ניצן הורוביץ יתמודד על ראשות עיריית תל אביב -יפו

מצע הבחירות של ניצן הורוביץ לראשות עיריית תל אביב-יפו

ח”כ ניצן הורוביץ הכריז היום על התמודדות לראשות עיריית תל אביב-יפו. הנה דבריו של ח”כ ניצן הורוביץ במסיבת עיתונאים שנערכה היום: קוראים לי ניצן הורוביץ, אני תל אביבי, ומכאן, בלב ההיסטורי של העיר הזו, בית נחום גוטמן בנווה צדק, אני מודיע שאתמודד על ראשות העיר תלאביביפו.

אני מת על העיר הזאת. אני לא יכול לתאר את החיים שלי בשום מקום אחר. המשפחה שלי גרה כאן, וגם רוב החברים. אני נהנה ללכת ברחובות, אני מאוהב בים, וחי את העיר יום ולילה.

אני מכיר אותה מלמעלה – כחבר כנסת, מחוקק, איש תקשורת ומשפטן – ואני מכיר אותה מלמטה, מהשורשים, כפעיל סביבתי וחברתי וכמי שכבר שנים שותף לכל כך הרבה יוזמות ומאבקים בעיר שלנו: תחבורה, דיור, תרבות, נוער

וכמו שאני מכיר את תל אביב ואוהב אותה בגלל הדברים היפים שלה, אני גם מכיר את הבעיות ויודע מה צריך לעשות. לכן החלטתי להביא את הניסיון שלי, את הידע, ובעיקר את האהבה לתל אביב, אל המקום שבו אפשר לעשות את זה: אל ראשות העיר.

כמובן שיש לכך משמעות ומשקל הרבה מעבר לתלאביב. זו גם הסיבה שאני, כחבר כנסת, מתמודד על התפקיד.

כל ראשי העיר הזו עשו פה דברים טובים. גם ראש העיר הנוכחי, שמכהן כבר 15 שנה, במשך שלוש קדנציות מלאות. בזכותם תל אביב הפכה למה שהיא היום. אני מוקיר ומעריך את זה, ואני אמשיך את השרשרת: אשמור ואטפח את הדברים הטובים בעיר שלנו, וגם אטפל בדברים הפחות מוצלחים ובדברים שהוזנחו, הופקרו ממש.

הגיע הזמן לעשות את זה.

למשל שאלתם את עצמכם פעם איך אפשר ללמד בכיתה של 40 תלמידים, או ללמוד משהו בכיתה צפופה כזו? איך אפשר לתת תשומת לב לילד בגן עם עוד 35 ילדים באותו חדר?

אז זהו, שאי אפשר. ואין שום סיבה שבתלאביב יהיו כיתות וגנים צפופים כל כך. פעם היו באים מכל הארץ לקחת דוגמא ממערכת החינוך של תלאביב. אנחנו נחזיר את זה וניתן סיכוי לכל אחד להגיע להישגים, להתפתח בחיים, להגשים את עצמו.

ומאיפה הכסף, אתם שואלים? סדרי עדיפויות. הנה דוגמא: רק במה שעלה שיפוץ בניין העירייה אפשר היה לבנות מאה גני ילדים חדשים בעיר. מה שווה יותר, לדעתכם?

שאלתם את עצמכם פעם, ואני יודע ששאלתם, למה התחבורה בתלאביב תקועה הפקקים, התאונות, הזיהום, הרעש? מה לעזאזל יהיה הסוף עם בעיית החנייה בעיר הזאת? ולמה התחבורה הציבורית ברמה כל כך נמוכה?

אז זהו, שזה לא חייב להיות כך. יש בתל אביב את האמצעים ואת היכולת, ולי יש את הידע והניסיון, לעשות כאן תחבורה אחרת.

לתושבים, שגרים בעיר, צריך לתת חנייה נורמלית, להשתחרר מהסיוט, ובמקביל בכל המכלול העירוני שמשרת גם מאות אלפים שנכנסים לעיר כל יום, נקדם מערכת תחבורה משולבת חדשנית, מתוחכמת, שתתן לכל אחד פיתרון שמתאים לו.

שאלתם את עצמכם פעם, הרבה פעמים שאלנו, למה בעיר חזקה כמו תלאביב יש כזו הזנחה במקומות מסוימים בדרום? מדוע לא מבצעים טיפול שורש בתחנה המרכזית האיומה?

דרום תא לא צריך להיות החצר האחורית של העיר ושל כל מדינת ישראל. זה אזור עם פוטנציאל ענק, שבעזרת פיתוח נכון, יחד עם התושבים ולמענם, וזו נקודת המפתח, יכול לשנות את פניו.

שאלתם את עצמכם, ואתם לא שואלים, אתם צועקים, למה מי שרוצה לפתוח עסק קטן בעיר הזאת, חנות, בית קפה, משרד, לבנות משהו קטן – לתת עבודה גם לכמה אנשים, ליזום, לעשות משהו טוב בסך הכל– צריך לעבור שבעת מדורי גיהינום ולהקיז דם מול בירוקרטיה עירונית אטומה, חונקת? למה מסלול הייסורים הזה, הבלתינגמר?

רישוי ופיקוח על עסקים ועל בנייה הם דבר שמוסדר בחוק, והם צריכים להתנהל כחוק. אני אפזר את הערפל שאופף את כל העניין הזה, ואכניס את האור פנימה: יהיה לוח זמנים בסיסי לכל בקשה, כדי שאזרח יידע מתי יקבל תשובה. ותהיה שקיפות והגינות. זה לא רק ייתן כבוד לאזרח, זה גם יאיץ את הפעילות הכלכלית, יצור מקומות עבודה.

שאלתם את עצמכם, ואתם עושים את זה כל יום, איך צעיר או מבוגר, יכולים להמשיך לחיות בעיר שלנו? הצעיר לא יכול להגיע לדירה, והמבוגר במצב מסוים חייב לוותר על הדירה כדי לממן לעצמו דיור מוגן במחיר מטורף הרחק מביתו ומשפחתו. ולעומת זאת צצים מגדלים עם דירות ענק בסכומים הזויים, שאחכ עומדים ריקים, נטושים? זה נראה לכם סביר?

אני רוצה את כולם בעיר שלנו: צעירים ומבוגרים. וכדי שזה יקרה אני אקדם דיור ברהשגה להשכרה ולקנייה לצעירים, ואתמוך בפרויקטים של דיור מוגן, בעיר, למבוגרים שצריכים – בכבוד ובלי לפשוט את הרגל.

וזה המפתח לכל העניין: כבוד. לראות קודם כל את הבנאדם מול העיניים, לתת לו כבוד, לשמוע אותו, ולא להתייחס אליו רק כפרה חולבת של דוחות ומסים.

הרי מה זו עיר? גוש של נדלן וכבישים? עיר היא אך ורק התושבים שלה, האנשים שחיים ופועלים בה. עיר טובה, עיר נכונה, היא עיר שיודעת לתת כמה שיותר חיים טובים לכמה שיותר אנשים. זו המטרה שלי.

אני יודע ששליחות ציבורית זה לא רק סיסמאות ולכן ובחודשים הבאים אני אציג את תכניות העבודה המפורטות שלי לעיר בכל התחומים: משנה סדורה ותכניות מפורטות בכל הסוגיות ולכל הנושאים, כולל המקורות הכספיים והתקציביים, וסדרי העדיפויות הנכונים. אני אציג הכל בחודשים הקרובים.

ובינתיים אני רוצה שתביטו על סמל העיר המקורי של תלאביב, שעיצב נחום גוטמן:

 

ים כחול, גלי, ומולו שער עם מגדלור שמפיץ קרני אור, ומסביב שבעת הכוכבים של הרצל. בבסיס הסמל, המוטו מתוך ספר ירמיהו: “אבנך ונבנית“. זה הסמל וזה השער שראתה סבתא שלי, זכרה לברכה, שבאה לכאן ב-1933, גרה בצריף על החולות בחוף, יחד עם שותפה, ועבדה כמלצרית בתנובה והגישה שם חביתה, סלט, ולבן.

וזה היה שער אמיתי. כל המשפחה שלה, שנשארה שם, לא שרדה.

מהמקום הזה אני בא, וככה אני רואה את העיר הזאת, העיר העברית הראשונה בעולם – בדיוק כמו הסמל של גוטמן: מקום מואר שמעניק ביטחון ויציבות, מעניק חיים, מסלק את הפחד, ומראה את הדרך ואת הכיוון, כמו מגדלור באפילה, לכל סביבותיו. זו תל אביב. והיפה בה הוא הרוח טובה, אפילו השמחה – שימחה ביצירה, בתרבות עשירה. כן, תלאביב היא לא רק עיר יציבה וחזקה, שכמהה למערכת תחבורה טובה, לחינוך מעולה, לשירותים עירוניים ברמה הגבוהה ביותר, היא גם עיר שמחה, פתוחה. זה הדיאןאיי שלה.

אז איך עושים את זה?

אני פונה מפה לכל אוהבי העיר וחפצי השינוי. חברים, אני צריך אתכם. זה כבר בידיים שלכם.

בואו, תתנדבו, תהיו פעילים ותביאו את השינוי. תתקשרו, תיכנסו לפייסבוק שלי ולאתר,

תירשמו, קחו שלט למרפסת ומדבקה לאוטו, ותהיו פעילים בשטח.

אתם יכולים לתרום כסף. חשוב מאוד, אפילו חיוני. גם סכומים קטנים, 100, 200 שקל, יכולים לעשות הבדל גדול.

האתגר ענקי, ובעזרתכם זה יקרה. כל אחת, כל אחד, יכול להשפיע.

תצטרפו לאלה שכבר מתגייסים ומתנדבים עכשיו. הכל בידכם. הכל בידינו.

תהיו חלק מהגל הגדול הזה, וב-22 באוקטובר, בעזרתכם, יהיה ראש חדש לתלאביביפו.