של שלושת תלמידי הישיבה גיל-עד שער, איל יפרח ונפתלי פרנקל. למרות שאין סימנים מובהקים שמדובר בפעולה שתוכננה ובוצעה על-ידי שרשרת הפיקוד של ארגון החמאס, אלא כיוזמה של חוליה מקומית בחברון, מיהר נתניהו לקבוע כי מדובר בפעולה של הארגון. הוא לא הסתפק בכך, ובעוד כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית עוסקים בסיוע לכוחות הביטחון הישראליים לאתר את הנעדרים ואת החשודים במעשה (כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית הם אלה שהצביעו על היעדרם של שני החשודים המרכזיים בביצוע הרצח מביתם בחברון), קבע נתניהו שהרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן אחראית למעשה, בגלל החתימה על הסכם הפיוס עם חמאס, לא פחות. בעיני נתניהו לא הועילה לאבו מאזן אפילו העובדה שבמפגש עם שרי החוץ של הליגה הערבית בסעודיה גינה בתוקף נשיא הרשות הפלסטינית את החטיפה אותה כינה "מעשה טרור".

ועדת החקירה תצטרך לבחון את העובדה כי הקלטת השיחה למוקד 100 של המשטרה (שהיתה ידועה לנתניהו ולמקבלי ההחלטות כבר מהיום הראשון אך נחשפה לציבור רק ביום לווייתם) והממצאים הפורנזיים ברכב החטיפה הצביעו כבר בהתחלה כי מירב הסיכויים שהנערים נרצחו מיד עם חטיפתם. זה לא מנע מנתניהו, בכירי ממשלתו וכן ממפקדי צה"ל לנטוע את התחושה כי יש תקווה להשיב את הנערים בחיים. תחת החסות של מבצע לאיתור הנעדרים, פתח צה"ל במבצע עם השם המתעתע "שובו אחים" כנגד תשתית חמאס בגדה. במשך כמעט עשור הצליחו מנגנוני הביטחון של הרשות למנוע כמעט לחלוטין פעילות טרור של החמאס מתוך הגדה לכיוון ישראל.

המבצע הבוטה שכלל מעצרים נרחבים שרובם ככולם לא היו קשורים כהוא זה לנערים הנעדרים, כלל מעצר של חברי פרלמנט מטעם חמאס, והחזרה למעצר של משוחררי עסקת שליט (שטעות ביסודה, כי היא נתנה פרס לטרור. אך עסקאות, גם רעות, צריך לקיים), נועדו בראש ובראשונה לתקוע טריז בין הפתח והחמאס ולטרפד את ממשלת הפיוס שזה עתה נולדה. לפי דיווחים בתקשורת, אמ"ן העריך שהחמאס בעזה, שאיבד את משענת האחים המוסלמים והנשיא מוחמד מורסי, לא צפוי להגיב להתקפה. מסתבר שמוחמד דף לא קרא את הערכת אמ"ן והחמאס הגיב בירי רקטות מאסיבי ליישובי הדרום ועוטף עזה, וכן ירי חסר תקדים לכל ערי ישראל הגדולות, כולל תל אביב וירושלים, ואף חיפה. נוכח התקפה כזו, לא היתה לישראל ברירה אלא להגיב צבאית, וכך נגרר ראש הממשלה נתניהו למערכה צבאית, המתגלגלת במהירות למלחמה, שבמשך שנות שלטונו הארוכות הצליח להימנע ממנה ואף התגאה בכך.

נראה שנתניהו רוצה מאד לסיים את המערכה. הוא זוכר את העובדה שלא היה אף ראש ממשלה שסיים טוב לאחר שהוביל מלחמה, והוא מבין שלמרות הצעקות של בנט, ליברמן וחבריהם, רבות הסכנות והמחירים אותם תשלם ישראל על-ידי כיבוש עזה ו"טיהורה" מאנשי החמאס. בצר לו, נתניהו מבין שהפתרון נמצא מרחק חצי שעה נסיעה ממנו, במוקטעה ברמאללה – אבו מאזן, שעד לפני כחודש היה "ראש ממשלת טרור", נתפס כפתרון הרצוי לקחת שליטה גם על רצועת עזה, וזאת באמצעות ממשלת הפיוס, אותה ממשלה שהתנגדותו חסרת הפשרות של נתניהו אליה פתחה בשרשרת האירועים שהובילו לפרוץ מבצע "צוק איתן".

נתניהו מוכיח שוב שבניגוד להצהרותיו הלוחמניות, הוא מבין רק כוח, והוא מוכן לאחר הלחימה לוויתורים רבים שלא העלה על דעתו לעשות ערב הלחימה. חידלון מדיני שכזה שגרם לנפילה של עשרות חללים, הכניסה את ישראל לממ"דים למשך שבועות וגבתה את חייהם של מאות עזתים חפים מפשע, תוך פגיעה חמורה נוספת במעמדה של ישראל בעולם וביחסינו עם בעלת בריתנו הקרובה ביותר, חייב להתברר בוועדת חקירה.

טור של אורי זכי שפורסם באתר וואלה!

בחירות! כדי שנחליף כבר את הממשלה הגרועה הזו.

ראש הממשלה נתניהו חשף הערב במסיבת העיתונאים את הספין החדש שלו: "אופק מדיני חדש". בהצהרות אנחנו יודעים שביבי חזק, כולנו זוכרים את נאום בר אילן המבטיח, אבל אף אחד לא מתכוון לקנות את הבלוף הזה. כבר חמש שנים שלנתניהו יש צ'ק פתוח להציג ולקדם אופק מדיני, ובמקום זה הוא בחר בדרך של קיפאון, דריכה מסוכנת במקום, המתוחזקת בעזרת דחיינות, התקרבנות וסרבנות מדינית.

בתשעת החודשים האחרונים, בזמן ה-"כאילו" מו"מ עם אבו מאזן, הוא בנה כאחוז טירוף בהתנחלויות, סירב להכיר ביוזמת השלום של הליגה הערבית, לא הניח מפות על השולחן, הערים קשיים והמציא תירוצים, ואז פוצץ את השיחות על רקע ההכרזה על הקמתה של ממשלת הפיוס הפלסטינית וגרר אותנו למלחמה בעזה.

מישהו באמת חושב שראש ממשלה הססן, פחדן ופאסיבי שהמושגים הזדמנות ולקיחת סיכון לא קיימים אצלו הולך לקדם "אופק מדיני"? הספין החדש של ראש הממשלה לא רק שלא יביא ביטחון ושקט לתושבי הדרום ולישראל כולה, הוא גם לא בר ביצוע. לא בגלל שאין אופק מדיני, אלא בגלל שנתניהו לא הולך להשתנות: האסטרטגיה שלו היא להמשיך ולנהל את הסכסוך בעצימות כזו או אחרת, העיקר לא לקחת החלטות קשות.

כדי לחיות עם תקווה שתנצח את כל הייאוש שמסתובב כאן בתקופה האחרונה, מה שהציבור צריך לראות באופק זה לא סיסמאות מהספינולוגים של נתניהו, אלא בחירות, כדי שנחליף כבר את הממשלה הגרועה הזו.

על נתניהו להפסיק להיגרר אחר חמאס

ראשת מרצ זהבה גלאון בטור מיוחד לחדשות 2 Online

הרקטות שנורו אתמול (ג') אחר הצהריים לעבר יישובי עוטף עזה בזמן הפסקת האש, הן מעשה בלתי נסבל. אולם, מנהיגות אחראית לא יכולה לתת לטרור להכתיב את מהלכיה ואסור היה לממשלת ישראל למהר להשיב מקהיר את המשלחת הישראלית. ישראל לא צריכה לחפש תמונת ניצחון במלחמה שכולם כבר מבינים שאי אפשר לנצח בה.

לצערי, ראש הממשלה מוכיח שוב ושוב שהוא פועל מתוך פחד, ובמקום לחשוב על עתידה וביטחונה של מדינת ישראל, הוא נסחף אחר קריאותיהם המתוקשרות של השרים הקיצוניים בממשלה' בנט וליברמן, שדורשים ממנו "להכריע את עזה". לטעמי, הפסיביות וההיגררות של נתניהו הן הסיבות לכך שמצאנו את עצמנו במלחמת ברירה מיותרת שבאופן פרדוקסלי רק חיזקה את חמאס.

 עם זאת, התנהלותם של השרים הקיצוניים בקבינט היא אינה הדבר היחיד שמסב דאגה, אלא דווקא השתיקה של השרים האחרים בקבינט צורמת לאוזניי הרבה יותר מאשר קריאותיהם המתלהמות של אלה הניצבים במתרס הימני ודורשים לכתוש, לכבוש, לפצפץ ולנפץ את עזה. ועובדה היא שמתחילת מבצע "צוק איתן" לא נשמעו בקבינט קולות מתונים להרגעת הרוחות.

דברים אלה הם בהחלט סיבה לדאגה אך אני מודה שאינם מפתיעים, משום שהם רק חוליה אחת מתוך שרשרת של טעויות של ממשלת נתניהו הדבקה במדיניות הסרבנות וההתקרבנות. דוגמה טובה לכך היא תגובתה של ממשלת ישראל להקמתה של ממשלת הפיוס הפלסטינית לפני מספר חודשים. אין ספק, שהיתה זו הזדמנות עבור ישראל לשבת במו"מ עם הממשלה החדשה, שהכירה בהתחייבותה לעקרונות הקוורטט, לרבות הכרה במדינת ישראל ובהסכמים קודמים והפסקת הטרור והאלימות. בדרך זו, בה תמכה גם ארה"ב, ניתנה לישראל ההזדמנות לעקר את חמאס מכוחו. זו היתה גם גישתה של מרצ, שהייתה המפלגה היחידה שקראה לממשלת ישראל לראות במהלך הזה הזדמנות.

אולם, בפועל, ההזדמנות היחידה שעמדה לנגד עיני ראש הממשלה, היתה ההזדמנות לפוצץ את המו"מ עם הרשות הפלסטינית. החלטה זו זכתה לתמיכת כל שרי הקבינט כאחד. במשך ימים, לא רק שאף לא חבר אחד בקבינט יצא נגדה, אלא אף ראינו את השרים לבני ולפיד שיצאו במסע הסברה שמטרתו להוכיח לעולם ולנו שלישראל אין פרטנר. כך למעשה, הובילה אותנו ממשלת נתניהו לקיץ של מבצע צבאי קשה ועקוב מדם, שזכה לגיבוי נרחב של חברי הכנסת והשרים, החל מימין וכלה ביו"ר האופוזיציה, הרצוג. 64 חיילים הרוגים, 3 אזרחים, 2000 פלסטינים הרוגים בעזה וכמעט חצי מיליון שאיבדו את בתיהם. זה המחיר שגבה מבצע "צוק איתן" עד כה, וזאת בשל העדר הנהגה בישראל. בדיעבד, כבר בשלב דמדומי המבצע, ההבנה בחשיבות ההכרה בממשלת הפיוס הפלסטינית חילחלה כשאפילו השרים הקיצוניים בקבינט כדוגמת גלעד ארדן, כבר התבטאו בדבר ההזדמנות שהוחמצה לחזק את הגורמים המתונים ברשות הפלסטינית על חשבון חמאס ויתר הגורמים הקיצוניים.

היום, כבר ברור לכל כי לא משנה לאיזה הסכמות תגיע הממשלה במסגרת הפסקת האש, היא בכל מקרה תכיר דה פקטו בממשלת הפיוס ותיתן לה את האחריות על המעברים ברצועת עזה במסגרת הסרת המצור. משום שמתן לגיטימציה לאבו מאזן כנציג העם הפלסטיני זה הפתרון הטוב ביותר עבור ישראל, בוודאי מול הברירה של התנהלות מול ארגון טרור. אך לצערנו, בשלב זה התוצאה תהיה שמי שיקצור את התהילה על הישגי המלחמה יהיה החמאס שהוכיח שנתניהו נגרר לא רק אחרי השרים בממשלתו, אלא גם אחרי חמאס. שממשלת נתניהו מבינה רק כוח.

לכן, המסר שלי הוא אחד וברור, ראש הממשלה חייב להפסיק להיגרר אחרי מחרחרי המלחמה, הן מצד ממשלת ישראל והן מצד חמאס. נתניהו חייב להפסיק להיגרר אחר חמאס שמנסה, ובדרך כלל מצליח, להכתיב כל צעד של ממשלת ישראל, אשר לצערי, בחודשיים האחרונים, עושה כל טעות אפשרית ורק מחזקת את כוחו.

ירי הרקטות שאנחנו עדים לו ביממה האחרונה מלמד אותנו שוב, שבמגבלות הכוח, המוסר והלחץ הבינלאומי לא ניתן להכריע את הטרור במהלך צבאי. היום כולם מבינים שהדרך להביא לשקט בדרום היא באמצעות הסדרה שתכלול את הסרת המצור, תמריצים כלכליים ומו"מ רציני מול ממשלת האחדות הפלסטינית על בסיס שתי מדינות לשני עמים, בגיבוי הליגה הערבית והקהילה הבינלאומית. רק מהלך מסוג זה יעניק אופק ותקווה לתושבי הדרום ולכל בני הארץ הזו.

ח"כ עיסאווי פריג' על תקיפת הנשים אתמול בירושלים

נוכח מקרה התקיפה של שתי נשים, ערביה ויהודיה, אשר הגיעו לניחום אבלים בירושלים, על ידי צעירים חרדים, אומר ח"כ עיסאוי פריג': "האם רק אחרי שיהיה פה רצח נתניהו, לפיד ובנט יתעוררו? בזמן שהם רבים על מי יהיה שר החוץ ומי לא יהיה שר האוצר, האלימות ברחובות משתוללת. שתיקתו הנוכחית של ביבי כמוה כשתיקה בכיכר ציון שאחנו זוכרים כיצד הסתיימה. ידיו של ביבי לא יהיו נקיות אם התעלמותו מהמצב תוביל לרצח. גם יאיר לפיד לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו. הוא מרבה לדבר על פוליטיקה חדשה, אבל לגבי הגזענות הישנה אין לו מה לומר? שתיקת הכבשים של ראש הממשלה ומנהיגי המדינה היא דלק למדורת האלימות המשתוללת."

לקריאת הפרטים על התקיפה לחצו כאן