7 ימים, 2 יבשות, 12 מנדטים ו – 222.5 מיליון ש”ח. השבוע שלי במספרים.

חברות וחברים

אני כותבת לכם על מטוס בדרך חזרה מארה”ב לישראל, בסיומו של ביקור דיפלומטי עמוס ומלא התרחשויות. ביום רביעי נפגשתי בניו יורק עם מזכ”ל האו”ם, באן-קי מון ודנתי איתו בהתפתחויות הדרמטיות במגעים בין הנשיא אובמה לבין רוחאני סביב המו”מ לפירוק הגרעין האיראני. התייחסתי גם לנאום התגובה שנשא נתניהו בעצרת האו”ם: אמרתי למזכ”ל שכמו ראש הממשלה, גם אני לא מאמינה להצהרות של הנשיא האיראני לפיהן מדובר בתוכנית למטרות שלום בלבד – רק שנתניהו מתעלם מכך שלעמדה הזאת שותפה גם מרבית הקהילה הבינלאומית. לכן אני חושבת שהמגעים הזהירים בין ארה”ב לבין איראן הם צעד נכון והכרחי – אם יש דרך כלשהי למנוע מאיראן להתגרען בלי עוד מלחמה יש לנו חובה מוסרית למצות אותה.

לתפיסתי נתניהו לוקה בשני כשלים מרכזיים בהתייחסות שלו לסוגיה האיראנית: הוא חושב שזו בעיה של ישראל בלבד, והוא חושב שזו הבעיה היחידה של ישראל. המציאות היא שיש לישראל בעיות קיומיות גדולות לא פחות, כמו חזון מדינת האפרטהייד ששותפיו של נתניהו לקואליציה פועלים נמרצות לקדם, או כמו קריסת מערכת החינוך הממלכתית וההקצנה האנטי-דמוקרטית שהיא חווה. אלה שני תהליכים שמסכנים את עתידנו באופן מוחשי בהרבה ושנתניהו אחראי להם ישירות. למרות זאת, בנאום באו”ם נתניהו התעקש שוב לתפוס את עמדת המטיף לעמי הגולה, ולא אמר כמעט דבר על המגעים עם הפלסטינים או על התהליכים הפנימיים המסוכנים בישראל.

כמו בארץ, גם בקהילות היהודיות בחו”ל יש צימאון אדיר לדיבור על פתרונות לסכסוך ותקווה גדולה להתפתחויות במו”מ. בתחילת השבוע השתתפתי בכנס של ג’יי סטריט, השדולה היהודית התומכת בפתרון שתי המדינות, ונאמתי באירוע הנעילה של הכנס יחד עם סגן נשיא ארה”ב ג’ו ביידן. אמרתי לאלפי הפעילים הצעירים שגדשו את האולם שעתידה של ישראל כמדינה מוסרית תלוי בסיום בכיבוש – אותו כיבוש שהנשיא אובמה אמר עליו השבוע בעצרת האו”ם שהוא קורע את המרקם הדמוקרטי של ישראל. אמרתי לקהל שכמוהם, גם אנחנו מואשמים בוקר וערב בשנאת ישראל ובאנטי-ציונות, אבל שלא יתבלבלו: אלה שתומכים בחזון פונדמנטליסטי של מדינת אפרטהייד, אלה שמבקשים לשעבד את האוכלוסיה הלא-יהודית לנצח כדי להגשים את ההזיות המשיחיות שלהם, אלה שמבחינתם אדמה יקרה יותר מדם – הם האנטי-ציונים האמיתיים שמסכנים את עתיד המדינה. איך הם הגיבו? אתם מוזמנים לשמוע בעצמכם: (http://www.youtube.com/watch?v=2FVJ8pyG2Cg)

ובאמת נדמה שלממשלה הזאת יש פיצול אישיות: נתניהו קם יום אחד על צד לבני ומספר שהוא מוכן לוויתורים כואבים במו”מ עם הפלסטינים. למחרת הוא מתעורר על צד בנט, ומחליט להגדיל את תקציב החטיבה להתיישבות שבונה בשטחים ב – 400%, וכך לשריין עוד 222.5 מיליון ש”ח להקמת מאחזים לא-חוקיים, לסבסוד גניבת אדמות מפלסטינים ולריקון מתוכן של המשא ומתן. ההחלטה הזאת גם עושה צחוק מתקציב המדינה, שאושר רק לפני חודשיים וכעת המדינה מתייחסת אליו כאל המלצה בלבד.

יש נקודת אור אחת בסיפור הזה: הסיבה שאנחנו בכלל יודעים על הכוונה הזאת מראש ולא מגלים עליה רק בדיעבד היא בגלל המאמצים שלי להגברת השקיפות בוועדת הכספים, שהשבוע הובילו להחלטה של היו”ר, ח”כ סלומיאנסקי, לשלוח לחברי ועדת הכספים מראש את בקשות משרד האוצר להעברות תקציביות מהסוג הזה. יהיה קשה למנוע את אישור ההחלטה, אבל בעתיד המאבקים שלנו נגד הזרמת הכספים השערורייתית לבניה בשטחים יהיו אפקטיביים יותר.

היה לנו השבוע גם הישג דרמטי בתחום הכלכלי: בעקבות העתירה שלי לבית המשפט לעניינים מנהליים המדינה הסכימה סוף סוף לפרסם את הפרוטוקולים של ועדת הריכוזיות. זה ניצחון גדול שלנו על נתניהו ועל יאיר לפיד, שפעלו בחודשים האחרונים כשליחים של בעלי ההון בישראל בנסיונות מבישים למנוע את הפרסום של הפרוטוקולים האלה ולחשוף לאור יום את האופן שבו ועדת הריכוזיות פעלה ואת יחסיה עם בעלי ההון שהעידו בפניה והשפיעו על ההמלצות שהגישה. ולמרות ההישג, המדינה עדיין מתעקשת להשמיט את שמות הדוברים בפרוטוקולים. לכן בתשובתי לבית המשפט דרשתי שבנוסח הסופי של הפרוטוקולים יופיעו שמות כל הדוברים בפני הוועדה, למרות הנסיונות המביכים של הממשלה להעלים אותם כאילו היו לכל הפחות חברים בתוכנית להגנת עדים ולא לוביסטים שנשלחו על ידי נוחי דנקנר, אילן בן-דב ויצחק תשובה.

ולחדשות הכי טובות: בסקר של ערוץ הכנסת שנערך השבוע מרצ מקבלת שוב 12 מנדטים, ושומרת על הנתון המדהים שמשמעותו היא הכפלה נוספת של כוחנו לעומת מספר המנדטים בכנסת הנוכחית. ואולי לא פחות חשוב מכך, מרצ עוברת את יש עתיד הקורסת (11 מנדטים) ואת ש”ס (10) והופכת למפלגה הרביעית בגודלה(!). את ההתחזקות הדרמטית של השמאל בתקופה האחרונה רואים ממש משבוע לשבוע ואני מאמינה שיש לנו עוד הרבה לאן לגדול.

התכנית “אנשים” של Mako סיכמה את השנה שלי, מוזמנים לצפות כאן.

לסיכום השנה, בחר המגזין ליידי-גלובס את 50 הנשים המשפיעות בישראל. אני גאה להיות בין הנשים המרשימות ומעוררות ההשראה האלה, ומזמינה אתכם לקרוא את הראיון שערכו איתי כאן.

שלכם ושלכן,

זהבה גלאון