חג חירות שמח

חברות וחברים,
חג חירות שמח, לכולנו. ואני מקווה שהשנה יוכלו לחגוג את חירותם גם הפלסטינים, שישתחררו מהכיבוש, גם פליטים שלא יירדפו ויכלאו, גם אוכלוסיות מוחלשות שמשועבדות לעוני ולמחסור. אם נזכור שעבדים היינו לפרעה במצרים, נבין עד כמה חירות ועצמאות הם זכות בסיסית גם של שכננו וגם של אלו ששוהים בקרבנו כאורחים.

דברים דומים אמר ביום חמישי נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בבנייני האומה בירושלים. הוא דיבר מהלב ונכנס אל הלב כשאמר שהצעירים שיושבים מולו רוצים את אותם הדברים להם מייחלים צעירים ברמאללה, ובשכם ובמצרים ובירדן ובכל העולם. שעל בסיס השאיפות, החלומות והרצונות המשותפים האלו, אפשר להתבסס ולבנות עתיד טוב יותר עבור כולנו. כידיד אמת הוא אמר לישראל את כל האמת – ששלום הוא הכרחי לישראל, לעתידה, לרווחתה ולדמותה. אנחנו במרצ מבינים שהמשך הכיבוש הוא הסכנה הכי גדולה לקיומה של מדינת ישראל.
והנה, סוף סוף, התנצל ממשלת ישראל בפני ממשלת תורכיה. אובמה כבר השיג בביקורו באזור הישג חשוב ומשמעותי והצליח במידת מה לסיים את הסכסוך המיותר והמזיק הזה, למרות רטינותיו של שר החוץ לשעבר (ואולי לעתיד).
עכשיו מרצ מציעה לחזק את מערכת היחסים עם תורכיה כציר מתון מול הציר האירני ולאפשר לתורכים לשחק תפקיד משמעותי יותר גם מול הפלסטינים. יהיה טוב אם ראש הממשלה ינצל את ביקורו של נשיא תורכיה באזור למחווה כלפי תורכיה וכלפי הפלסטינים – למשל שחרור אסירים כצעד בונה אמון.

אין הפכים גדולים יותר מאשר נתניהו ואובמה. ימין ושמאל. האחד, מדבר בשפה של חזון ותקווה ונתניהו מעדיף תמיד להתחבר ולהסתתר מאחורי הערכות סיכונים, ואיומים ופחדים. לכן בחר אובמה לדבר ישירות לציבור, ולומר שבסופו של היום השלום בידיים שלנו. אם נרצה שלום, האמריקנים יסייעו לנו בהשגתו. אם לא, הם לא יוכלו לעשותו במקומנו. אי אפשר להסתפק בהצהרות, או בנאומים נוסח נאום בר אילן. אם נתניהו רוצה שלום – הוא חייב להקפיא את הבניה בהתנחלויות.

לצערי, אני עדיין לא רואה את נתניהו מקבל את הצעותינו. אין לי ציפיות גדולות מהממשלה החדשה שהושבעה השבוע, ממשלת ימין מתנחלי מבחינה מדינית וימין קפיטליסטי כלכלית, ורק השבוע בישר לפיד למעמד הביניים ש”יש עתיד” אבל הוא לא-מי-יודע-מה-מוצלח.
הממשלה החדשה מבטיחה רק את שגשוגן של ההתנחלויות, אותן התנחלויות שאובמה הגדיר כמכשול להסדר. בכל תפקידי המפתח הנד»לניים והכלכליים חולשים שלוחי המתנחלים שיבטיחו את המשך העברות התקציביות המופלגות שמתחזקות את הכיבוש. אי אפשר גם להסתפק ב»תהליך שלום» כמו שמבקשת לעשות לבני. התהליך הוא לא המטרה הוא האמצעי לסיום הכיבוש ולשלום.
מרצ לא השלימה ולא תשלים עם המשך הכיבוש, ההתנחלות ושלילת חירותו של עם אחר, כי החירות שלנו לעולם לא תהיה שלמה כשאנחנו שוללים את חירותו של הזולת.

חג שמח,
זהבה גלאון