את הפגיעה בתשתיות הטרור לא נשיג בעזרת שימוש בכוח

סטטוס של יו”ר מרצ, זהבה גלאון, שפורסם בתגובה למבצע הצבאי בעזה ב-9 ביולי 2014
מתקפת הטילים היא מתקפת טרור לכל דבר, וישראל מוכרחת לעצור אותה. החיים תחת איום של מתקפת טילים הם חיים של חרדה תמידית, של חישובי מרחק וזמן ממרחבים מוגנים, של תשובות בלתי אפשריות לילדים, שבמקום להיות בקייטנה או לשחק עם חבריהם נאלצים לשבת בממ”ד. לצערי, תושבי הדרום כבר מכירים טוב מדי את את החרדה הזו, ועכשיו כשהאיום מתרחב לשאר חלקי הארץ, עוד ועוד אנשים נחשפים למצב הבלתי נסבל הזה.

אבל את הטרור לא נעצור באמצעות התקפה מהאוויר, לא נחסל אותו באמצעות כניסה קרקעית של כוחות. את הפגיעה בתשתיות הטרור לא נשיג בעזרת שימוש בכוח.

מישהו כאן התבלבל. מישהו כאן שכח שזה לא עובד. כל פעם מבטיחים למגר את איום הרקטות וכל פעם כשאנחנו מסיימים עוד מבצע ברצועה אנחנו מגלים תוך כמה חודשים שהחמאס רק התחזק ואיום הרקטות כבר מגיע לחיפה. על כל מחבל שנהרג בתקיפות האלה אנחנו מקימים עלינו שניים ושלושה וארבעה אחים וילדים חדורים בתחושת נקם שישמחו לקחת את מקומו. אש רק מביאה עוד אש. ירי גורר עוד ירי.

בשנים האחרונות זו המציאות של אזרחיות ואזרחים, אימהות וילדים, צעירות וותיקים משני צידי הגבול: ממבצע למבצע, מפעולה לפעולה, מערכה, כניסה, הפצצה, מלחמה. לפעמים שקט זמני, הפוגה, “טפטוף”.

מעגל דמים של חרדה, פחד ונקמה. ועוד רקטות, ועוד טילים ועוד ייאוש.

זה לא עובד.

לצבא יש אתגר בטחוני לעצור את הטילים, אבל האתגר האמיתי מונח לפתחה של ממשלת ישראל ונתניהו העומד בראשה: במקום להיכנע לדרישותיהם של מחרחרי המלחמה עם הקצף על השפתיים להיכנס עם כוחות קרקעיים לעזה, מהלך שיוביל לשפיכות דמים כואבת משני הצדדים, נתניהו חייב לפעול למען הפסקת אש באמצעים מדינים ודיפלומטיים, בשיתוף פעולה עם גורמים בינ”ל, ובעיקר המצרים, כפי שנעשה במבצע עמוד ענן.

ואחרי שיושלם האתגר הזה, יצטרכו שרי ממשלת נתניהו להסתכל לעצמם במראה ולשאול: האם מה שאני יכול להציע לאזרחי מדינת ישראל מסתכם בשקט זמני? האם כל מה שאני יכול להבטיח לתושבי הדרום זה שהם ימשיכו להיות נתונים לאיום ירי רקטות כל ימי חייהם? שגם ילדיהם יגדלו עם טראומה מאזעקות ויפתחו חרדות עמוקות? כי זו המשמעות של אידיאולוגיית ה”הכלה” המזוייפת הזו, שמשתמשת בתושבי הדרום כבני ערובה.

אולי במקום לחיות חיים שמשמעותם המתנה לסבב האלימות הבא, הגיע הזמן לפעול באומץ, להיענות ליוזמה הסעודית ולהציע חזון מדיני אמיתי של סיום הסכסוך, כדי שנוכל כבר לשים את מעגלי הדמים מאחורינו.