התהליך המדיני, ביטחון ויחסי חוץ

ישראל רוצה שלום. הצהרה זו חייבת להפסיק להיות אמירה בעלמא ולהפוך לסדר יום מדיני ברור. מתווה ההסדרים הנדרשים להשגת שלום כולל במזרח התיכון ידוע וברור. האינטרס המרכזי של מדינת ישראל הוא לנהל משא ומתן שיביא לסיום הכיבוש ולהקמתה של מדינה פלסטינית לצידה של מדינת ישראל. מרצ תומכת בהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 תוך חילופי שטחים ביחס של 1:1, בחלוקת הריבונות בירושלים כך שתהיה בירתן של שתי מדינות – ישראל ופלסטין, ובפתרון בעיית הפליטים בתוך המדינה הפלסטינית שתקום. מרצ סברה כי על ישראל היה לתמוך בבקשת הרשות הפלסטינית לקבל מעמד של מדינה לא חברה בארגון האומות המאוחדות, אך גם משעה שממשלת ישראל הצביעה נגד ונחלפה תבוסה דיפלומטית מהדהדת, לא מאוחר להושיט יד לפלסטינים ולפתוח איתם במו”מ, ממשלה מול ממשלה, על הסכם שלום שיסיים את הסכסוך. בנוסף, מרצ סבורה שעל ישראל לאמץ את יוזמת הליגה הערבית המציעה פיוס כולל בין העולם הערבי לישראל.

ממשלת נתניהו חתרה למימוש חזון ”ארץ ישראל השלמה” למרות הצהרתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו על כך שהוא תומך בפתרון שתי המדינות. בפועל המשיכה ממשלתו בבנייה בהתנחלויות, לא פינתה את המאחזים הבלתי חוקיים ולמעשה הציבה עובדות בשטח כשחתרה לסיפוח מזרח ירושלים, והאזור שהוגדר בהסכם אוסלו כאיזור C. מימוש חזון ”ארץ ישראל השלמה” פירושו הנצחת הכיבוש. זהו חזון לא מוסרי ולא מציאותי, שעומד בסתירה מובהקת לעמדת העולם כולו כולל ארה”ב, ובניגוד מוחלט לנכונות הפלסטינית לשלום על בסיס גבולות 1967 עם תיקוני גבול בהסכמה. זהו חזון שלא יביא לעולם לפתרון הסכסוך ועל כן הוא מנוגד לאינטרסים של מדינת ישראל.

לדעת ממשלת נתניהו יש בידי צה”ל יכולת צבאית הרתעתית מספקת כדי לבלום את מכלול האיומים המצטברים על ישראל בכל הרמות והזירות. לשיטתה, מדינות אירופה וצפון אמריקה מעניקות לישראל גיבוי מדיני מספיק כדי לעמוד בהתעצמות הבידוד של ישראל בזירה הבינלאומית, הנובע ממדיניות זו. אולם מבצע “עמוד ענן”, התמיכה הגורפת לה זכה ראש ממשלת פלסטין באו”ם והגינויים החריפים למדיניות ההתנחלות והסיפוח הזוחל של נתניהו, מוכיחים כי לתמיכת העולם יש גבולות.
בחברה הפלסטינית גובר הייאוש וניסיון העבר מלמד כי קבעון מדיני ועיוורון בטחוני, המצטיירים לכאורה כיציבות בטחונית, עלולים לגרום לתוצאות הרות אסון ברמה הביטחונית והמדינית: פתיחת אינתיפדה שלישית, גלישה אפשרית של האזור למלחמה (סוריה, לבנון), ביטול הסכמים בינלאומיים ו/או גל של פעולות אלימות בידי יחידים – פלסטינים או יהודים.

ממשלת נתניהו מנהלת את ענייניה של ישראל תוך הימור מסוכן על בטחון המדינה ובטחון אזרחיה

• קיבוע והעמקת הכיבוש וההתנחלות בשטחי הגדה המערבית ומזרח ירושלים והתכחשות לזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית בארצו • חיסול שיטתי והתעלמות מופגנת מנוסחת ”שתי מדינות לשני עמים”, המהווה נכס חיוני לביטחונה של ישראל ומקובלת על מדינות העולם

• הענקת לגיטימציה ציבורית וממשלתית לפגיעה בפלסטינים ובזכויותיהם לביטחון, לזכויות אדם ולפגיעה ברכושם ומשלח ידם
• הסתגרות מדינית ובידוד בינלאומי כתוצאה מהנצחת הכיבוש, חושפים את ישראל לשחיקת בסיס הלגיטימיות שלה וחברותה במשפחת העמים, ואף את זכותו של העם היהודי לזהות והגדרה עצמית לאומית בארצו.
• השענות על הרתעה צבאית ונקיטת מהלכים צבאיים מידי פעם, על מנת לחדש את יתרון ההרתעה, מבלי שיתרון זה והיציבות הזמנית שהוא קונה לעיתים, יתניעו יוזמות מדיניות לסיום הסכסוך והכיבוש. מבצע ”עמוד ענן”, שמטרתו היתה פגיעה ביכולתו הצבאית של החמאס (נובמבר 2012) הסתיים בהפסקת אש. אם הפסקת האש לא תנוצל לקידום שינוי מהותי ביחסים בין ישראל לרצועת עזה ולממשלת החמאס המכהנת בה, וזאת, מבלי לפגוע בסיכוי לשיקום תהליך השלום עם הרש”פ ברמאללה, בטחונה של ישראל ומעמדה המדיני באזור ייפגעו.
לפיכך, נדרשת תפנית מדינית נועזת, שתסיים את ההדרדרות במצבה המדיני והבטחוני של ישראל ותתייחס למציאות המשתנה באזור המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית בכללה.

מרצ תפעל 

• על ישראל לבצר את ביטחונה הלאומי בראש ובראשונה על תשתית מדינית יציבה. תהליך מדיני חייב להתקיים לצדה של הרתעה צבאית. לא על הכוח לבדו נחיה. • על ישראל לאתר מדינות שכנות נוספות שאיתן ניתן ליצור יחסים דיפלומטיים. על ישראל לבצר את יחסי השלום החוזיים עם מצרים וירדן ולצקת בהם תוכן אסטרטגי חדש . זאת, מכוח הנכונות ליזום ולבצע מהלכים נועזים בכיוון פתרון הסכסוך הישראלי – פלסטיני, בהתבסס על נוסחת ”שטחים תמורת שלום”. • על ממשלת ישראל להצהיר מיוזמתה באופן פומבי וללא תנאים מוקדמים, כי היא דבקה בהסדר מדיני שיביא קץ לסכסוך במזרח התיכון וכי הפתרון לסכסוך חייב להישען על סיום הכיבוש וחלוקה של הארץ על בסיס גבולות 1967, בהסכם מדיני בין הצדדים.

• על ישראל להקפיא את הבניה בהתנחלויות, לפנות את המאחזים הבלתי חוקיים ולאפשר למתנחלים המעוניינים להתפנות ולעבור לגור בתחומי מדינת ישראל פיצוי הולם
• מתווה ”שתי מדינות” הינו היחיד ואין בלתו. הכיבוש הינו הפרה קשה ומתמשכת של זכויות האדם של הנכבשים, מנוגד לערכי המוסר ופוגע בהיותה של ישראל מדינה דמוקרטית. לא ייתכנו הסכם שלום ויחסי דו-קיום הוגנים וברי קיימא, כל עוד מתקיים הכיבוש
• עם כינונה, על הממשלה לצאת בהצהרה מדינית מיידית על נכונותה לפתוח מיידית במו”מ לשלום ללא תנאים מוקדמים. בבסיס המו”מ יעמדו ההסכמים שהושגו עד כה וייבחנו ההבנות שהושגו בסבבי המו”מ הקודמים, גם אם לא הניבו הסכמות או הסכם
ריבונות: ישראל מכירה באחדות הריבונות של המדינה הפלסטינית לעתיד, על שטחי הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים. המדינה הפלסטינית תכיר בריבונותה של ישראל על שטחי ארץ ישראל שאינם נכללים בתחום המדינה הפלסטינית
גבולות: ישראל תחתור להסכם שלום על בסיס גבולות 1967, עם חילופי שטחים בהסכמה וביחס של 1:1.
בטחון: במסגרת המו”מ, ישראל תחתור להבטיח בהסכם את בטחונה לטווח ארוך ע”י שילוב מרכיבי הרתעה צה”לית בשטח לפרק זמן מוסכם, פירוז צבאי מרצון של המדינה הפלסטינית, ערבויות בינלאומיות ונוכחות צבאית בינלאומית ארוכת טווח בשטח אותה תוביל ארה”ב
• ללא חלוקת ירושלים לשתי בירות לא יהיה הסכם עם הפלסטינים: במסגרת המו”מ, ישראל תחתור להסכם על חלוקת ירושלים – שכונות יהודיות לישראל, שכונות פלסטיניות- לפלסטין, והסדרים מיוחדים באגן הקדוש. משמעות ההסכם היא חלוקת הריבונות המדינית תוך שמירה על השלמות המוניציפלית של העיר, לרווחת כל תושביה והמבקרים בה.
פליטים פלסטינים: סוגיית הפליטים הפלסטינים תיפתר בשטח המדינה הפלסטינית, כפי שהוצע במתווה ”היוזמה הערבית לשלום’ – במסגרת מו”מ לשלום אזורי כולל
התנחלויות: בלא קשר לקצב התקדמות המו”מ, ישראל תפסיק כל פעילות של בנייה והתיישבות בהתנחלויות. השתקעות אזרחי ישראל בשטחי הכיבוש מנוגדת לחוק הבינלאומי ולהשקפתינו המדינית.
פינוי מרצון: יש לפתוח בדיאלוג עם ציבור המתנחלים במגמה לאפשר למרביתם להתפנות מרצון תוך מתן פיצוי הולם
משאבי טבע: יש להפיסק את הניצול חד-צדדי הישראלי של משאבי הטבע בשטחים הכבושים, ולקדם מציאת פתרונות חלופיים בתחומי ישראל. במסגרת הסכם שלום, תבטיח ממשלת ישראל שיתוף פעולה עם הממשלה הפלסטינית בפיתוח ושימור משאבי המים, הסביבה, הטבע והתיירות המשותפים לטובת שני הצדדים
דת ומורשת: על ישראל להבטיח במסגרת הסכם מחוייבות הדדית להכרה בזכות בני כל הדתות לגישה חופשית לאתרי הפולחן בירושלים וברחבי הארץ. כמו כן, יש להבטיח כי אזרחי שתי המדינות יהנו מגישה חפשית לאתרי מורשת וארכיאולוגיה בעלי חשיבות הסטורית לשני העמים
פיוס וחינוך לשלום: במסגרת הסכם יש להבטיח שיתוף פעולה חינוכי רחב היקף וארוך שנים, שתכליתו תהיה חינוך לשלום ופיוס בין שני העמים. הבורות השוררת בחברה הישראלית כלפי החברה הפלסטינית והנרטיב הפלסטיני, והבורות השוררת בקרב החברה הפלסטינית כלפי החברה הישראלית והנרטיב הישראלי הציוני, הינן תוצאה של שנים ארוכות של הדרה, הזנחה ואף מאמץ מכוון לגיוס הציבור לתמוך בהשקפת עולם לעומתית ועימותית. הדמוניזציה משרתת את הקיצוניים שבשני הצדדים. מרצ תתגייס לשנות זאת בכלים ממלכתיים ואזרחיים.
היוזמה הערבית לשלום: מרצ תומכת בעיקרי ”היוזמה הערבית לשלום” וסבורה שעל ממשלת ישראל להביע נכונות להתחיל במו”מ על יישומה המלא במישור האזורי, בד בבד עם התקדמות המו”מ להסדר קבע בזירה הישראלית/פלסטינית. בסיס מסייע להכנה ולגיבוש עמדות לקראת מו”מ אזורי יכול להשען על העבודה שעשתה ”ישראל יוזמת”, והצעתה התואמת – ”היוזמה הישראלית לשלום”.
סוריה: מרצ מזדהה עם סבלו של העם הסורי ועם רצונו בשלטון דמוקרטי וחופש. דמוקרטיה וחופש. מרצ מגנה את האלימות המכוונת של משטר אסד כלפי אזרחיו. לאחר שתתייצב בדמשק ממשלה נבחרת ומייצגת, המוכרת על-ידי הקהילה הבינלאומית, יש לפעול לחידוש המו”מ עם סוריה על הסכם שלום. ההסכם יושתת על בסיס החזרת הגולן לריבונות סורית, סידורי בטחון בערבות בינלאומית, פירוז הגולן ויחסי שכנות נורמאליים במישור המדיני, הכלכלי והתרבותי.
לבנון: האיום המתמשך על היציבות הבטחונית הנובעת משאיפותיו ופעילותו של ארגון החיזבאללה והאיום על בטחונם ושלוותם של אזרחי ישראל בגבול הצפון – מחייבים מדיניות זהירה המשלבת הרתעה וריסון. זאת, עד שיחול שינוי שלטוני מהותי בלבנון, אשר יאפשר יחסי שלום.
עזה: מרצ רואה בשטחי עזה חלקי משטחי המדינה הפלסטינית ואינה רואה בשלטון המפוצל בין הגדה המערבית לעזה אינטרס ישראלי. כל עוד מתנהלת עזה כישות עצמאית ונפרדת מן השלטון המרכזי ברמאללה, יש לקיים יחסי שיתוף פעולה מעשיים ותכליתיים, זאת על מנת לאפשר את פיתוחה של רצועת עזה לרווחת תושביה, בלי קשר לגורם השולט בה.
איראן: הצהרותיה המלחמתיות של איראן ושאיפתה להשיג נשק גרעיני הם איום על העולם התרבותי כולו. על ישראל להתמקד בנתיב הדיפלומטי. ישראל צריכה להצטרף לדרישה ולמאמצי הקהילה הבינלאומית להטיל סנקציות כלכליות שיגרמו לאיראן לחזור בה מכוונתה לפתח והחזיק בנשק גרעיני. מתקפת-נגד מקדימה לסיכול תכנית הגרעין האיראנית – הנה הימור מסוכן על בטחונה של ישראל לטווח הארוך. על כן על מדינת ישראל להמנע בכל מצב מיוזמה ואפילו השתתפות במתקפת נגד מקדימה כלפי איראן.
ישראל והקהילה הבינלאומית: מעמדה הבינלאומי של ישראל מעורער. בסיס הלגיטימיות של ישראל מדרדר כבר שנים ארוכות, ובתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית הגיע לשפל חסר תקדים, בשל מדיניותה הלעומתית בנושא הכיבוש, התכחשות להכרעה הבינלאומית הגורפת באשר למעמדם של השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. ישראל נתפסת בדעת הקהל העולמית כסרבנית שלום וכמפירה סדרתית של הסכמים בינלאומיים וזכויות אדם. 
כדי לשפר את דימויה הבינלאומי של ישראל – יש לסיים את הכיבוש, שהוא מקור הבעיה “ההסברתית”.

מרצ תפעל לשינוי בסיסי בתפישות היסוד של הבטחון הלאומי של המדינה. לצד בניית כח ההרתעה, יש לקדם בריתות מדיניות איזוריות ובינלאומיות ולא להשען רק על יכולת הרתעה צבאיות.
כדי לחזק את הברית המדינית והביטחונית עם ארה”ב על ישראל לחזק את קשריה עם מדינות ידידותיות נוספות ולקשור קשרי שותפות וידידות עם מדינות נוספות. התלות הצרה בברית המדינית והבטחונית האקסיומטית עם מעצמה אחת – ארה”ב – עלולה לכרסם בנכונותה של וושינגטון להמשיך במסורת השותפות עם ישראל. הנעת התהליך המדיני, היענות ליוזמת השלום הערבית תוך הצגת יוזמת שלום ישראלית תואמת ומשלימה, כניסה למו”מ מהותי על שלום במזרח התיכון, כל אלה יפתחו בפני ישראל מרחבים חדשים של אינטרסים משותפים, הן במישור הבילטראלי והן במישור הארגונים הבינלאומיים. ישראל תוכל להביא לידי ביטוי את יכולתה הייחודית בתחומים נדרשים כגון חקלאות, מים, טכנולוגיות עילית, רפואה, חינוך, ממשל מקוון ועוד. משמעות חברותה במשפחת העמים תחרוג אז מהעיסוק בעצם קיומה, ותעבור לעיסוק בתרומתה לאנושות.

מרצ תפעל 

ביטחונה של מדינת ישראל יושתת על הסדרי שלום קבועים בין ישראל ושכנותיה. מטרת מערכת הביטחון איננה עוד ניצחון במלחמה וכיבוש שטח, כי אם מניעת עימותים מזוינים והגנה על ביטחון תושבי ישראל בגבולות בטוחים ומוכרים. דרוש שינוי במבנה כוחות הביטחון לנוכח התמורות האזוריות (הצבאיות והמדיניות). על מערכת הביטחון להיות מבוססת על מערכת של הרתעה והתראה שתאפשר הגנה אל מול האיום הקונבנציונלי והבלתי קונבנציונלי, ועל צבא סדיר המבוסס על מערכי מודיעין ואויר חזקים ומערכי ים ויבשה מתקדמים. במסגרת ההפרדה בין הצבא למדינה, יפסיק הצבא למלא תפקידי שיטור.

מרכזיות האתוס הצבאי ועירוב התחומים בין הצבא למדינה מהווים עננה על הדמוקרטיה הישראלית. יש ליצור הפרדה ברורה בין התחום המדיני לבין התחום הצבאי ולהבטיח הכפפה מוחלטת של הצבא למערכת האזרחית. את מתן הערכות המצב הלאומיות יש להפקיד בידי גורם אזרחי כגון המועצה לביטחון לאומי. על המודיעין הצבאי להיות אחראי רק על מתן הערכות המצב הצבאיות. יש לעגן בחקיקה את מעמדה של המועצה לביטחון לאומי, להבטיח את חיזוק מעמדה ומשאביה, ואת נגישותה לכל המקורות המודיעיניים, תוך הקפדה על הרכב הנותן ביטוי לתחומי החיים המרכזיים בחברה וכולל את מיטב אנשי המקצוע האזרחיים.