Category Archives: הודעות לעיתונות

אילן גילאון בסמינר צעירי מרצ

הכנסת אישרה בקריאה ראשונה: פטור מזכויות יוצרים לטובת הנגשת יצירות ספרותיות

הצעת החוק למתן פטור מזכויות יוצרים לטובת הנגשת יצירות ספרותיות אושרה בקריאה ראשונה היום (ג’) פה אחד במליאת הכנסת (16 בעד, 0 נגד). הצעת החוק, שיזם ח”כ אילן גילאון (מרצ), יו”ר השדולה למען אנשים עם מוגבלות בכנסת ואומצה לאחר-מכן על-ידי משרד המשפטים, תאפשר להנגיש שלא למטרות רווח חומר כתוב לאנשים עם מוגבלות בקריאה. כיום, רק כ- 5 אחוזים בלבד מהספרים ומהעיתונים מותאמים ופרסומים אחרים כמעט שאינם מונגשים כלל. הצעת החוק תיתן מענה ליותר מ- 200 אלף בעלי מוגבלות בקריאה הזקוקים להנגשת חומר כתוב.

 

ח”כ גילאון הסביר כי החוק מיועד לתקן עוול שנעשה לציבור שלם: “למרות שהטכנולוגיה הדיגיטלית מאפשרת להנגיש חומר כתוב בהליך פשוט ומזורז ובעלויות נמוכות במיוחד, נדרשת הסכמה מצד בעלי זכויות היוצרים. עובדה זו מסרבלת עד מאוד את התהליך ובפעמים רבות בקשות ההנגשה נתקלות בסירוב מצד המו”לים. המחסור החמור בחומרי קריאה נגישים פוגע ביכולתם של אנשים עיוורים, לקויי ראייה, דיסלקטים ואנשים עם מוגבלויות אחרות בקריאה להתפתח ולהשתלב בחברה כשווים, והצעת החוק אמורה לפתור עיוות זה”.

 

בכנסת הקודמת העביר ח”כ גילאון את הצעת החוק בקריאה טרומית לקראת סיום המושב. בכנסת הנוכחית, החליט משרד המשפטים לאמץ את הצעת החוק של ח”כ גילאון, ועתה בכוונתו להשלים את המהלך. עם אישור החוק, תצטרף מדינת ישראל לשורה של מדינות, בהן ארה”ב, אנגליה ואוסטרליה, שכבר חוקקו חוקים דומים.

 

לקריאת הצעת החוק לחצו כאן

גלאון נגד קיצור חזקת הגיל הרך: לא יהיה שיוויון בלי נישואים אזרחיים

יו”ר מרצ, זהבה גלאון, יצאה אתמול (שבת) במתקפה חריפה על היוזמה החדשה של השרה ליבני לקיצור “חזקת הגיל הרך” לאימהות בגירושין. “ליבני מחליפה את ההגנה על נשים במתקפה על טובתם ורווחתם של הילדים”, אמרה גלאון, “כל עוד הדין הדתי, וחקיקת הכנסת, אינם מבטיחים שוויון באחריות לגידול הילדים בתקופת הנישואין, כפיית שוויון פורמאלי כזה, בעת הגירושין, תסכן את שלום הילדים ורווחתם”.

קיצור חזקת הגיל הרך היא צעד שנועד כביכול ליצור שיוויון בין האב ואם, אבל כל עוד הנישואין והגירושין בישראל מתבצעים ברבנות ועל פי חוקיה, לא יהיה שיוויון אמיתי.
בישראל, דיני המשפחה, שחזקת הגיל הרך כלולה בהם, נשלטים על ידי ממסד דתי, הכופה על נשים להינשא ולהתגרש ברבנות, שמפלה אותן, מחייבת אותן לוותר על רכוש, מזונות וזכויות שמגיעות להן כדי לקבל את הגט המיוחל. אם תקוצר תקופת החזקה, הדיון המשפטי על הזכות להחזיק בילד יהפוך לכלי נוסף בסחטנות, ויביא להרעה במצבן של מסורבות גט ועגונות.

“ליבני רתמה את העגלה לפני הסוסים, התעלמה מהמצב המצוי ועסקה רק ברצוי”, אמרה גלאון, “ההחלטה של שרת-המשפטים, ציפי ליבני, לקדם גרסה מרוככת של מסקנות ועדת שניט, ולקצר את חזקת הגיל הרך, משש שנים לשנתיים, נותנת את האות למתקפה לא רק על נשים בהליכי גירושין, אלא, לא פחות מכך, פוגעת בטובתם ורווחתם של ילדים שהוריהם מתגרשים”.

“הצעת-חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (הסדרי ראייה נרחבים) (הוראת שעה)”, שנכתבה בסיוע מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן, וחתומות עליה בין השאר ח”כ תמר זנדברג, ח”כ מיכל רוזין, ח”כ שלי יחימוביץ’ וחברות כנסת נוספות מציעה כי “חזקת הגיל הרך” תישאר בתוקף, אך באופן מתון יותר. לגברים תינתן האפשרות לבטל אותה במקרים רבים יותר, ותינתן האפשרות לקביעת הסדרי ראיה נרחבים התלויים בצרכיו ההתפתחותיים של הילד, ובאופי הקשר שלו עם הוריו לפני הפירוד.

“אי אפשר להתעלם מהשינוי הגדול ביחסם של גברים לגידול ילדים”, הסבירה גלאון, “לעומת מה שהיה נהוג לפני שנים רבות, וההעברה האוטומטית של הילד לחזקת האישה גורמת לנחיתות מסוימת במעמדם כשהם מבקשים להתגרש. עם זאת, אסור לשכוח שעם כל ההתקדמות והחוקים שנחקקו, הנחיתות האמיתית היא של נשים. גברים ונשים אינם חולקים באופן שווה בשווה בנטל הבית, הפרנסה והחינוך. במרבית המקרים, הנשים הן אלו שמפסיקות לעבוד לאחר הלידה כדי להיות בבית עם הילדים”.

“לא פחות מהפגיעה בנשים, המהלך יפגע בילדים להורים מתגרשים”, מזהירה, “כשהורים נמצאים בסכסוך קשה, ההסדר הגרוע ביותר לילד הוא משמורת משותפת, שנכפית על ההורים, החל מגיל שנתיים.ערך השוויון הוא מטרה נעלה שכולם רוצים אותה אבל לפני שכופים שוויון בעת הגירושין צריך להבטיח שוויון במהלך הנישואים, בתחום הטיפול בילדים, שקדמו לגירושין”.זהבה גלאון

בעקבות פנייתה של ח”כ רוזין: עברייני מין לא ישתתפו בתוכניות טלויזיה


בעקבות פנייתה של ח”כ רוזין- הרשות השניה תגבש נוהל, שיחייב את ערוצי הטלויזיה ואת חברות ההפקה, וימנע השתתפותם של עברייני מין בתוכניות טלויזיה.  

אתמול פנתה ח”כ מיכל רוזין ליו”ר הרשות השניה, אילן אבישר, ולשר התקשורת, גלעד ארדן,רוזין, בעקבות השתתפותו של עבריין המין דוד דגמי בתוכנית ריאלטי בערוץ 10. רוזין ביקשה מהשניים לנסח בהקדם נוהל, שיוחל על הערוצים, הזכייניות וחברות ההפקה, ובו יפורטו הסעיפים שהפקות תוכניות ריאליטי, פנימיות וחיצוניות, מחוייבות לברר לפני ליהוק סופי של המתמודדים.

רוזין כתבה לאבישר וארדן: “מחר בערב ישודר בערוץ 10 פרק הבכורה של תוכנית הריאליטי “הכפר”, בה משתתף בין השאר דוד דיגמי, עבריין מין מורשע אשר תקף מינית נערה בת 13, הואשם בגין אונס והורשע בגין בעילה אסורה. הטענות מצד ההפקה כפי שפורסמו בתקשורת, כאילו דיגמי שילם את חובו לחברה, ועל כן מבחינה משפטית אין מניעה חוקית לשלב אותו בתוכניות טלוויזיה – אינן עומדות במבחן המציאות. ראשית, דיגמי הורשע בתקיפה ואיומים רק במאי האחרון, במהלך צילומי התוכנית, זאת בנוסף להרשעות נוספות שלו בעבירות שונות בין השנים 2001 ו-2008. מכאן, שהגדרתו של דיגמי כעבריין משוקם מוטלת בספק.

שנית, למרות ששיקומם של עבריינים משוחררים הוא נושא חשוב, יש להבחין בין שילובם בחברה, לבין שילובם בתוכניות ריאליטי שמטרתן להפוך את משתתפיהן לכוכבי טלוויזיה וגיבורי תרבות. האם ראוי שעבריין מין מורשע, שכתבי אישום שונים עוד תלויים ועומדים נגדו, יזכה במקום של כבוד בפריים טיים של ערוץ 10, אחד משני הערוצים שמרכיבים את מדורת השבט הישראלית? כמו כן, אילו בחרה הפקת התוכנית “הכפר” לשלב את דיגמי בתוכניתה על אף עברו, מן הראוי היה שתפנה לקורבן התקיפה המינית שלו בטרם השידור, כך שלא תיאלץ להיתקל בפניו בהפתעה במסגרת הפרומואים המרצדים על מסך הטלוויזיה בסלון ביתה.

לאור כל זאת, אני קוראת לרשות השנייה:

1. לדרוש מהפקת התוכנית לפרסם התנצלות בפתח שידור התוכנית מחר, על כך שצילמה תוכנית ריאליטי בהשתתפותו של עבריין מין מורשע, והבהרה כי תלונות נוספות בעניינו מתבררות בימים אלה בבתי המשפט.

2. לגבש בהקדם נוהל ברור של הרשות השנייה, שיוחל על הערוצים, הזכייניות וחברות ההפקה, ובו יפורטו הסעיפים שהפקות תוכניות ריאליטי, פנימיות וחיצוניות, מחוייבות לברר לפני ליהוק המתמודדים. גם כיום נערכים מבדקים וראיונות רבים לפני שמתבצעת בחירה במשתתפים בתוכניות ריאליטי – מן הראוי שהרשות השנייה, גוף הרגולציה שהציבור מממן במטרה שיפקח על הזכייניות, תקבע שעבריין מין מורשע, למשל, לא יוכל לעבור את המבדקים הללו.

המצב הקיים, שבמסגרתו הצופים תלויים ונסמכים על שיקול הדעת המקצועי העצמאי ורצונם הטוב של הערוצים, הזכייניות וחברות ההפקה – אינו מוכיח את עצמו, ועל כן התערבותה של הרשות השנייה מתבקשת והכרחית”.

 

 

 

 

 

 

מרצ אבלה על מותו של ח”כ לשעבר אלעזר גרנות

אלעזר גרנות  – קיבוצניק, לוחם, משורר ומנהיג פוליטי –  הלך לעולמו ביום חמישי, 19 בספטמבר, בא’ של סוכות, והוא בן 87 במותו. הלווייתו התקיימה למחרת היום בקיבוצו, קיבוץ שובל. מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה. הספידו אותו – נילי, בשם שבעת ילדיו, נציג הקיבוץ, חברו לדרך ארוכה יאיר צבן (דבריו מצורפים בזאת), ידידו ד”ר אבנר פרץ, חוקר הלדינו, משורר ומתרגם, שתרגם מבחר משירי אלעזר ללדינו, ועוד.

אלעזר גרנות נולד ב-1927 בירושלים. בהיותו בן 17 התגייס לבריגדה היהודית והשתתף בקרבות באיטליה. במלחמת העצמאות לחם בירושלים והשתתף בקרבות לשחרור הנגב. למד באוניברסיטה העברית פילוסופיה, ספרות ותנ”ך. ב-1951 הצטרף, יחד עם רעייתו מלכה לקיבוץ סאסא. ב-1955 נרצחה מלכה ע”י מסתננים. ב-1958 עבר לקיבוץ שובל ולימים נישא ליעלה, בתו של אחד מראשי מפ”ם, חנן רובין. לאחר שכיהן בשורה של תפקידים במפ”ם נבחר ב-1985 לעמוד בראש המפלגה ושימש כיו”ר מפ”ם עד 1992.

אלעזר גרנות, שעמד בראש מפ”ם בשנים 1985 –  1992 ונמנה עם מייסדיה של מרצ. כיהן בכנסות העשירית והאחת-עשרה (בשנים 1981 – 1988) וזכה להערכה וחיבה מצד כל חלקי הבית. בלט בדיונים בסוגיות דת ומדינה והיה פעיל בועדת החוץ והבטחון של הכנסת.

לאחר פרישתו שימש כשגריר ישראל בדרום-אפריקה (1996-1994).

לאחרונה הופיעה בדפוס אסופת שיריו  – “שקיעה רכה” – שנכתבו ברובם בימי ראשית המדינה. חיים גורי כתב על אסופה זאת: “זו שירה אישית מאוד החושפת גם מכאוב השייך לו וליקרים לליבו, אך היא מגעת במיטבה אל המשותף לרבים מבני הארץ. יש בה מרוח התקופה ומכובד המחיר”.

אלעזר גרנות הותיר אחריו 7 ילדים, עשרים נכדים וששה נינים.

דברי הפרידה שנשא לזכרו יו”ר מפ”ם לשעבר, יאיר צבן: שובל, 20 בספטמבר 2013
דני, רותי, איתי, רועי, ענת, נילי, אורי, נחום יקיריי, שסוככתם על אלעזר בפני מצוקות חוליו וגרמתם לו להיות גאה כל כך בילדיו ובנכדיו, בית שובל, שאלעזר היה בו ממש בן-בית, ואף את ז’אנט, בת ארץ רחוקה, שטיפלת באלעזר במסירות ובאהבה, והוא החזיר לך תודה ואהבה,
אני נפרד בכאב צורב מאלעזר שאהבתי והערכתי, מאדם שאני חב לו חוב גדול. חברות הדוקה, או, כהגדרתו של אלעזר – חברות עמוקה, בת חמישים שנה, נרקמה בינינו, חברות שהתמזגו בה שותפות רעיונית עמוקה, ברית פוליטית וידידות אישית, שכללה גם את בנות זוגנו, את יעלה ואת שולה. מותה של יעלה, לפני 20 חודשים, טלטלה את אלעזר טלטלה גדולה, שניכרה בו גם בימיו האחרונים.
אלעזר נפרד מהעולם כשליבו עמוס בדאגות לעתיד הארץ, לעתיד הפרוייקט הציוני. הוא היה מוטרד מאוד בשאלה איזו מדינה הוא, כמו בני דורו, מותיר אחריו, לילדיו, לנכדיו, לניניו.
במשך יותר מששים שנה, הציונות הסוציאליסטית לא הייתה לגביו סיסמה חלולה, אלא הייתה לכוכב-הצפון שלאורה ניווט את פעילותו הציבורית.
בשנות השמונים, כאשר כיהן תחילה כמזכיר מדיני של מפ”ם ולאחר מכן כיושב-ראש מפ”ם, יכול היה לממש את כוונותיו ואת יכולותיו בתרגום השקפת עולמו לשפה קונקרטית של ארגון, פעילות ויזמות פוליטית.
למפ”ם לדורותיה היה רקורד מרשים של התגייסות למאבקי שלום עם שכנינו והיא מילאה תפקיד בולט בכל תנועות השלום שפעלו בארץ; אולם היא הייתה זקוקה למעט רדיקליזציה כדי לאמץ את נוסחת שמטוב-יריב ואת נוסחת שתי מדינות לשני עמים. לאלעזר היה תפקיד חשוב במהלך זה. היו אלה ימי המערך ולאלעזר היה תפקיד חשוב גם בהכשרת הקרקע לקראת חזרתה של מפ”ם להופעה עצמאית בבחירות 1988 ולאחר מכן לקראת הקמת מרצ.
כל כך סמלי היה הדבר, שאת נאומו האחרון בכנסת, ב-26 ביולי 1988, הקדיש אלעזר להגשת הצעת חוק להחזרת תושבי בירעם ואיקרית לבתיהם, בני הקהילה המרונית, שמאנו להילחם בנו במלחמת העצמאות, התפנו מכפריהם לבקשת צה”ל שהבטיח להם כי יוחזרו תוך שבועיים לבתיהם; אלא שבמקום להחזירם לבתיהם הרס צה”ל את הבתים. 40 שנה אחרי אותו מעשה-עוולה, ניסה אלעזר לעשות תיקון. היה זה אחד הניסיונות החוזרים ונשנים שלנו לתקן את העוולה המחפירה הזאת, ניסיונות שנעשו בתמיכתם של קיבוצי האזור – ברעם וסאסא. אקורד הסיום של פעילותו הפרלמנטארית של אלעזר היה אקורד בעל עוצמה מוסרית: “מה קורה כאן? – התריס בזעם – למה לא לתת להם לחזור? שיגידו לי נימוק אחד, נימוק אחד הגיוני, חוץ משרירות-לב.”
אלעזר ראה את עצמו ראשית-כל כשליח-ציבור, ובמיוחד כשליח-תנועה. אין אדם נכנס לזירה הפוליטית אם אינו מופעל גם על-ידי שאיפות אישיות, מה שקרוי בלשון העם – “אגו”. והמבחן הוא באיזו מידה האדם הפוליטי מסוגל לכופף את האגו ולהכפיף אותו לתודעת השליחות. אלעזר כך נהג ובמבחנים לא פשוטים. כאשר ויתר מיוזמתו ומרצונו החופשי על מקומו בראשות רשימת מפ”ם לכנסת ב-1988 משום שחשב שכך דורשת טובת התנועה. כך נהג כאשר ויתר על מקומו בכנסת כדי לפנות מקום לחבר צעיר ממנו, משום שחשב שכך דורשת טובת התנועה. וכך נהג ב-1996, מייד בהיוודע הרכב הממשלה בראשותו של נתניהו, ואלעזר כיהן אז כשגריר ישראל בדרום-אפריקה, שלח מייד מכתב לשר החוץ, דוד לוי, בו הגיש לו את התפטרותו. “מינויי נעשה ע”י שמעון פרס והוא היה מינוי פוליטי ואין זה ראוי שאמשיך להחזיק בו עם חילופי השלטון”. כזה היה אלעזר. דמות נדירה בנוף הפוליטי שלנו. אשר על כן, אין פלא שזכה בהערכה רבה וגם בחיבה מצד מרבית חברי הכנסת על כל סיעותיהם. וכך, בהנהגתו של אלעזר יכולים היינו, יחד עם ג’ומס, לגבש את ההנהגה המלוכדת ביותר שפעלה בשמאל בשנים ההן.
סיפורי חייו של אלעזר היו מרתקים, כמה מהם טרגיים, רבים יותר משמחים, אבל כולם מעניינים. היו סיפורי משפחתו, משפחת גרינהוט, והיו סיפורי הבריגדה היהודית אליה התגייס בגיל 17, ב-1943. והיו סיפורי מלחמת העצמאות. והיו סיפורי לימודיו בירושלים וידידותו המיוחדת עם מורו הנערץ מרטין בובר. והיום סיפורי סאסא ורציחתה המזעזעת של מלכה, ועוד ועוד. ואלעזר ידע לספרם., כשם שידע גם בישיבות הסולידיות ביותר להמשיל משל יפה ולשזור אנקדוטה טובה. איש רעים להתרועע היה. ורעים אספו הוא ויעלה למכביר, בכשרון בלתי-מצוי.
בני משפחתו טרחו ועשו מעשה נאה ביותר, כאשר הפיקו לאחרונה את אסופת שיריו של אלעזר בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תחת הכותרת רבת המשמעות “שקיעה רכה”, כשם שירו האחרון של אלעזר. כתב על האסופה חיים גורי:
“המשורר אלעזר גרנות לא הירבה לפרסם שירים, אך אלה שכתב זכו להד עונה מעברים, מקרב אלה שאהבו את כתיבתו המיוחדת במינה, התמציתית ועשירת המבע. – – זו שירה אישית מאוד, החושפת גם מכאוב השייך לו וליקרים לליבו, אך היא מגעת במיטבה אל המשותף לרבים מבני הארץ. יש בה מרוח התקופה ומכובד המחיר”.
זיכרון אחרון משיחה אחרונה. שיחת-נפש שקיימנו שלושתנו, ג’ומס, אלעזר ואנכי, לפני שבועות מעטים. אלעזר ישוב בכורסתו, תשוש-תשוש. בקושי מדבר. “החלטתי לא לוותר.- הוא לוחש – למען ילדיי וגם למען עצמי. מצד שני, לא אזעיק עולם ומלואו להצילני. אני בין לבין.” ואז הצביע על כריכת אסופת שיריו – “שקיעה רכה”. שקיעה רכה? – אני שואל. אלעזר מהנהן בראשו. כאילו זו הפשרה בין לבין. אני פותח את השיר וקורא: משירו האחרון – “מרטין בובר לואט / בלאט: לאט לך, לאט../ לאיש זקן יש כל הזמן שבעולם.”
אבל, לאלעזר ולנו לא היה כל הזמן שבעולם. כמה חבל! כמה עצוב!


 
לזכרו של אלעזר גרנות,
יצא לי להשתתף וללוות רבים מן המאבקים שאלעזר ניהל במשך עשרות שנות פעילותו הציבורית גם כשלפעמים היו חילוקי דעות עניינים בינינו, נשארו יחסי הידידות והחברות על כנם.
לא אשכח את ביקורינו במצרים כנציגי מפ”ם הראשונים שמגיעים לשם, אלעזר השאיר רושם כביר על מארחיו ובפרט על שר החוץ בוטרוס ראלי ששמר שנים רבות על הקשר עם אלעזר.
המארחים עשו מחווה מיוחדת מאחר והם ידעו כי אלעזר חבר קיבוץ, הם פתחו במיוחד את “מוזיאון החקלאות” שהיה סגור באותם ימים.
ברצוני להזכיר גם את יעלה ז”ל כמי שהשתתף בפעילותה ההומניטרית הברוכה לגבי תושבי עזה בכלל והילדים בפרט.
אמשיך לזכור את אלעזר כחבר לדרך ולמאבק, לשלום ולאחוות העמים.
יהי זכרו ברוך.
לטיף דורי. 

זהבה גלאון נבחרה לאחת מ- 50 הנשים המשפיעות השנה, ע”פ ליידי גלובס

יו”ר מרצ זהבה גלאון, נבחרה לאחת מתוך 50 הנשים המשפיעות השנה, על פי ליידי גלובס.

נימוקים לבחירה: “עומדת בראש מפלגת מרצ, שגרפה 6 מנדטים בבחירות האחרונות. מתפקדת כאופוזיציה נשכנית לממשלת נתניהו- לפיד, ולגזירות התקציביות של האוצר, ואף יצאה במתקפה נגד הרבנות בנושא היחס לקהילה ההומוסקסואלית”.

אבו מאזן למרצ: “הסכם שלום ישים סוף לסכסוך. לא יהיו לנו דרישות עתידיות על עכו, חיפה וצפת”.

חברי סיעת מרצ נפגשו היום ברמאללה עם יו”ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. 

אבו מאזן: “מודה לכם על תמיכתכם ופועלכם למען השלום. אין עד כה התפתחות במו”מ בין ישראל לפלסטינים. אני לא אופטימי אך מקווה לטוב”.

זהבה גלאון: “נתניהו לא החליט אם הוא דר’ ג’קיל או מיסטר הייד. ביד אחת מנהל מו”מ ובידו השניה בונה בהתנחלויות. מרצ היא אמנם אופוזיציה לממשלת נתניהו, אבל היא לא תהיה אופוזיציה לשלום”. 

לידיעה בהארץ, לידיעה בחדשות 2, לידיעה בנענע 10, לידיעה בגל”צ

חברי הכנסת של מרצ נפגשו היום (חמישי, 22.8) עם יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן). במהלך הפגישה, אותה ארגן יועצה המדיני של מרצ אילן ברוך, הביעו חברי הכנסת של מרצ את תמיכתם במו”מ המדיני ואת תקוותם שיוביל להסכם שלום בין העמים, על בסיס קווי 67.

אבו מאזן, שהתבטא לראשונה מאז חודש המו”מ בין ישראל לפלסטינים, אמר כי עד כה אין התפתחות במו”מ המדיני, והוסיף כי הוא אינו אופטימי אך הוא מקווה שהצדדים אינם מבזבזים את זמנם לשווא. 

“העם הפלסטיני מוכן ורוצה שלום. למעלה מ- 70% מהפלסטינים תומכים בשלום עם ישראל. יש לכם התחייבות גם מהעם הפלסטיני וגם מההנהגה, שאם יוצע לנו הסכם הוגן- נחתום על הסכם שלום, שישים קץ לסכסוך ולדרישות עתידיות מצד הפלסטינים. לא נדרוש בעתיד לחזור לצפת, עכו או חיפה. הסכם שלום עם ישראל יהיה הסכם סופי ומחייב”.

אבו מאזן הוסיף כי ניתן להתגבר על כל המכשולים בדרך לשלום ואפשר להגיע לפתרון גם תוך 6 חודשים. אולם הבהיר כי לא יסכים לפתרון זמני עם גבולות זמניים ויחתום רק על הסכם, שיאפשר הקמתה של מדינה פלסטינית ריבונית לצד מדינת ישראל. עם זאת ציין הנשיא הפלסטיני כי אפשר שיישומו יתרחש במספר פעימות. אבו מאזן התייחס לאירועים בעולם הערבי ואמר כי יש פחד בציבור ממה שקורה מסביב. יש פחד מהתחזקותם של האחים המוסלמים, ופתרון מדיני הוא הפתרון היחיד.  

עוד אמר אבו מאזן כי הוא לא מבין מדוע השיחות בין הצדדים אינן מתקיימות בתדירות גבוהה יותר. “ביקשתי לקיים שיחות מדי יום או יומיים, אבל נעניתי בשלילה מצד הישראלים. כרגע השיחות הן בפרקי זמן של אחת לעשרה ימים, מה שמאט את קצב ההתקדמות”. הוא גם תמה מדוע ראש הממשלה נתניהו אינו נפגש איתו ואמר כי שלח לו מסר כבר כמה פעמים בעבר על מוכנותו להפגש עימו פנים אל פנים, כפי שעשה בזמנו עם אולמרט.

בהתייחסו לסוגיית שחרור האסירים, אמר אבו מאזן כי שחרור האסירים אינו קשור למו”מ. לדבריו הוא נענה לבקשתו של שר החוץ האמריקאי ג’ון קרי להשהות את פנייתו להכרה באו”ם לפרק זמן של 6-9 חודשים, ודרש בתמורה את שחרורם של האסירים. 

יו”ר מרצ, זהבה גלאון אמרה לאבו מאזן כי “מרצ היא אמנם אופוזיציה לממשלת נתניהו, אבל היא לא תהיה אופוזיציה לשלום. לנתניהו יש קואליציה סרבנית לשלום, שמאגפת אותו מימין, אבל בכנסת יש רוב של לפחות 70 ח”כים שתומכים בתהליך המדיני ויתמכו בהסכם השלום”.

גלאון הוסיפה כי “נתניהו עדיין לא החליט אם הוא דר’ ג’קיל או מיסטר הייד. רגע אחד הוא שולח את ציפי לבני לקיים מו”מ איתכם ומתחייב לקדם הסכם, ורגע אחרי הוא תוקע מקלות בגלגליו ומאשר עוד מאות יחידות דיור בהתנחלויות. ההתנחלויות הן מכשול לשלום. אין ולא יהיה הסכם שאינו מבוסס על קווי 67′ עם חילופי שטחים וחלוקת ירושלים”.

  

 

 

 

 

מרצ נגד חוק המשילות: “חוק להוצאת הערבים מהכנסת”

הכנסת דנה בשעות האחרונות בחוק המשילות, שיזמו “יש עתיד” ו”ישראל ביתנו”. על פי הצעת החוק, שתעלה היום בקריאה ראשונה, יעלה אחוז החסימה ל- 4%  ויכולתה של האופוזיציה להגיש אי אמון ולהפיל את הממשלה יצומצם מאוד. מדובר בחוק שמטרתו להנציח את עריצות הרוב, ולהדיר אוכלוסיות שונות מייצוג פוליטי.  

יו”ר מרצ, זהבה גלאון אמרה כי לא מדובר בחוק המשילות אלא בחוק הגזענות. “לא מפתיע ששתי מפלגות מונרכיות, שחבריהן מעולם לא העמידו עצמם לבחירה, מבקשות היום לשנות את שיטת הממשל ולצמצם את מוסד אי האמון, בכדי להשתיק מפלגות דמוקרטיות- אידיאולוגיות ולהדיר אותן מהכנסת”.

גלאון הזכירה כי המפלגות הראשונות שהתאדו והתפוגגו בעקבות העלאת אחוז החסימה היו מפלגות המרכז, שניסו בעצמן לקדם חוקי משילות שונים.

ח”כ אילן גילאון אמר בדיון בכנסת כי בחוק הזה התאחדו שונאי החרדים ושונאי הערבים. “הקרב אינו בין קואליציה לאופוזיציה, אלא מלחמת חורמה על הדמוקרטיה הישראלית. מדובר בחוק הברזל של האוליגרכים ומטרתו אחת: לתפוס חזקה לפי בית המדרש שלכם, שפוסק לפי המשטמה. שונאי חרדים ושונאי ערבים התאחדו גם יחד ונוצר עתיד יהודי נפלא בביתנו”.

ח”כ ניצן הורוביץ אמר כי   מדובר בחוק ריק ופוגעני. מי שרוצה לחזק את המשילות צריך לחזק את הפיקוח הפרלמנטרי על הממשלה ולהגביר את השקיפות של מוסדות השלטון”.

 ח”כ מיכל רוזין: “בין חברות הקואליציה יש תחרות על מי מגיש יותר חוקים גזעניים, פאשיסטים ולא דמוקרטים. ההתייחסות לכל הערבים כאל מקשה אחת היא התייחסות גזענית, האמירה “הזועבי’ס” מביאה לכך שבסופו של דבר מחוקקת “יש עתיד” חוק זועבי’ס אותו היא מכנה- חוק המשילות.

ח”כ עיסאווי פריג’:  זוכרים שביבי אמר שבניכוי הערבים והחרדים מצבנו מצוין? אז הנה החוק שממחיש שהוא לא רק מדבר אלא גם עושה. קודם הוא רוצה להעלים את הערבים והחרדים מהכלכלה ועכשיו הוא רוצה להעלים אותם מהפוליטיקה. ביבי, בסוף מי שאתה מוציא אותו מהמשחק הפוליטי, מי שאתה מוציא אותו מהמסגרת, מוצא דרכים להשפיע מחוץ למסגרת, וזה מדרון מסוכן מאוד לדמוקרטיה ולמדינת ישראל”.

ח”כ תמר זנדברג: “המאפיין מרכזי של החוק-  העלאת אחוז החסימה- לא בא להגביר את המשילות וגם לא את היציבות. מטרתו היא להוציא את המיעוט הערבי מהמפה הפוליטית.  בניגוד לטענת מנסחי החוק, ההיסטוריה דווקא מראה שהסחטנות מגיעה מצד מפלגות גדולות ולא מצד מפלגות קטנות.  מתבקש שנקרא לילד בשמו- מדובר בחוק גזעני”.

 

 

ח”כ עיסאוי פריג’ עתר לבג”צ בבקשה לפסול את מועמדותו של הרב שלמה אליהו למשרת הרב הראשי

ח”כ עיסאוי פריג’ הגיש הבוקר לבג”צ עתירה, בבקשה לפסול את שמואל אליהו מלהיבחר לרב הראשי לישראל. עתירתו של פריג’ עודכנה ברגע האחרון, לאחר שאמש הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי לא יוכל להגן על המועמדות בפני עתירות לבג”צ. העתירה הוגשה בסיועה של עו”ד גבי לסקי. ח”כ פריג’ אמר כי: “בימים האחרונים קיבלתי פניות מאנשים שביקשו ממני לי שלא להגיש את הבג”צ. לא מדאגה לאליהו חלילה, אלא דווקא כדי לתת לרבנות לבייש את עצמה ולהציג את קלונה ברבים. הם אמרו לי שבבג”צ אני אציל את הרבנות מעצמה. אבל אני חושב שיש גבול לציניות – כאזרח מדינת ישראל וכאזרח ערבי בפרט, אני לא יכול לעבור לסדר היום, כאשר אדם גזען וחשוך מתמודד על משרה ציבורית בכירה, שמהותה מנהיגות רוחנית ושכוללת גם סמכויות שיפוטיות. גם מפלגת הבית היהודי, שמנסה להציג את עצמה כמתונה וככזו שפונה גם למצביעים חילוניים, מגלה את פרצופה האמיתי כאשר היא מריצה אדם כמו אליהו. IMG_0166 שמחתי לשמוע אתמול גם שטחנות ההיגיון במשרד היועמ”ש טוחנות, גם אם לאט מדי. קרוב לשלושה חודשים אחרי שפניתי אליו לראשונה בנושא, היועץ ויינשטיין חיכה עד הדקה ה-90 כדי לומר את המובן מאליו: אדם שקורא לא למכור או להשכיר דירות לערבים, אדם שרואה ב-20% מאוכלוסייה המדינה אזרחים סוג ב’, אדם כזה אסור שיבחר לא לוועד הבית ובוודאי שלא לרב הראשי לישראל. אני שמח על המקרה, כי אני מאמין שבג”צ יקבל את עתירתי, וסופסוף תהיה כאן אמירה ממסדית ברורה כנגד מגיפת הגזענות. לא נותר לי אלא לקוות שהממשלה ומוסדות המדינה האחרים יסיקו גם את את מסקנותיהם מהעניין”.

זהבה גלאון מזמינה אתכם/ן לכנס ותערוכה בכנסת למאבק בתופעת עובדי הקבלן

מרצ מזמינה אתכם/ן לכנס ולתערוכה בכנסת ביום שלישי הקרוב בשעה 13:00 . הכנס הוא יוזמה של ראשת מרצ, זהבה גלאון ויו”ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, חיים כץ (ליכוד) בשיתוף הקואליציה הארצית להעסקה ישירה, לקראת העלתו להצבעה של החוק להעסקה ישירה בשירות המדינה, שהגישה גלאון כדי להאבק בתופעת עובדי הקבלן נטולי ביטחון תעסוקתי וזכויות. לאישור כניסה אנא שלחו מייל ל siatmeretz@knesset.gov.il

946857_10200940034016884_1661456237_n

הצעת החוק של מיכל רוזין להוסיף קטגוריה של נבחר ציבור לחוק ההטרדות המיניות עברה בקריאה טרומית

החוק למניעת הטרדה מינית מפרט רשימה ארוכה של מערכות יחסים שבמסגרתן הצעות בעלות אופי מיני או התייחסויות המתמקדות במיניותו של אדם ייחשבו כהטרדה מינית, אף אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות. 
הצעת החוק שיזמה ח”כ מיכל רוזין,  מוסיפה לרשימה זו סוג נוסף של מערכות יחסים בהן לא תידרש התנגדות המוטרד – מערכות יחסים המתאפיינות ביחסי מרות או תלות של אדם בעל תפקיד ציבורי (נבחר ציבור או עובד ציבור) מתוקף תפקידו הציבורי, סמכויותיו או יכולת השפעתו.
רוזין: “אנו נחשפות חדשות לבקרים למקרים בהם נבחרי ועובדי ציבור מנצלים את מעמדם הרם על מנת לבצע הטרדות מיניות. נבחרי ציבור, במקרים רבים הם בעלי השפעה לא פחותה מזו של מנהלים על חייהם של האזרחיות והאזרחים. יש כאן מסר ברור לנבחרי הציבור שלא לנצל יותר לרעה את הכוח שניתן להם מתוקף תפקידם”.
הצעת החוק אושרה היום בקריאה טרומית ללא מתנגדים. זהו החוק השני של ח”כ מיכל רוזין שעובר בקריאה טרומית בתמיכת הממשלה.

זהבה גלאון: התקציב שהציגה הממשלה הוא העתק נאמן למקור של המדיניות התקציבית של הממשלה הקודמת

ראשת מרצ, זהבה גלאון אמרה היום במליאת הכנסת, כי התקציב שלפיד הביא היום לכנסת הוא כל כך ימני שאפילו נתניהו התבייש להציג אותו לציבור. לפיד החליט להעביר את הכסף מעקרות הבית, ממערכת החינוך ומהפריפריה ישירות לידי הממסדים הגדולים – מערכת הביטחון, הטייקונים ובעלי ההון וכמובן לאחיו בהתנחלויות שמקבלים כספים בלי סוף, מעל ומתחת לשולחן.”

גלאון הוסיפה: “התקציב שהכנסת מצביעה עליו היום הוא העתק נאמן למקור של המדיניות התקציבית של הממשלה הקודמת, שדרדרה אותנו לתהומות גירעוניים. זה תקציב פחדני שלא מתמודד עם הממסדים הגדולים ונכנע כמו קודמיו לממסדים השמנים שלא יודעים איך נשמעת המילה ‘לא’. לא מספיק שהתקציב האיום הזה מתעלל בעניים ובמעמד הביניים, הוא גם מבטיח גירעון עצום בעתיד.” 

“אסור לטעות – לא מדובר בתקציב “אין-ברירה”, אלא במדיניות מכוונת של קיצוץ שירותי המדינה וחיזוק החזקים, מדיניות שגויה שתחסל את הצמיחה ואת הכלכלה ותעמיק גם את הגירעון העתידי, וגם את העוני והפערים החברתיים.”

לחצו לקריאת התכנית הכלכלית האלטרנטיבית שמציעה מרצ

לצפייה בחלק מסעיפי התכנית בפייסבוק
posters-1

ועידת מרצ דנה בנושא המדיני

ביוםראשון וגם ראשון התכנסה ועידת מרצ בתל אביב לדיון במשבר המו״מ עם הפלסטינים, והקיפאון העמוק בו שרוי התהליך במדיני. ראשת מרצ, זהבה גלאון, הזהירה מכך שאם ייכשל המאמץ האמריקני להתניע את השיחות ולהתקדם בהן, יחליפו אתו צעדים שיבודדו את ישראל בזירה בינלאומית ויפגעו בה כלכלית. ״הדברים שאמר דני דנון על כך שהממשלה לא תסכים לפתרון שתי המדינות לא צריכים להפתיע. הוא אמר את מה שכל אחד יכול לראות. קואליציה של הליכוד, הבית היהודי ויש עתיד לא מייצרת ממשלת שלום.״

בועידה נאם לראשונה האלוף במיל׳, איל בן ראובן, שהצטרף לאחרונה למרצ. בן ראובן הדגיש בדבריו את הנחיצות והדחיפות שבהסכם שיסיים את הכיבוש. 

ח”כ אילן גילאון ערך כנס חירום למאבק בכוונה לבטל את חוק הדיור הציבורי

יוזם חוק הדיור הציבורי, חבר הכנסת לשעבר, רן כהן, ראשת מרצ, זהבה גלאון, חברי כנסת מסיעת מרצ ומסיעות נוספות, פעילים חברתיים ודיירים בדיור הציבורי השתתפו בכנס חירום שארגן ח”כ אילן גילאון למאבק בכוונת שר האוצר, יאיר לפיד, לבטל את חוק הדיור הציבורי.

ח”כ גילאון אמר בכנס, כי הוא קורא לשר האוצר לחזור בו מהכוונה לבטל את חוק הדיור הציבורי, “לבל יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שקבר את אחד החוקים הצודקים בישראל” עוד הוסיף גילאון: “הדיור הציבורי הוא השריד האחרון לאחריות המדינה כלפי אזרחיה, ושר האוצר מבקש לגזול את כבשת הרש של המוחלשים ביותר בחברה. אנו, חברי הפורום למען הדיור הציבורי, מבקשים מכאן ממשרד השיכון להקפיא את כל הפינויים, כל זמן שלא תהיה מדיניות מסודרת ושקופה. עוד אנו קוראים לדיירי הדיור הציבורי לפעול לממש את זכותם לרכוש את הדירות מול החברות המשכנות, מאחר והחוק שריר וקיים. הפורום קורא לממשלה למצוא פתרון כולל ולהחזיר את כספי הדיור הציבורי שנחמסו”.

 

מחוקק חוק הדיור הציבורי, השר וח”כ לשעבר מטעם מרצ, רן כהן, אמר: “השר לפיד הוא עבריין אם הוא מתעלם מחוק שריר וקיים. אם היו לוקחים את הכספים שנגנבו מהדיור הציבורי, היו נוספות כיום עוד 27 אלף דירות למאגר. כל אדם שיש לו לב חייב להתנגד למחיקת חוק הדיור הציבורי”.

 

יו”ר מרצ, ח”כ זהבה גלאון, מסרה: “מקומם שבכל פעם אנו נדרשים למפגש חירום שכזה. השר לפיד מפריח בלון ניסוי ומחכה לראות את הריקושטים שהוא מקבל. מאחר ויש קבוצה במשרד האוצר המבקשת לבטל את החוק, רוע הגזירה טרם בוטל ונחוץ מאבק נחוש”.

 

 

עוד השתתפו בכנס חברי-הכנסת איתן כבל, מיקי רוזנטל, ניצן הורוביץ, עיסאוי פריג’, תמר זנדברג ואיציק שמולי. לקחו חלק ברברה אפשטיין מנכ”לית סנגור קהילתי, ראובן אברג’יל מהפנתרים השחורים,  הרב אריק אשרמן מהפורום לדיור ציבורי, יואב הס מהמעברה, הפעיל דוד קשאני, יו”ר צעירי מרצ תומר רזניק  ודיירי הדיור הציבורי.

מרצ

תוצאות הבחירות לרשימות המוניציפאליות

היום (29.5) התקיימו בחירות לרשימות מרצ לבחירות המוניציפאליות.

 

להלן ראשי הסיעות הנבחרים:

 ירושלים- מאיר מרגלית

 חיפה- שירה שגיא

 כפר סבא- עילאי הר סגור

 הוד השרון- שגית גורפינקל

 רמת גן- צחי זליכה

 הרצליה-יונתן יסעור

 גבעתיים-ויוי וולפסון 

 

להלן התוצאות המלאות של הבחירות בתל אביב (ח”כ ניצן הורוביץ מתמודד לראשות העיר): 

 מועמדים לראשות הרשימה:

מיטל להבי – 1150 

איל נעמן- 923

צויזנר יצחק- 30

דוד קשני- 11

עמית מורגנווסר- 6

 

רשימה למועצה:

מהרטה ברוך- רון- 1220

ד”ר אפרת טולקובסקי- 1053

גבי לסקי- 982

מיקי גיצין- 968

איתי פנקס- 947

דרור מזרחי- 857

אחמד משהראווי- 818

עודד כרמלי- 712

עודד כצמן- 467

יצחק צויזנר- 251

דוד קשני- 116

עמית מורגנווסר – 76

 

אחוז הצבעה בת”א- 60%

 

חיפה: 

לראשות הרשימה נבחרה שירה שגיא עם 51 קולות.

מולה התמודדה שחאדה סועאד עם 24 קולות.

לרשימה:

שחאדה סועאד: 43 קולות

אליעזר הברמן: 33 קולות

נבו שפי: 23 קולות

אייל הררי: 11 קולות

 

שירה שגיא התמודדה גם לרשימה וקיבלה 36 קולות.

הצביעו 76 מצביעים מתוך 136 בעלי זכות בחירה.

 

גבעתיים:

ויוי וולפסון מועמדת יחידה לראשות הרשימה ואושרה ע”י ועדת הבחירות כראשת הרשימה.

לרשימת המועמדים:

שמוליק צ’יצ’ק: 54 קולות

שרון אורשלימי: 36 קולות

רבקה שרף שימן: 24 קולות

חיה שיזף מיכאלי: 18 קולות

יהודה צוקרמן: 2 קולות.

סהכ הצביעו 67 מתוך 97 בעלי זכות בחירה.

 

הרצליה:

יהונתן יסעור מתמודד יחיד לראשות הרשימה ואושר על ידי ועדת הבחירות כראש הרשימה.

לרשימת המועמדים:

יוסי לונדון: 31 קולות

אייל אורון: 27 קולות

רות רזניק: 24 קולות

סה”כ הצביעו 41 מתוך 84 בעלי זכות בחירה.

 

הוד השרון:

לראשות הרשימה  נבחרה שגית גורפינקל עם 17 קולות.

אחריה קיבלו

אסנת וינר: 9 קולות

אשכר אלדן כהן: 4 קולות

 

לרשימת המועמדות:

אשכר אלדן כהן: 6 קולות

שגית גורפינקל:  22 קולות (נבחרה כבר לראשות)