קטגוריה: מדיני

שבוע אחרון להתפקד ולהשפיע

מרצ היא קול עבור הסדר מדיני, צדק חברתי, זכויות אדם והפרדת דת ומדינה. אנחנו זקוקים לכם. בשבוע הקרוב, עד ל-26 ביוני, אפשר להתפקד למרצ ולהצטרף למפלגה. ההתפקדות שלכם תעזור לחזק אותנו, ותעניק לכם זכות להשפיע על דרכה של המפלגה.
אל תפספסו, תתפקדו – לינק להתפקדות

 

עשרות אלפים בעצרת למען השלום בתל אביב

במוצאי שבת, 27 במאי, התאחדנו- עשרות אלפי אזרחים, ארגונים ומפלגות – להפגנת ענק בכיכר רבין למען פתרון שתי המדינות ונגד חמישים שנות כיבוש ושלטון צבאי. הגוש הירוק, חברי הכנסת של מרצ ופעילי מרצ בלטו והפגינו נוכחות מרשימה של המפלגה הכי מחויבת לפיתרון שתי המדינות.
מנהיגת מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון, אמרה בנאומה: "הציבור בישראל תומך בפשרה, בסיום הכיבוש, ואומר כן לשתי מדינות לשני עמים". לדבריה, "ב-50 השנה שחלפו, בימין עברו מדיבורים על 'שלום, אבל לא עכשיו' לדיבורים ההזויים של בנט על סיפוח, ולדיבורים המזוויעים של סמוטריץ' על אפרטהייד וטיהור אתני. בקואליציה הזו יש אנשים שאומרים דברים בעברית על ערבים, שאם ערבי היה אומר אותם בערבית על יהודים, כבר מזמן היה בכלא".
מנסים לשכנע אותנו שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא חיה ייחודית, שבניגוד לסכסוכים אחרים בעולם דווקא אותו אי אפשר לפתור. ולא רק שאי אפשר לפתור אותו, אומרים לנו, אין בכלל מה לעשות לשיפור המצב. כלום. אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות טוב יותר. מה שאתם רואים עכשיו? זה הכי טוב שיש.
את הבלון הזה צריך לפוצץ. 50 שנות כיבוש לא הביאו ביטחון ובטח שלא הביאו שלום. המצב הזה אינו גזרת גורל, וישראל חייבת לקחת את גורלה בידיה.
תמונות מהעצרת: 18671779_10156054788838128_5720397323305385230_o 18673062_10156054921483128_415285377419757489_o 18700595_10156055086493128_3563619104749349336_o 18738967_10156054823688128_1438983000012547134_o

 

אלפים הגיעו לעצרת המשותפת למען השוויון בתל אביב

אלפי יהודים וערבים צעדו בשבת (4.2.17) בתל אביב בקריאה לשוויון זכויות ובמחאה על הרס בתים במגזר הערבי. ההפגנה, שהובילו מרצ וחד"ש, היתה אחת ההפגנות היהודיות-ערביות הגדולות בשנים האחרונות. "פינוי אנשים מביתם תמיד צריך להתבצע בהוגנות וברגישות מצד כוחות הביטחון," אמר ח"כ מיכל רוזין באירוע, אבל בעוד שלפינוי עמונה הגיעו השוטרים באור יום, תחת עין המצלמות, עם כוונות שלום וללא נשק חם, את תושבי אום אל חיראן פינו באלימות בוטה כמו גנבים באמצע הלילה עם צלפים וירי כדורי גומי לעבר חבר כנסת מכהן."

מרצ מוחה על הריסות הבתים בקלנסווה

ח"כ עיסאווי פריג', מזכ"ל מרצ מוסי רז וחברת הנהלת מרצ סוזי בכר ביקרו אמש בקלנסווה במחאה על הרס הבתים בעיר. ח"כ פריג' אמר כי "השר ארדן מתגאה ב'אכיפה שוויונית', אך בפועל מקדם אכיפה גזענית. אותה ממשלה שהורסת בקלנסווה משחדת בעמונה. אותה ממשלה שבקלנסווה שולחת D-9 להרוס בתים, שולחת אותו להרוס את בג" צ בגלל עמונה."

הביקור נערך אצל ראש עיריית קלנסווה, עבד אל-בסט סלאמה, שהתפטר בעקבות הריסת הבתים. השתתף באירוע גם אבו אמיר, שבתי ארבעת אחיו נהרסו אמש. בכסות החוק היבש נתניהו מקושש הון פוליטי על גבם של מיעוטים בישראל. הבתים שנהרסו בקלנסווה נבנו אמנם ללא היתר, אולם בניגוד לחבריו של נתניהו מעמונה הם לא נבנו על קרקע של אנשים אחרים, ונבנו על רקע של מחסור חריף בתכניות מתאר במגזר הערבי. ובניגוד לעמונה, הממשלה לא קיימה דיון, לא חיפשה פתרונות חלופיים. היא פשוט החליטה להרוס.

מה מפחיד במדינה פלסטינית?

מה מפחיד במדינה פלסטינית? בימים הקרובים צפויים לפנות הפלסטינים למועצת הביטחון של האו"ם על מנת שיכירו במדינה פלסטינית לצד ישראל. ההצעה הזו מגיעה אחרי שהפרלמנטים בשבדיה, בריטניה, ספרד, אירלנד, צרפת כבר הצביעו בעד ההכרה, שמדינות נוספות הביעו הסכמה עקרונית וגם הווטו של ארצות הברית על ההצבעה הולך ונהיה פחות בטוח.

במקום לרוץ למזכיר המדינה קרי בניסיונות נואשים לחפות על המצב המחפיר אליו הביא נתניהו את יחסי ישראל-ארצות הברית, ראש הממשלה יכול לעשות את המעשה האמיץ, היצירתי והצודק, ולהגיד "כן" לפניית הפלסטינים לאו"ם. זה מה שמרצ דורשת ממנו מאז הפנייה הראשונה של הפלסטינים לאו"ם. כבר יותר משנתיים אנחנו אומרים שמדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי, שהיא תאפשר לישראל לקיים מו"מ מול הפלסטינים כממשלה מול ממשלה.

ומה עושה שר הבטחון שלו בינתיים? הוא בונה בשטחים.

ההחלטה של יעלון להעביר בסיסי צבא כדי לפנות מקום להרחבת הבנייה בהתנחלויות לא רק מסריחה מאופורטוניזם פוליטי, היא גם בעייתית מאוד מבחינה משפטית. קודם כל, כי בינה לבין ביטחון המדינה אין דבר וחצי דבר, אם כבר אז להפך – היא רק מצטרפת לשורת ההחלטות המתסיסות ומחרחרות המלחמה של הממשלה היוצאת. ושנית, כי בית המשפט כבר קבע בעבר שממשלה בתקופת בחירות, שאינה כפופה לביקורת של הכנסת ושהציבור איבד בה את אמונו, צריכה להימנע ממעשים שנויים במחלוקת שאינם דחופים. 

בפנייה ששלחה השבוע ליועץ המשפטי לממשלה ביקשה יו"ר מרצ זהבה גלאון לעצור את המחטף של יעלון, שהמטרה שלו היא לגרוף עוד כמה קולות בפריימריז אבל התוצאות שלו חמורות הרבה יותר: קביעת עובדות בשטח וכבילת ידיה של כל ממשלה עתידית שתקום למדיניות ההרסנית של הממשלה הנוכחית, מדיניות שהובילה בין היתר לקרב המאסף חסר הסיכוי מול התגברות התמיכה האירופאית בהכרה במדינה פלסטינית באו"ם והחשש לאובדן התמיכה האמריקאית בישראל.

אנו מקווים ומאמינים שהיועמ"ש יעצור את המחטף הבזוי של שר הביטחון, וחשוב מכך – אנו מקווים ומאמינים שבממשלה הבאה לא בוגי יעלון, ולא אף אחד מחבריו לימין המתנחלי, יהיה שר הביטחון.

האינטרס הישראלי לא עומד בראש מעייניו של בוגי יעלון וגם נתניהו כבר לא יגיד "כן" למדינה פלסטינית, אבל ב-17 במרץ הוא יקבל "לא" מהדהד מהציבור הישראלי.

מרצ תומכת בהכרה במדינה פלסטינית באו"ם

 

המלחמות המיותרות של ממשלת "ביבי לא לא" – פרק 2,031#:

כדור השלג של התמיכה הבינלאומית בפנייה הפלסטינית לאו"ם להכרה כמדינה החל להתגלגל. הפרלמנט הבריטי צפוי על פי כל הסימנים להצביע היום על תמיכה בפנייה ובכך להצטרף להחלטת ממשלת שוודיה.

מרצ תומכת בהכרה במדינה פלסטינית באו"ם. קיץ הדמים שעבר עלינו, יוקר המחיה ההולך ומשתולל ותקציב הביטחון שמתנפח מרגע לרגע מזכירים לנו שוב ושוב שהקמת מדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי ושממשלת ישראל הייתה צריכה להיות הראשונה שתומכת בפניית הפלסטינים. קבלתה של פלסטין כמדינה ה-194 באו"ם תאפשר לממשלת ישראל להידבר עם הפלסטינים כממשלה מול ממשלה על בסיס שוויוני.

אבל במקום להיות אמיצה ויצירתית, במקום לראות את הנולד ולפעול בחוכמה, ממשלת התבוסתנות, הפחדנות והשיתוק המדיני של נתניהו מוכיחה שהיא לא באמת "מחויבת לפתרון שתי המדינות" ויוצאת לקרב מאסף חסר סיכוי מול כל העולם במטרה למנוע את מה שרוב אזרחי ישראל תומכים בו.

כרגיל, ממשלת הימין מעדיפה לפעול על פי אותה תבנית מוכרת ומאוסה – לסרב לכל יוזמה, לקדש את הקיפאון המדיני, לספח, לאכלס, לבנות ולקבוע עובדות בשטחים כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית, ולקנח בלצעוק שכל מי שחושב אחרת הוא אנטישמי.

אז מה אם בסוף הקרבות האלה היא מקבלת את השינויים, כמו בהכרה דה פקטו בממשלת האחדות הפלסטינית, זה לא משנה את התגובה הפבלובית הרגילה, שמתאימה פחות למדינאים ויותר לילדים בגיל 3-4: "לא לא לא".

מתוך דף הפייסבוק של זהבה גלאון

סיכום מושב קיץ 2014

 

חברות וחברים,

 הקיץ הקשה שעבר עלינו הסתיים באבדות כואבות, ללא שום בשורה ובטח ללא תקווה מצד ממשלת Ilan Gilonהימין. בשעה שהתותחים רועמים המוזות צריכות לעבוד, ופעלנו לייצג אתכם נאמנה מעל לכל במה ובמה. אמרנו לא לדרך המלחמות והצגנו אלטרנטיבה שמאלית נגישה וברורה.

 אנו מתכוננים כעת למאבק משותף של כל חברי וחברות הסיעה על תקציב המדינה. מול סדר העדיפויות השגוי והפרות הקדושות בתקציב, נעמוד על רגלינו האחוריות נגד ניסיון פגיעה בשירותים החברתיים. נמשיך לפעול במושב הקרוב במלוא המרץ לקדם סדר יום אחר בזירה הפרלמנטרית למען חברה צודקת, שוחרת שלום ושוויונית יותר.

 אני שמח להגיש לכם ולכן דיווח על פעילות סיעת מרצ במושב האחרון. בבית המדרש ממנו אני בא אנו בראש ובראשונה מלצרי ציבור ועלינו לתת דין וחשבון לציבור ששלח אותנו לכנסת.

 נמשיך לפעול על-מנת להיות ראויים לאמון שנתתם בנו. בהזדמנות זו, נאחל שנה של הגשמה ותקווה. 

 שלכם/ן,

אילן גילאון

יו"ר סיעת מרצ 

 

 

מדיני-בטחוני

במהלך הקיץ היה מבצע "צוק איתן" – השם המכובס של המלחמה העקובה מדם בעזה, שבה נהרגו בצד הישראלי 72 איש ונפצעו מאות, ובצד הפלסטיני – מעל 2000 הרוגים, אלפי פצועים, כחצי מיליון עקורים והרס בלתי נתפס. קיץ שכולו הרג, הרס שכול וכישלון, ועלות כלכלית שכולנו נשלם עליה את המחיר.

במהלך המלחמה נקטנו בקו ברור, שאותו השמענו בכלי התקשורת השונים. בסוף אוגוסט גם ארגנו הפגנת מחאה בשיתוף גורמים נוספים בכיכר רבין, אליה הגיעו  כ-15,000 איש.

חברי הכנסת של מרצ יזמו שורה של פעילויות חברתיות לטובת תושבי הדרום ואזרחי ישראל:

ח"כ אילן גילאון העלה הצעת חוק להבטחת שכרם של עובדים, שנאלצו להיעדר ממקום עבודתם עקב המצב הביטחוני בדרום, והשר בנט שסירב לנמק מדוע הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ויצא ממליאת הכנסת, זכה לביקורת נוקבת מח"כ גילאון.

ח"כ מיכל רוזין פנתה לשר החינוך בדרישה לבחון אפשרויות לתקצוב הקיבוצים ותנועות הנוער שקלטו את ילדי עוטף עזה בזמן מבצע צוק איתן ודאגו לפעילות עבורם בימי המבצע.

ח"כ תמר זנדברג קיימה דיון מהיר בנושא מיגון האוכלוסייה הבדואית בנגב, על רקע פגיעת רקטות באזרחים בדואים, וקראה לאפשר לבדואים מיגון ומערכת אזעקות כמו לשאר האזרחים.

חברת הכנסת מיכל רוזין פועלת לתיקון חוק שירות עבודה בשעת חירום, שיתחשב בעובדות חיוניות שהן אימהות. אב שהוא עובד חיוני, הנדרש לעבוד בשעת חירום, מקבל סיוע לעומת אם שמצפים שתישאר לבד עם הילדים ללא כל סיוע.

חבר הכנסת עיסאוי פריג' פנה לשרת התרבות והספורט, לבנת, בבקשה לבחון מתווה פיצוי לקבוצות ונבחרות שנפגעו כתוצאה ממבצע "צוק איתן". בעיקר לגבי קבוצות הדרום וקבוצות ונבחרות שנאלצו לארח בחו"ל את משחקיהן הבינלאומיים.

במהלך המבצע סיירו חברי הכנסת של מרצ ביישובי עוטף עזה, וראו מקרוב את הפגיעה הקשה בביטחון התושבים, ושמעו מהם על הנזק הכבד לפרנסה ולשגרת החיים.

המאבק לשקיפות תקציב הביטחון:

ח"כ ניצן הורוביץ מוביל מאבק ויוזמת חקיקה לשקיפות בתקציב הביטחון, אך שר האוצר, לפיד, התנגד להצעת החוק. יו"ר מרצ ח"כ גלאון מנהלת מאבק נגד הגדלת תקציב הביטחון ולכן המאבק לשקיפות הוא חיוני ביותר.

המאבק בחטיבה להתיישבות:

יו"ר מרצ זהבה גלאון נאבקה בוועדת הכספים כדי לעצור את ההעברות התקציביות ממשרד האוצר לחטיבה להתיישבות, הזרוע הביצועית של הממשלה לבנייה בהתנחלויות, ולהחלת שקיפות בתקציבי החטיבה, כדי שנדע לאן הולך הכסף. בעקבות בקשת גלאון שרת המשפטים הוציאה צו המבקש להגדיר את החטיבה כרשות ציבורית לפי חוק חופש המידע. הבקשה נחסמה בשלב הזה בוועדת החוקה של הכנסת בראשותו של ח"כ דוד רותם.

 

המאבק על הדמוקרטיה

חיוב שוטרים בנשיאת מצלמות:

יו"ר מרצ, זהבה גלאון שמקדמת הצעת חוק לחייב שוטרים בנשיאת מצלמות זעירות המתעדות הליכי עיכוב ומעצר, פנתה לשר לביטחון פנים  בנוגע לתכנית ניסיונית כזו שמקודמת במשטרה. מהמשטרה נמסר שבאגף התנועה בוחנים כעת את השפעת המצלמות על התנהגות השוטרים והאזרחים בעת מפגש ביניהם.

פנייה למשרד המשפטים בבקשה לחקור את ארגון להב"ה:

יו"ר מרצ, זהבה גלאון, פנתה למשרד המשפטים כדי לפעול כנגד ארגון להב"ה, ונענתה שתלונות בנושא הועברו ללשכת המשנה לפרקליט המדינה והן מטופלות על-ידי גורמי אכיפת החוק.

 מאבק בדיור "ליהודים בלבד" ביפו:

ח"כ מיכל רוזין פנתה לשר השיכון בעקבות פרסום על פרויקט מגורים ליהודים בלבד ביפו, ודרשה לפעול למיגור התופעה הבלתי-חוקית.

 יום שבתון בבחירות לרשויות המקומיות:

הצעת החוק של ניצן הורוביץ ליום שבתון בבחירות לרשויות המקומיות עברה בקריאה טרומית.

 מאבק ובלימת חוק "הזנה בכפייה":

ח"כ תמר זנדברג הובילה את המאבק מטעם סיעת מרצ בחוק הממשלתי הלא מוסרי להזנה בכפייה של אסירים ביטחוניים, שובתי רעב.

לעצור את התמיכה בישיבת "תג טרור":

ח"כ זהבה גלאון פנתה ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיפתח בחקירה נגד התמיכה התקציבית שהעניקה רשת "אורט" לעמותת "עוד יוסף חי", מאחר וזו מעורבת בפעולות "תג מחיר".

חוק רשות השידור החדש:

ח"כ עיסאוי פריג' ואילן גילאון שכיהנו כחברים בוועדה המיוחדת לחוק רשות השידור, נאבקו למנוע פוליטיזציה של רשות השידור החדשה, לדאוג לייצוג צודק ברשות ולשמור על זכויות עובדי ופורשי רשות השידור

לחקור את הרב דב ליאור על הסתה:

ח"כ זהבה גלאון פנתה ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיפתח בחקירה נגד הרב דב ליאור בחשד להסתה, בעקבות פסק הלכה על פיו ניתן לפגוע בפלסטינים חפים מפשע כאקט ענישה כלפי האויב.

שידורים ישירים מבית המשפט העליון:

בזכות יוזמה חקיקה של ח"כ גלאון וח"כ לוין לקידום השקיפות ופומביות הדיון, שרת המשפטים ונשיא בית המשפט העליון החליטו לאפשר שידורים ישירים מבית המשפט בשבתו כבג"צ, במקרים בהם הוא נדרש לקבל החלטות תקדימיות בנושאים בעלי עניין ציבורי.

הדרת ילדים ממוצא אתיופי במערכת החינוך:

חברת הכנסת מיכל רוזין יזמה דיון מיוחד בוועדת החינוך על הדרת תלמידים אתיופים ממערכת החינוך, בעקבות התנהלות בית הספר 'דרכי נועם' בפ"ת, שמוציא תלמידים אתיופים בזמן מבחנים ושולח אותם לספרייה, כדי שלא לפגוע בממוצע בית הספר.

לחקור את הרג הנערים בביתוניא:

יו"ר מרצ, זהבה גלאון פנתה ליועץ המשפטי לממשלה כדי שיצרף גורמים מפרקליטות המדינה לחקירה שמנהל צה"ל בעקבות הרג הקטינים בביתוניא.

תרבות:

חברי הכנסת של מרצ הצטרפו למאבק של אמנים, שחקנים ויוצרים, להבטחת אחוז אחד מתקציב המדינה לתמיכה בתרבות.

קנאביס:

חברת הכנסת תמר זנדברג הגישה הצעת חוק לגידול, ייבוא ופיתוח מוצרים מקנבוס תעשייתי.

 פיקוח על ייצוא ביטחוני:

בעקבות תשובת שר הביטחון לחברת הכנסת תמר זנדברג, שישראל לא תאשרר את האמנה הבינלאומית לפיקוח על סחר נשק, הגישהח"כ זנדברג הגישה הצעת חוק לפיקוח על יצוא ביטחוני המבוססת על החקיקה האמריקאית, שמטרתה למנוע מתן רישיון לייצוא ביטחוני למדינות בהן ישנם כוחות ביטחון שמפרים זכויות אדם.

מאבק למען שוויון זכויות לקהילה הגאה:

חברי הכנסת של מרצ המשיכו להילחם עבור שוויון זכויות לקהילה הגאה. בכנס משותף שערכה השדולה הגאה בראשות ח"כ ניצן הורוביץ והשדולה לשוויון תעסוקתי בראשות ח"כ מיכל רוזין, הוצג סקר חדש של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בנושא אפליית להט"ב בשוק העבודה והתקיים דיון עם נציגי הקהילה.

ח"כ מיכל רוזין גם נאבקה באלימות כלפי טרנסג'נרדים/ות ודרשה מהשר לביטחון פנים למסור מידע על מספר התקיפות והאזורים המועדים לפורענות כלפי טרנסג'נדרים, וכי שוטרים יעברו הכשרות להתמודדות שוויונית ומכבדת עם קבוצה זו.

 

שוויון למגזר הערבי

המאבק באפליית האוכלוסיה הערבית במסגרת חוק מע"מ 0%:

במסגרת הדיונים על חוק מע"מ 0, חבר הכנסת עיסאוי פריג' הביע מחאה על אפליית האוכלוסייה הערבית בחוק. בסופו של דבר באוצר החליטו לאפשר לערבים לרכוש דירות מקבלן בעלות של עד 950 אלף ש"ח, רק שבחברה הערבית אין כמעט בנייה קבלנית – כך שנשארנו עם הטבה שאיש לא יוכל לנצלה.

לימודי ערבית בבתי ספר תיכוניים:

חבר הכנסת עיסאוי פריג' הגיש הצעת חוק עם עם ח"כ יריב לוין (ליכוד) וח"כ משה מזרחי (עבודה), לחייב בתי ספר ללמד ערבית, זאת בתגובה להחלטת שר החינוך פירון, לבטל את חובת לימודי הערבית בבתי הספר התיכוניים. יש עתיד וישראל ביתנו סיכלו את אישור הצעת החוק.

פיצוי לנפגעי "תג מחיר":

חבר הכנסת עיסאוי פריג' הגיש הצעת חוק לפיצוי אזרחי ישראל הערבים, שרכושם נפגע כתוצאה מפשעי השנאה, "תג מחיר". בדיוק באותו אופן בו מפוצים נפגעי פעולות איבה יהודים. הצעת החוק נדחתה על ידי הממשלה.תמונה עדכנית עיסאוי פריג'

 סיור של השדולה לתחבורה בת קיימא בנושא תחבורה ציבורית בחברה הערבית:

הסיור של השדולה בראשות ח"כ תמר זנדברג אורגן בשיתוף ארגון "תחבורה היום ומחר" ביחד עם ח"כים, אנשי מקצוע, ציבור ועיתונאים וכלל מפגש עם תושבים, ראשי רשויות ונציגי משרד התחבורה ועלו בו הצרכים בשטח של האוכלוסייה הערבית בישראל.

לחקור את הקריאות לחרם של שר החוץ:

ח"כ עיסאוי פריג' פנה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לפתוח בחקירה כנגד שר החוץ אביגדור ליברמן, על קריאתו להחרים עסקים של ערבים ישראלים, תוך הפרת ה"חוק למניעת פגיעה במדינת ישראל", הלא הוא "חוק החרם", מעשה ידיו של ליברמן עצמו.

מאבק בגזענות בספורט:

במהלך המושב נאבק חבר הכנסת עיסאוי פריג' בתופעת הגזענות במגרשי הספורט. הוא פנה לקפטן מכבי תל אביב על מנת שיגנה את גילויי הגזענות של אוהדי הקבוצה נגד שחקנה מהרן ראדי ודרש מיו"ר ההתאחדות לכדורגל עופר עיני, שיפעל להוצאת הגזענות מהכדורגל ושההתאחדות תודיע שתגן על קבוצות או שחקנים שיחליטו לרדת מהמגרש בתגובה על קריאות גזעניות.

צדק חברתי

המאבק למען הדיור הציבורי:

גם במושב הקיץ המשכנו את המאבק שלנו עבור דיור ציבורי הוגן וצודק בישראל.

הצעת החוק של חבר הכנסת אילן גילאון, למתן סיוע ריאלי בשכר דירה ע"מ להבטיח כי הזכאים שבזמן ההמתנה הממושכת לדיור ציבורי יקבלו סיוע ריאלי אושרה בקריאה טרומית.

אילן גילאוןהצעת החוק של ניצן הורוביץ, להבטיח את זכויות המפונים מכפר שלם, ולעגן עבורם פיצויים נאותים אושרה אף היא בקריאה טרומית.

שר השיכון התחייב לח"כ גילאון במליאת הכנסת, שרווחי חברת השיכון עמידר בסך 100 מיליון ש"ח יופנו לדיור ציבורי בלבד. גילאון גם פנה לשרי האוצר והשיכון בדרישה לחדול מלנהל מאבק על חשבון דיירי הדיור הציבורי, ולהעביר באופן מידי את הכספים שהובטחו לטובת תחזוקת דירות הדיור הציבורי.

 

 יום העסקה ישירה במגזר הציבורי בשש וועדות כנסת שונות:

יו"ר מרצ, זהבה גלאון יזמה יום מיוחד בנושא העסקה ישירה במגזר הציבורי. ועדת הכספים דנה במשמעויות התקציביות של מעבר להעסקה ישירה במגזר הציבורי; הועדה לביקורת המדינה קראה, למבקר המדינה לחקור את הבעייתיות שבהעסקה קבלנית במגזר הציבורי; ועדת החינוך דנה במעבר להעסקה ישירה במערכת החינוך; ועדת העלייה והקליטה דנה בקשיים המיוחדים של עובדי קבלן שהם עולים חדשים; ועדת העבודה והרווחה דנה בעובדי "כתף אל כתף"; והוועדה למעמד האישה דנה בהעסקה ישירה בתחום מקצועות הטיפול, אשר מרבית העובדות בו הן נשים. במסגרת יום מיוחד זה הגשנו הצעת חוק המבקשת לאסור על העסקה קבלנית במגזר הציבורי. הממשלה התנגדה להצעת החוק.

זהבה גלאון

קיבוע מעמדם של מרצים מן החוץ בוועדת החינוך:

חברות הכנסת זהבה גלאון, תמר זנדברג וח"כ דב חנין יזמו מהלך להסדרת מעמדם של המרצים מהמכללות כדי שלא ייחשבו כמורים מהחוץ, המפוטרים כל 9 חודשים. המאבק בשיתוף עם יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, עמרם מצנע לקראת סיום.

מאבק הסייעות זוכה להישגים:

יו"ר מרצ, זהבה גלאון יזמה מספר רב של דיונים בוועדת החינוך של הכנסת בנוגע למעמדן של הסייעות המשלבות בחינוך המיוחד. מהלך מול שרי החינוך והפנים ופגישה עם החשכ"לית, ודחיפתו של יו"ר הועדה מצנע, הביאו לכך, שלאחר חודשים רבים נרשמו הישגים משמעותיים במעמדן של הסייעות, בעיקר, שינוי ההסכם הקיבוצי, (בשיתוף ההסתדרות והשלטון המקומי) המאפשר העסקה של 12 חודשים במקום 10 חודשים ורצף תעסוקתי. כעת גלאון מנסה לקדם תשלום עבור חופשות וחגים והגדלת אחוזי המשרה של הסייעות.

ביטול הפטור למשקיעים זרים על רווחי הון ממכירת אג"ח:

חברת הכנסת תמר זנדברג הגישה הצעת חוק לביטול הפטור למשקיעים זרים על רווחי הון ממכירת אגרות חוב של המדינה, כדי למנוע פעילות של ספקולנטים למטרת עשיית רווח לטווח קצר, פעילות אשר פוגעת במשק הישראלי ובציבור החוסכים הישראלי.

הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים:

חברת הכנסת זהבה גלאון יזמה דיון מיוחד בוועדת הכלכלה בנושא, כדי להוריד את עמלות הבנקים והחיובים ללקוח. המפקח על הבנקים מתנגד ליוזמת החקיקה של גלאון להפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים.

סיכול מכירת כלל ביטוח לסינים:

בעקבות הדיון בוועדת הכספים והלחץ הציבורי שיזמה ח"כ גלאון נגד מכירת כלל ביטוח לסינים, מחשש לכספי החוסכים והצעת חלופה לפירוק גרעין השליטה, המכירה לא בוצעה בסופו של דבר.

הארכת תקופת צינון לרגולטורים כלכליים:

ח"כ זהבה גלאון פנתה לשרת המשפטים על מנת שזו תקבע בצו כי רגולטורים כלכליים הם גופי "אכיפת חוק" שהבכירים בהם יידרשו לתקופת צינון של 3 שנים במקום שנה כפי שהחוק קובע היום.

מתנגדים למינוי של עודד שריג למנכ"ל מגדל:

יו"ר מרצ, זהבה גלאון פנתה למפקחת על הביטוח למפקחת על הביטוח ושוק ההון וליועמ"ש נגד מינוי פרופ' עודד שריג למנכ"ל מגדל, גם צעירי מרצ הפגינו נגד מינוי זה, בשל חשש לניגוד עניינים.

ריבית על יתרת זכות:

הצעת החוק של ח"כ ניצן הורוביץ לריבית על יתרת זכות עברה במהלך המושב בקריאה טרומית ונמצאת בשלבי הכנה מתקדמים לקריאה הראשונה בוועדת הכלכלה.

רשת ביטחון סוציאלית לעצמאים:

בעקבות הצעת החוק שמוביל ח"כ אילן גילאון ביחד עם חברי הכנסת כץ ואבקסיס, לעיגון דמי אבטלה ליותר מ-400,000 עצמאים, הורתה ועדת השרים לענייני חקיקה על הקמת ועדה בין-משרדית להסדרת מעמד העצמאים.

 המאבק בעוני וקצבת ילדים הוגנת:

ח"כ אילן גילאון הניח הצעת חוק לקצבת ילדים הוגנת, בדומה להמלצה שנגנזה מדוח הוועדה למלחמה בעוני. הצעת החוק מבקשת לבטל את הקיצוץ בקצבאות הילדים ולהעלות את גובה הקצבה לממוצע במדינות ה- OECD. הקיצוץ בקצבת הילדים בתקציב המדינה דרדר 35 אלף ילדים נוספים למעגל העוני.

חיזוק הרפואה הציבורית:

ח"כ אילן גילאון, המשמש כיור השדולה למען שוויון בבריאות בכנסת ניהל מאבק נגד השר"פ,  וערב פרסום המלצות ועדת גרמן, נערך ביוזמתו כינוס מיוחד בהשתתפות שרת הבריאות במטרה לעצור את המשך הכרסום ברפואה הציבורית. הוועדה החליטה, שלא יוכנס שר"פ לבתי-החולים הציבוריים.

ח"כ מיכל רוזין יזמה דיון במליאה על הפערים בזמני ההמתנה לניתוחים בבתי החולים, בין חולים מבוטחי קופות החולים לבין מבוטחים פרטיים, שדוחפים אנשים לשלם סכומים גדולים במטרה לקצר את התור, ומעלים חשש כבד לאיכות השירות הניתן דרך מערכת הבריאות הציבורית.

מאבק בניצול המבוטחים הסיעודיים:

ח"כ אילן גילאון פנה לשר האוצר ולשרת הבריאות בעקבות פרסום מדד השירות של חברות הביטוח, שחשפו שכשליש מהתביעות של חולים סיעודיים נדחות על הסף על-ידי חברות הביטוח.

 פעילות למען אנשים עם מוגבלויות:

ח"כ גילאון, המשמש כיו"ר השדולה למען אנשים עם מוגבלות, וכיו"ר ועדת המשנה לענייני נגישות, התריע במהלך מבצע "צוק איתן", על היעדר מקלטים נגישים באזורים בדרום. בעקבות פנייתו הציב פיקוד העורף מיגוניות מותאמות בעיר באר-שבע.

ח"כ גילאון קידם ביחד עם ח"כ שמולי הצעת החוק המחייבת להעסיק לפחות 3% עובדים עם מוגבלות בשירות הציבורי, על מנת להבטיח ייצוג הולם ולעודד שילוב במגזר הציבורי.

בין היתר פעל גילאון לבלימת הקפאת החובות, להנגשת מבני ציבור והמרחב העירוני לאנשים עם מוגבלות, לחייב את חברות הביטוח לחדול מסירובן לבטח ילדים ומבוגרים עם מוגבלות, ולאישור תקנות נגישות לתחבורה ציבורית בירושלים.

הקלה על תכנון התקציב הביתי:

חברת הכנסת מיכל רוזין הגישה הצעת חוק, לפיה יש לגבות את חשבונות החשמל והמים אחת לחודש ולא אחת לחודשיים, ע"מ להקל על הנטל של משקי הבית בישראל וליישר קו עם המשכורת החודשית ועם כל שאר החשבונות החודשיים. השינוי הזה לא אמור לעלות למנגנוני הגבייה שקל מיותר אך הקואליציה הפילה את החוק.

זכויות העובדים הזרים:

עם פתיחת מבצע צוק איתן, כינסה ח"כ מיכל רוזין דיון מיוחד בוועדת העובדים הזרים בראשותה לגבי מיגון שטחים חקלאיים בעוטף עזה.  התברר, שכ-500 חקלאים ו-3,600 עובדים, רובם זרים, חשופים לסכנת חיים ממשית, אך משרד הביטחון אינו מספק להם מיגון ראוי. שר הביטחון אמר לרוזין שלא יהיה תקציב מיגון לשטחים החקלאיים. לצערנו, רק לאחר שנהרג עובד זר מתאילנד, החליט משרד הביטחון להיענות לדרישת החקלאים ולהקצות 3.5 מיליון למיגון השטחים החקלאיים בדרום.מיכל רוזין

בנוסף, ח"כ רוזין ארגנה סיור של ועדת העובדים הזרים למוסדות הסיעודיים של קיבוצי עמק יזרעאל, שם עמדו מקרוב על מודל אלטרנטיבי, השונה מהמודל העירוני, להעסקת עובדות סיעוד, שבמסגרתו הן הקשישים והן עובדות הסיעוד זוכים ליהנות מרשת ביטחון וקהילתיות.

מבקשי המקלט:

ח"כ מיכל רוזין טיפלה בזכויותיהם של מבקשי המקלט; במציאת פתרון למבקש מקלט שלקה בשבץ, בביטול זימון לחולות של אבי התינוקת שנדקרה בתחנה המרכזית, בפתיחת מרפאה נוספת של קופ"ח כללית ומרפאה לבריאות הנפש בדרום ת"א.

רוזין גם יזמה הקרנה בכנסת של הסרט "כופר נפש" העוסק בתופעת העינויים בסיני, וקראה

לשר הפנים באופן בהול ליזום הידברות עם מבקשי המקלט ולאמץ את דו"ח מבקר המדינה בעניינם.

 

 הפרדת הדת מהמדינה

 

התרת נישואין – לא רק ברבנות:ניצן הורביץ

הממשלה התנגדה להצעת החוק של חברות הכנסת זהבה גלאון ומירב מיכאלי, שמבקשת לאפשר לזוגות שנישאו בנישואים אזרחיים בחו"ל להתיר את נישואיהם בהליך אזרחי בבית הדין לענייני משפחה ולא בהליך דתי בבית הדין הרבני.

נאבקים על אופייה של השבת:

במסגרת המאבק להפרדת דת ומדינה הוביל ח"כ ניצן הורוביץ מאבקים ציבוריים על אופייה של השבת, ביניהם פתיחת בריכת השחייה בצפת, מאבק בהחלטת שר הפנים שלא לאפשר פתיחת עסקים בשבת בתל אביב, והצעת חוק להפעלת תחבורה ציבורית בשבת במסגרתה הפעילה מרצ אוטובוס שבת באזור השרון והמרכז.

 

צדק סביבתי

שומרים על החופים:

חברת הכנסת תמר זנדברג מונתה לעמוד בראש וועדת משנה בנושא החופים, על מנת להסדיר ולהקים רשות ים וחופים שתפקח ותנהל בפועל את נושא הים והחופים בישראל.

בעקבות דיון שיזמה חברת הכנסת מיכל רוזין בוועדת הפנים, בו נכחו גם ח"כ אילן גילאון ותושבי אשדוד הזועמים, העירייה נאלצה לחשוף את התכניות וההיתרים של מבנה ענק שנבנה על חופי העיר, שהתושבים חיכו לכך במשך חודשים ארוכים.

השדולה לתחבורה בת קיימא מתחילה לדווש:

השדולה שהקימה חברת הכנסת תמר זנדברג קיימה כינוס מיוחד בנושא תחבורת אופניים, והתברר ש- 40 מיליון שקל בלבד הושקעו על ידי משרד התחבורה בסלילת שבילים ייעודיים לאופניים, עלות סלילת כביש אופניים באורך של כ-100 מטר בממוצע לכל רשות, שאינו עולה בקנה אחד עם הרצון המוצהר לפתח אמצעי תחבורה אלטרנטיביים שאינם מזהמים.

זנדברג גם הגישה הצעת חוק אשר מבטיחה מרחק מינימאלי של רכב ממונע מרוכב אופניים בזמן עקיפה, ודרשה לשים בראש סדר העדיפויות את הולכי הרגל ורוכבי האופניים על פני הרכב הפרטי המזהם.

השקת שדולת העירוניות בכנסת במעמד שר הבינוי והשיכון:

במהלך מושב הקיץ השיקה חברת הכנסת תמר זנדברג והח"כים אשר וסוויד את שדולת העירוניות, שמטרתה להעלות את המודעות למהי עירוניות, ומדוע היא חשובה לרווחת החיים בארץ. במסגרת המאבק לעירוניות נכונה הגישה ח"כ זנדברג הסתייגויות נגד החוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים, חוק אנטי תכנוני, סביבתי וחברתי שלא יביא לפתרון משבר הדיור אלא, לבנייה של שכונות פרבריות ויקרות.

מאבק בקידוחי הנפט ברמת הגולן ובבתי הזיקוק בחיפה:

ח"כ תמר זנדברג

חברת הכנסת תמר זנדברג קראה שלא לאשר את התכנית לקידוח נפט ברמת הגולן, ששיטת הפקת הנפט בה מסכנת את הסביבה ואת חייהם של תושבי רמת הגולן, ופנתה ליועמ"ש בנוגע לחשש לניגוד עניינים עם החברה שמבקשת לבצע את קידוחי הנפט. בנוסף, נאבקה ח"כ זנדברג נגד הרחבה של בתי הזיקוק בחיפה, שעלולה להביא להגדלת זיהום האוויר והתחלואה באזור.

השקת סניף "גלוב" ישראל:

חבר הכנסת ניצן הורוביץ יעמוד בראש הסניף של ארגון "גלוב", ארגון מחוקקים מכל העולם שפועל למען שיתוף פעולה בין מדינות והכלה של אמנות בינלאומיות בתוך החקיקה המדינתית. ניצן ייצג את הכנסת בכנס בינלאומי של ממשלות ופרלמנטים במקסיקו.

יום הסביבה :

ח"כ ניצן הורוביץ העומד בראש השדולה הסביבתית-חברתית, ארגן כנס ביום איכות הסביבה בנושא הים והחופים, ואירח את טקס הגלובוס הירוק בכנסת.

סימון מוצרים מהונדסים גנטית:

ח"כ מיכל רוזין יזמה כנס בכנסת לקראת הגשת הצעת חוק בנושא סימון מוצרים מהונדסים גנטית, בשיתוף ח"כים, מומחים מהתחום, ארגוני סביבה ואזרחים. בעקבות הפרסומים כי המדען הראשי של משרד הכלכלה חתם על הסכם עם התאגיד הבינלאומי מונסנטו, שקיימת נגדו מחאה בינלאומית אדירה, דרשה ח"כ רוזין מהשר בנט לחשוף את פרטי ההסכם.

צמצום השימוש בשקיות ניילון:

בעקבות הצעת החוק של מיכל רוזין, האוסרת הפצה של שקיות נשיאה מפלסטיק לא מתכלה,  המשרד לאיכות הסביבה תזכיר חוק משלו בנושא, וח"כ רוזין מקדמת שיתוף פעולה בנושא.

 

שוויון מגדרי

חלוקת זכויות פנסיה בגירושין:

הצעת החוק של יו"ר מרצ זהבה גלאון וח"כ חיים כץ, עברה בכנסת לאחר מאבק של למעלה מעשור. ההצעה מאפשרת לנשים שלא חסכו במשך שנים לפנסיה כי היו עקרות בית או עבדו בעבודות אחרות בהן אין צבירה פנסיונית, לקבל חזקה בחלקן בחסכון הפנסיוני של בעליהן לשעבר דרך קרן הפנסיה.  החוק מכיר בפעם הראשונה בכך שהחיסכון הפנסיוני הוא נכס של שני בני הזוג, ומנתק את התלות של האישה בבעלה לשעבר בכל הנוגע לקבלת חלקה בחסכון הפנסיוני.

 הארכת חופשת הלידה לסטודנטיות:

המועצה להשכלה גבוהה אישרה בתקנות את הצעת החוק של ח"כ מיכל רוזין להאריך את חופשת הלידה לסטודנטיות, זאת  בעקבות תלונות של סטודנטיות שמפסידות שנה אקדמית שלמה בגלל הריון ולידה. בזכות השינוי בתקנות נשים לא יאלצו יותר לבחור בין השכלה לבין הקמת משפחה.

פעוטונים במקום העבודה:

ח"כ זהבה גלאון פנתה לשר הכלכלה כדי שייבחן לקדם תכנית ממשלתית להקמת פעוטונים במקומות עבודה בהם למעלה מ- 100 עובדים, כדי לייצר תמריץ להורים להשתתף בשוק התעסוקה ולפעול להסרת החסמים הקיימים ביציאה לעבודה, העומדים כיום בעיקר בפני נשים.

נשים עגונות ומסורבות גט:

ח"כ מיכל רוזין פנתה בשאילתה לסגן שר הדתות לקבל נתונים על מקרי העגינות וסרבנות-הגט. הצעת החוק של רוזין להכפלת תקופת המאסר המרבית לסרבני גט עברה בקריאה טרומית.

ייצוג נשים ברשימות למועצות מקומיות:

חבר הכנסת ניצן הורוביץ העביר בקריאה טרומית תיקון להצעת חוק מימון מפלגות, לייצוג נשים ברשימות למועצות המקומיות. הצעת החוק קובעת, שסיעה או רשימה שלא כללה אישה אחת לפחות בכל שלישיית מועמדים ברצף, יופחת סכום המימון שהיא זכאית לו ב-15%.

איסור על חברות הביטוח לכיסוי ביטוחי למטרידים מינית:

בעקבות פנייה של יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון וח"כ עליזה לביא למפקחת על הביטוח, היא דיווחה לוועדה למעמד האישה על קבלת הבקשה שלהן ליישום נוהל חדש, שאוסר תשלום מקדמות של חברות הביטוח למטרידים מינית, והחזרים לכיסוי הוצאות משפטיות שיינתנו רק במקרים של זיכוי.

"משק בית" במקום "בית אב":

ח"כ מיכל רוזין הניחה הצעת חוק להחלפת המונח "בית אב" בפרסומים ממשלתיים במונח "משק בית" במטרה להיאבק בתפיסה, לפיה, עמד התווך הכלכלי בתא המשפחתי הוא בהכרח האב.

מאבק בסם האונס:

ח"כ רוזין פועלת למציאת פתרונות בהתמודדות עם סוגיית סם האונס. בדיון שיזמה בוועדה לקידום מעמד האישה, ביקשה רוזין לדעת כיצד מתמודדת המשטרה עם התופעה ההולכת ומתרחבת של שימוש בסמי אונס במועדונים וברים. נמסר, שבמקביל להגברת האכיפה, משרד הבריאות מקדם פיילוט, שיכניס את בדיקת השיער, הנפוצה באירופה, לערכת האונס בישראל.

החוק להפללת לקוחות זנות:

יו"ר מרצ, זהבה גלאון, הגישה הצעת חוק ויזמה דיונים בנושא הטלת אחריות פלילית על צריכת שירותי מין. לקוחות הזנות יצטרכו לעבור סדנה להבנת הנזקים שבזנות, ואם יתפסו בשנית תוטל עליהם אחריות פלילית.  הממשלה התנגדה להצעת החוק.

הגנה על קטינים נפגעי עבירות מין:

ח"כ רוזין הגישה הצעת חוק האוסרת על כלי תקשורת לראיין קטינים מתחת לגיל 16 בקשר לעבירות מין אשר בהן היו מעורבים, למעט במקרים שיאשר בית המשפט.

סמינר פסח 2014 בקיבוץ חצור אשדוד

לא לשקוע בתבוסתנות

עיתון "הארץ" עושה חסד עם השמאל כאשר הוא פותח את דפיו בפני התוקפים את השמאל. התקפות אלה מעידות שהשמאל חיוני ומשמעותי. מה עוד, שהשמאל זקוק לזירת אימון ומאבק כדי לחדד את חושיו ולהיטיב להגדיר את מהותו.

לעטים עליו מימין (כמו ישראל הראל) יש לומר: טלו קורה מבין עיניכם. מי שאנסו את המדינה וסובבו בכחש את הציבור, מתיימרים עתה לדבר בשמו. את המושג ציונות הם הצליחו לטמא ללא תקנה. להפוך את כינויה של התנועה שהוקמה כדי לקדם התחדשות של פזורות היהודים, לשם נרדף לדיכוי, כיבוש ושלילת חירויות. את זאת לא נשכח.

לאלה נוספו "מתקני" ו"משפרי" השמאל, כאלכסנדר יעקובסון ויובל אלבשן , המבקשים לאלפו ולבייתו ברוח הקונסנזוס הישראלי המקודש. במלים אחרות: לסרס את השמאל ולהוציא את הרוח ממפרשיו, עד שיחדל להפריע את מנוחתם של האנשים המהוגנים, ויפסיק לשבש את ה"הרמוניה" השורה במקומותינו. לאלה ייאמר: תודה על עצת אחיתופל שלכם. למעשה, אתם מציעים לשמאל להתפרק משליחותו ומערכיו, עד שיחדל להיות שמאל. ולכל אלה מצטרפים המובסים והמתייאשים למיניהם (יוסי נחושתן, רוגל אלפר).

אך כל ההתקפות רק מחייבות אותנו לבקר את עצמנו, ולחפש את הנתיב הראוי להתחזקות ולחידוד המסר. על השמאל הישראלי להגדיר את משימותיו לפי סדר היום ומידת הדחיפות, מבלי להפחית מחשיבות הנושאים האחרים.

המשימה הראשונה בשורה של משימות השוות בערכן ובחשיבותן, היא הצלתה של מדינת ישראל באמצעות חלוקת הארץ, סיום הכיבוש וכינון מדינה פלסטינית בת קיימא ושוחרת שלום לצד מדינת ישראל, ובשותפות מלאה אתה. המשימה השנייה (לא במידת חשיבותה) היא המאבק ללא פשרות בגזענות ובשנאת האחר והזר שפשתה בקרבנו ומכלה את כל הערכים שעליהם כוננה מדינת ישראל, כפי שהם מנוסחים במגילת העצמאות שלה. המשימה השלישית היא המאבק לחלוקה מחדש של העושר הלאומי, כך שחלק גדול יותר יגיע לידי כלל האזרחים, ולא ייוותר כשלל בידי האלפיון העליון. אלה עיקרי הדברים, אך לא כולם.

במאבק להשגת יעדים אלה יש לשתף את כל הישראלים — יהודים וערבים, נשים וגברים, נוער וקשישים, ציונים ושאינם ציונים. הגיעה העת להקים חזית ישראלית דמוקרטית שתתלכד להגשמת היעדים המשותפים הללו. אין בכך כדי ליישב ולאיין את כל הגוונים וחילוקי הדעות. אין לטשטש אותם. אני סבור כי העיקרים שנימנו משותפים לרבים מאוד בחברה הישראלית, ומהווים תשובה לסדר היום הציבורי המיידי. ללא השגתם לא יוכלו שום מפלגה או זרם לחלום על הגשמת יעדים נוספים. מאבק בגזענות ובדחיית האחר לא יצלח ללא הליכה משותפת של יהודים וערבים. וכי ניתן להעלות על הדעת מאבק בגזענות מבלי שנושאי דגל המאבק יוכיחו כי הם לא רק מטיפים אלא גם מגשימים את תורתם הלכה למעשה?

זה לא יהיה קל, זה יעורר הרבה השגות והתנגדויות. אך זוהי קריאה להתאוששות והתנערות מהלכי רוח תבוסתניים ומייאשים. הקמתה של חזית דמוקרטית, שתהיה פתוחה לכל ישראלי, תחייב ריסון עצמי של כל שותפיה ודחיית הכרעות בנושאים לא פשוטים עד שיבשילו התנאים לכך.

יאיר ינוב חבר ועידת מרצ

פורסם באתר של הארץ

דורשים החלת חוק חופש המידע על החטיבה להתיישבות!

109 ימים חלפו מאז הודיע יו"ר וועדת חוקה, דוד רותם כי ייקבע מועד לדיון בוועדה בנוגע לדרישה של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, להחלת חוק חופש המידע על החטיבה להתיישבות (ראו בתגובות לינק לשעון העצר באתר שלנו). בעקבות הנתונים השערורייתיים שחשף התחקיר של מכון מולד ופורסמו בסוף השבוע בידיעות האחרונות על תקציב החטיבה להתיישבות, פנתה גלאון שוב לרותם, כדי שייקבע בדחיפות מועד בו יתקיים הדיון בוועדת חוקה.

הצטרפו אלינו וחיתמו על העצומה: לא מעבירים כסף לחטיבה להתיישבות בלי שקיפות.

הנתונים שחשף התחקיר נותנים את התשובה הטובה ביותר לשאלה מדוע מסרבים בחטיבה להחיל את חוק חופש המידע על תקציביה ומעדיפים להסתיר מאיתנו לאן הולך הכסף.

כי כשמעבירים לתושב במועצה איזורית הר חברון פי 119 (!) מלתושב במועצה איזורית חוף אשקלון, כשההתנחלות בית אל מקבלת יותר תקציב מכלל 115 יישובי הדרום והצפון שמקבלים תמיכות, כשכמות גדולה מהכסף בכלל הולכת לחיזוק השליטה הפוליטית של הבית היהודי ברחבי הארץ, כולל ביישובים חזקים שכלל לא אמורים להיתמך על ידי החטיבה, אין פלא שהגנבים בחטיבה להתיישבות מתביישים ומנסים להסתיר.

מי שאחראית על החגיגה הגדולה מעבר לקו הירוק, היא מפלגת "הבית היהודי" כמובן אבל בכדי לשדוד את קופת המדינה בלי לתת דין וחשבון לאף אחד צריך היה למצוא את הפראייר המושלם. למזלם של המתנחלים, שר האוצר יאיר לפיד היה שם.

לפיד הצהיר לפני כמה חודשים ש-"רוב תקציב החטיבה להתיישבות עובר לגליל ולנגב" וכעת מסתבר ששלושת רבעי ממנו עוברים דווקא להתנחלויות ביהודה ושומרון, אבל יאללה, חפיף, זו לא הפעם הראשונה ששר האוצר טועה בנתונים.

הבעיה היא שמאז נכנס לפיד לתפקיד הוא עשה הכל כדי לחזק את מעמדה של מדינת הרווחה שמתקיימת מעבר לקו הירוק על חשבון כולנו:

זה התחיל בלהעניק לבנט וחבריו במסגרת המו"מ הקואליציוני את כל התקפידים השולטים בברז התקציב: משרד הכלכלה, משרד השיכון, יו"ר וועדת כספים בכנסת ונמשך בהעברות תקציביות מפוקפקות היישר ממשרד האוצר, מחוץ לתקציב המדינה, עד שנופח תקציב החטיבה למעל מיליארד שקלים.

כבר למעלה משנה שיו"ר מרצ, זהבה גלאון נלחמת כדי להחיל את חוק חופש המידע על החטיבה להתיישבות כדי לחשוף את תקציבה לשקיפות. גלאון כותבת הבוקר לדוד רותם, יו"ר וועדת חוקה:

"במקום לנהל דיון אמתי ומהותי בנושא, אתה עוסק בהתחמקויות ומשחקים פרלמנטאריים שמטרתם למוסס את הדרישה לקיום הדיון. ייתכן כי העברת חלק מהתקציבים השערורייתיים לחטיבה להתיישבות היתה נמנעת אם היית ממלא את חובתך כיו"ר הוועדה ומקיים את הדיון כנדרש".

לצורך הפסקת הביזיון הזה אנחנו זקוקים לכם/ן: אל תסכימו להיות פראיירים כדי לממן את הרפתקאות המתנחלים מעבר לקו הירוק. חתמו על העצומה – לא מעבירים כסף לחטיבה להתיישבות בלי שקיפות.

מחשבות על מלחמת עזה 2014

 

זוהי הגרסא המקוצרת של המאמר, לגרסא המלאה לחץ/י כאן

 

דניאל בר-טל

אוגוסט 28, 2014

דעה מנוגדת מעוררת מחשבה ומובילה לדיון יצירתי, בתנאי שיש חופש הבעה

הקדמה

מלחמה, לה מתעקשים אנשים בשלטון לקרוא בשם מבצע "צוק איתן", הגיעה כנראה לסופה. אולם לדעתי היא מהווה "אירוע מכונן" שישפיע באופן משמעותי על מהלכי הסכסוך בעתיד. לכן יש חשיבות להביע עובדות, התרשמויות ותפיסות- גם אם הן נוגדות במקרים רבים את אשר מספרים מקורות רשמיים בישראל ולמעשה גם את מה שחושבים רוב רובם של בני החברה היהודית, כדי לעורר דיון רחב עם מגוון דעות. את הניתוח, המובא בזאת בצורת מחשבות שלי על נושאים רלוונטיים, חלקתי לכמה פרקים שמתייחסים לאספקטים שונים של יחסי מדינת ישראל וחמאס. אני מנסה לנתח את המלחמה הנוכחית תוך שימוש בידע פסיכולוגי פוליטי שצברתי, בנתוני מחקרים שיש לי, תוך הסתכלות על העבר הלא רחוק שהיה באזורינו, תולדות הסכסוך שלנו במלואו והיסטוריה כללית ממנה אפשר ללמוד לא מעט. כמו כן, אני גם מנסה לראות את הדברים מנקודת מבטם של אנשי חמאס ושל הפלסטינים וזאת כדי להבין את המהלכיהם, מניעותיהם ותחושותיהם וזה ישתקף לא מעט בחיבור זה.

מחשבות על ההיסטוריה של חמאס

לפני ניתוח האירועים הטרגיים של המלחמה חשוב לחזור בשנים אחורה כדי להבין כמה דברים שמתרחשים בהווה. חמאס הוקם בעידוד ישראל בשנות השמונים כמשקל נגד אש"ף ופתח החילוניים ולאומיים שנחשבו אז כממשיכי דרכם של הנאצים. הם הוגדרו כטרוריסטים, כאויב אכזר, וטוטאלי שאין לשאת ולתת איתו ויש לאסור כל מגע עם אנשיו. חמאס היה אמור לקיים את תפקידו כמפצל את החברה הפלסטינית לפי עיקרון של "הפרד ומשול". אמנם חמאס מלא תפקיד זה בהצלחה, אלא שהוא גם קם על יוצרו. הוא התרחב מאד, ולא מדובר בארגון טרוריסטי בלבד, כפי שמגדירה אותו הממשלה וגם מדינות נוספות, אלא בתנועה חברתית רחבה מאד עם מאות אלפי חברים ואוהדים, עם מוסדות בכל התחומים כולל חינוך, בריאות וסעד-זרוע אזרחית המכונה דעוה. הזרוע הצבאית, גדודי עז א-דין אל-קסאם, שקיימת בנוסף לזרוע פוליטית, מבצעת  פעולות טרור מהווה יחסית חלק קטן ממניין החברים. עם זאת, האידיאולוגיה שלו כפי שרשומה באמנה בלתי מתפשרת בנוסח ארץ ישראל- או פלסטין- השלמה ודרכו היא דרך מאבק אלים להשגת מטרותיו. בנוסף, מבטו של חמאס אינו מצטמצם לראיה מקומית אלא מטרותיו לאומיות שנוגעות לאזור כולו. בעיני הפלסטינים וגם בעיני חלק מהקהילה הבינלאומית חמאס נלחם גם נגד הכיבוש ומציע דרך אלטרנטיבית לדרכו של פתח.עם זאת, חייבים לדעת שחמאס אינו הומוגני כפי שמציגה אותו ממשלת ישראל. גם בו יש מרחב דעות, יש מאבקי כוח ויש קיצוניים פחות וקיצוניים יותר. גם בחמאס יש מנהיגים שנוטים לקבל מטרות מתונות. כבר בשנת 2003 דיבר שייח' יאסין לראשונה על "תוכנית שלבים", שלפיה יהיה מוכן לקבל מדינה פלסטינית בחלק מארץ ישראל המנדטורית.

מחשבות על "התנתקות" מעזה

כמה מילים על ההתנתקות שבצע ראש ממשלת ישראל המנוח אריאל שרון ב2005 כיון וגם היא משמשת רקע לאירועים אלימים אחריה כולל המלחמה האחרונה. ישראל לא התנקתה מעזה ולא הפסיקה למעשה את הכיבוש, אלא שינתה את אופיו ויצרה מערכת חדשה של שליטה ופיקוח על אנשים וטריטוריה ובהמשך אף הטילה מצור כבד עליה. זה קרה בתהליך די מהיר בעקבות הבחירות הדמוקרטיות בהן ניצח חמאס, שהביאו לסנקציות שונות כולל סגר חלקי של עזה. אחרי השתלטות של חמאס על רצועת עזה ב2007, הגבירה ישראל בספטמבר את המצור באופן משמעותי ומצרים סגרה את מעבר רפיח. המצור מטעם ישראל כלל פיקוח מלא על כניסת אנשים וכל סחורה מהים, מן יבשה ומהאוויר. המצור הוטל כעונש קולקטיבי על האוכלוסייה הפלסטינית כדי להביא אותה לידי הכרה ששלטון חמאס ותמיכה בו מוליכים לאסון.

מחשבות על התחמשות החמאס ודרכי המאבק שלו.

במאבק האלים והפוליטי בין ישראל וחמאס יש אסימטריה אדירה. ישראל היא מדינה עם עוצמה כלכלית אדירה ועם כוח צבאי מהטובים בעולם בעל עליונות כמותית ואיכותית אדירה – מחומש במיטב הנשק החדיש וכל הזמן מתחמש, מתכנן פעולות צבאיות בעזה. במציאות זאת חמאס-כמו ישראל- לאחר כל עימות מתכונן לכל סיבוב אלים נוסף – אוגר נשק ומשפר את דרכי הלחימה. הוא מבין שאין לו כוחות שיכולים לעמוד מול צהל בלחימה מסורתית, ולכן דרכו היא לפגוע באוכלוסיה אזרחית בישראל. דרך קשה, נוגדת לחלוטין את חוקי המלחמה ומהווה פשע מלחמה, שפוגעת באזרחים במדינת ישראל וממררת את חייהם. כחלק מהמאבק הזה חמאס בונה מנהרות גם לאספקה צבאית וגם כטקטיקה להתקפה אפשרית נקודתית. צריך לדעת ומעטים יודעים שצה"ל היה נכנס באופן קבוע לפעולות עוינות גם בתקופות רגועות כחלק בלתי נפרד מהמאבק והשליטה על עזה. בנוסף ירה בחמושים ולא חמושים ואף חיסל מהאוויר פעילי הזרוע הצבאית- חיסולים שבהם לא פעם נהרגו גם אזרחים. עם זאת, מנקודת מבט ישראלית כאשר חמאס יורה טילים על אוכלוסיה אזרחית, המדינה לא יכולה להפקיר את ביטחונם של אזרחיה והיא משתמשת בכל האמצעים שברשותה כדי להכריע את האויב ולבנות מציאות בה ייפסק ירי על אזרחים ישראלים.

מחשבות על אלימות החמאס

בהקשר זה יש לדעת שהפעולות האלימות של חמאס אינן מקריות ובלתי מנובאות המתמקדות רק במטרה אחת של הרג יהודים, כפי שמספרת הממשלה. בדרך כלל פעולות אלימות של חמאס נובעות מסיבות שאפשר לנבא אותן מראש. כך למשל מעשי האלימות של החמאס שכלל פיגועי מתאבדים פרצו בעוצמה בעקבות הרצח שבצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה בנובמבר 1994 ויותר מאוחר בעקבות החיסול של המהנדס יחיא עיאש בינואר 1996. בחודש יוני 2006 שבר החמאס באופן גלוי את הפסקת האש בתגובה לפעולות יזומות של צה"ל בעזה שגרמו למותם של 16 אזרחים פלסטינים.

מנקודת מבט ישראלית צריך לדעת שכאשר במטכ"ל או בממשלה מחליטים לחסל לוחמים או מחבלים, הם יודעים בוודאות גבוהה שהפעולה תביא לירי על אזרחים בישראל ובכל זאת מחליטים לבצע אותה וכמעט אף יהודי בישראל לא מתרעם על ההחלטה שמביאה לפגיעה קשה באזרחים ישראלים.

ההנחה הישראלית היא שדרך לחימה זאת חייבת להביא לירידה בתמיכה בחמאס בקרב הפלסטינים ובקרב הקהילה הבינלאומית שמוקיעה דרך זאת. אז בואו עכשיו נחשוב רגע על התופעה הקשה מנקודת מבטם של הפלסטינים. אין ספק שרובם אינם מכורים למוות ורוצים לחיות, אבל בכל זאת בעיני רבים מהם מטרות חמאס נתפסות כצודקות וראויות להקרבת חיים. גם אצלם קיימת אמונה בסיסמא הישראלית "טוב למות בעד ארצנו" ולכן אפשר להניח שרוב האוכלוסייה מקבלת את המחיר הנורא כחלק מהמאבק עם מעצמת הרשע הישראלית שהינה בעיניהם כובשת אכזרית.

מחשבות על פגיעה בפלסטינים במלחמת עזה

ועכשיו לפגיעה בפלסטינים: אי אפשר לשכנע אנשים בעולם שישראל מונעת פגיעה באזרחים. העדויות הרבות שזורמות מוכיחות מעל לכל ספק שאחת המטרות של ישראל בסיבובי האלימות בעזה הינה פגיעה רחבה בתשתיות אזרחיות של הממשל בעזה, פגיעה רחבה במרקם החיים האזרחיים וזריעת הרס מרבי במטרה לצרוב בתודעה הפלסטינית ששלטון חמאס אכזר, שאינו מתחשב בהם ולכן יש להפסיק לתמוך בו ואף להתנגד לו בגלל ההרס שהוא מביא על עזה. בישראל נהרגו 70 איש מתוכם 6 אזרחים, נפמעו 1620 חיילים ו684 אזרחים.  דוח של האו"ם מ26 לאוגוסט סופר 2101 הרוגים פלסטינים מתחילת המלחמה שכוללים לפחות 6014 אזרחים ובתוכם 493 ילדים ו253 נשים. משפחות שלימות נמחקו. יותר מ10200 איש נפצעו- בתוכם כ3620 ילדים, 1970 נשים ו368 זקנים. יותר מ475,000 תושבי עזה עזבו את ביתם מתוך כ1,800,000 כלל התושבים, ליותר מ100,000  אנשים נהרס מקום מגוריהם. העיר עזה הפכה לאיי חורבות.

מחשבות על מלחמת הנרטיבים

אז איך אפשר להבין את הדבקות בנרטיב גם כאשר לא מעטים יודעים שהוא מוטה? צריך לדעת שבנוסף למאבק זה מתקיים גם מאבק איתנים על הנרטיב הכולל ובמיוחד על הנרטיב של "צוק איתן", כפי שמכונה המלחמה בישראל. כל הנהגה מבקשת להציג את מטרותיה כצודקות, את האויב כאכזר. לא מוסרי, בלתי מתחשב באוכלוסיה אזרחית ומוכן להקריב אותה למטרותיו, פוגע באוכלוסיה אזרחית של הצד השני ללא הבחנה ומבצע פשעי מלחמה. מאידך, כל צד רואה את עצמו כמוסרי, שנלחם על הבית, שהינו קורבן במלחמה הזאת, ובסכסוך הארוך באופן כללי. כל הנהגה עושה מאמצים עליונים לשכנע קודם כל את בני העם שלה, ולא פחות מכך, גם את הקהילה הבינלאומית- ואפילו את היריב- במהימנות הנרטיב שלה.

וכמובן גם ישראלים-יהודים ויהודים בעולם וגם הפלסטינים מקבלים רובם ללא עוררין את הנרטיב שמונפק על ידי הרשויות כאמת צרופה. האלימות הגואה רק מחזקת אצל כל צד את האמונה שנרטיב זה הינו מהימן.

מחשבות על תוצאות המלחמה

ברור שעם סיום האלימות כל צד יכריז על ניצחון וישראל תאמר שהרסה את המנהרות, שהריסתן הופיעה כמטרה עליונה באמצע המלחמה ואילו הפלסטינים לא רק שעמדו מול כח צבאי באיכות וגודל עולמי, אלא גם יש אפשרות להישגים פוליטיים לא מבוטלים כמו ביטול המצור. ישראל נושאת ונותנת עם האויב שנשבעה שלא תדבר איתו. אך אין ספק שזאת דרך נכונה לדעתי במיוחד שהפעם הרשות משחקת תפקיד במשא ומתן- כיוון שעם אויב עושים שלום דרך משא ומתן ולא עם חברים. חמאס עלה כשחקן ראשי בסדר החדש שמתגבש. גם אם ביצוע ההסכם העתידי ייעשה דרך הרשות ובפיקוח שלה, הרי שבעיני העם הפלסטיני דבר אחד ברור והוא נובע מהנסיבות באופן חד-משמעי. הישגים פוליטיים משיגים רק דרך אלימות. ישראל כמובן עושה מאמצים עליונים כדי למנוע תובנה זאת אך עם זאת אינה מוכנה לבצע פעולות משמעותיות שמסיגות את הכיבוש במשא ומתן או כפעולה חד צדדית של רצון טוב.

את ההקלות שייעשו בסופו של הדבר, ישראל יכלה לבצע בלי מלחמה, אפילו דרך אבו מאזן ולזכות לשיפור היחסים הם הפלסטינים ועם העולם. יתירה מכך בדרך שנוהלה הפוליטיקה בישראל נפגעו קשות היחסים עם הממשל בארצות הברית שתוצאותיו קשה להעריך. כעת היא הרחיבה את השנאה הפלסטינית, המריצה פעולות נקם לעתיד ודרדרה את מעמדה בעולם לשפל חדש. ואולם כעת יש עדין הזדמנות לזקוף את הישגי המלחמה של הפלסטינים לזכות הרשות הפלסטינית שיצאה נפגעת מאד בעיני הקולקטיב הפלסטיני. עם כל זאת, המלחמה -שהינה אירוע מכונן בגלל הרקע לפריצתה, דרך ניהולה ותוצאותיה עם האירועים והתהליכים שעוברים על מזרח התיכון- יכולה להיות זרז לכך שלפחות חלק נוסף מההנהגה הישראלית וגם מהציבור יבינו כמו אהוד אולמרט וציפי ליבני בזמנו שבסכסוך שלנו החברה היהודית בישראל עלולה לשלם מחיר בלתי נסבל לקיומו של העם היהודי במדינת ישראל ושאין דרך לצרוב את התודעה הפלסטינית כדי שיקבלו את תנאי ישראל.

אם המלחמה הנוכחית תביא לידי הכרה זאת בקרב לפחות ראש הממשלה והוא יחליט בנחישות להוביל מהלכים חדשים של תהליך שלום אז אולי יסתכלו על המלחמה הזאת בעוד עשרות ומאות שנים כאירוע שפתח פתח לזמנים של שלום. 

מצב של סכסוך בלתי נשלט נמשך עשרות רבות של שנים והוא מטביע את חותמו ההרסני על כל תחחומי החיים, בלי שהחברה נותנת על כך את הדעת באופן מעמיק. מצב זה לא דומה במדינות אחרות באירופה או באמריקה הצפונית ששם הסכסוכים הם זמניים והחברה יכולה להביט אחורה בביקורתיות. אצלינו קשה מאד להביט במבט ביקורתי לא רק בגלל שהמוסדות הרשמיים מביעים אי שביעות רצון כאשר הוא מופיע וגם באופן פעיל מונעים אותו, אלא גם משום שמשך הסכסוך הארוך הבנה והשריש את תפיסת העולם של היהודים באופן של קבלה מוטה של הכיוון שמתווה האליטה השילטונית והביטחונית, בעיקר בתקופות מתח ביטחוני. 

לסיום, אין לקבל כאמת גרידא את החיבור הזה אלא הוא נכתב כדי לעורר את הסקרנות האנושית לבדוק, לחקור, ולדון בדברים שנכתבו. הם נוגעים ללב הקיום שלנו, לדרך שבה הולכת החברה. דרך זאת לא רק קובעת את מהות חיינו והתנסותינו, אלא גם מעצבות את העתיד של הדורות הבאים—ילדינו ונכדינו. חשוב לכן לדון ולשקול את כל האלטרנטיבות שקיימות כדי להבין מהי הדרך הטובה, או אולי מהי הדרך הפחות מזיקה, עבור התוחלת של שני העמים שנאבקים ונאנקים—כיוון ואני מאמין שגורלם קשור –שלום יביא לשניהם עתיד טוב יותר.

דניאל בר-טל הינו פרופסור לפסיכולוגיה פוליטית באוניברסיטת תל-אביב

בימים שאחרי צוק איתן נחשפת מדיניותה של ממשלת ישראל:

 

 

חלפו פחות משבועיים מאז מבצע "צוק איתן", ודומה שלא הייתה כאן מלחמה. כמעט כולם עברו לסדר היום. "צוק איתן", שם מכובס למלחמה עקובה מדם, 50 ימים של כרוניקה של כישלון ידוע מראש, מלחמה שנהרגו בה 72 חיילים, קצינים ואזרחים, ולמעלה מ-2200 עזתים, מלחמה שלא השיגה דבר מלבד הרס, הרג ושכול, ושהסתיימה בהסכם הפסקת אש שרק מחזק את חמאס ונותן לו מה שאפשר היה לתת רק לפני כמה חודשים לממשלת האחדות הפלסטינית, בראשות אבו-מאזן, מבלי להעביר אותנו קיץ שכולו סיוט מתמשך.

חלפו פחות משבועיים מאז מבצע "צוק איתן" והממשלה מדגימה לנו, בשלושה מהלכים מהימים האחרונים, בדיוק מה המטען הערכי והמוסרי שחרתה על דגלה:

  1. בתחום המדיני – ההפקעה המקוממת של כ- 4000 דונם באזור גוש עציון, שהיא ההפקעה הגדולה ביותר ב-30 השנה האחרונות, מוכיחה שהיא ממשלה סרבנית שלום.
  2. בתחום החברתי-כלכלי – הקיצוץ הרוחבי בתקציב המדינה והפלת מחיר המלחמה על השכבות המוחלשות מוכיח שהמדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה הופכת את החברה הישראלית מחברה סולידארית לחברה קניבליסטית.
  3. בתחום הממשלי-דמוקרטי – ההתחמקות הפחדנית והמבישה מלחקור את התנהלות הדרג הפוליטי והצבאי במבצע "צוק איתן" היא עוד עדות לכך שזו ממשלה של פשיטת רגל מוסרית, המצפצפת על ערכי הדמוקרטיה.

בתחום המדיני, נוכחנו שוב לדעת שאת נתניהו צריך לבחון על-פי מעשים ולא על-פי הצהרות סרק לגבי "אופק מדיני". ההחלטה על ההפקעה דה פקטו של כ- 4000 דונם בגוש עציון, והצהרות על הקמת העיר "גבעות", הסירו באופן סופי את מסיכת "האופק המדיני" שמאחוריה מסתתר נתניהו.

כמו שאמרה חברת הכנסת מיכל רוזין, "לא אופק מדיני ולא נעליים. עוד לא יבש הדיו על הסכם הפסקת האש והכרזת המינהל האזרחי ליישם את החלטת הממשלה סותמת את הגולל על חזון שתי המדינות. ביבי שוב מוכיח לנו שהאופק המדיני היחיד שהוא מנווט אותנו אליו הוא זה של מדינת אפרטהייד דו לאומית".

כן, אחרי שממשלת-ישראל סיימה לחלק צ'ופרים לקיצוניים בעזה, היא מקבלת החלטה שמשמעותה יריקה בפרצופם של הגורמים המתונים ברשות, השותפים להסדר עתידי, ומוכיחה שוב שהיא מבינה רק כוח.

 

הניסיון להצדיק את ההפקעה בתור 'עונש' על הרצח הנורא של שלושת הנערים מלפני כחודשיים וחצי, הוא מהלך עלוב שאין לו הצדקה מוסרית, שאין בו הגיון כלכלי, שפוגע לא רק בסיכוי להסדר עתידי, אלא מדרדר עוד יותר את מעמדה הבינלאומי של ישראל, הרעוע גם ככה. ושוב מגיעים לאותה מסקנה שמי שמנהל את הממשלה הזו הוא הלובי המתנחלי.

גם חבר הכנסת עיסאוי פריג' התייחס להפקעה ולסכנה שבה: "מי שמגדיר את ההכרזה כ"תשובה ציונית", אומר למעשה שהציונות היא מסווה לעבריינות, שכן מדובר בפרס לפורעי חוק. היום החלה הספירה לאחור לקראת העימות הבא".

בתחום החברתי-כלכלי, ברור שלמלחמה יש "תג-מחיר" עצום, אבל ההחלטה של הממשלה על קיצוץ רוחבי של שני מיליארד שקל במשרדי הממשלה כדי לכסות על ההוצאות של הלחימה בעזה, מתוכם 690 מיליון ש"ח קיצוץ בתקציב משרד החינוך, היא לא הדרך הנכונה להתמודד איתה.

בדיון פגרה מיוחד בכנסת שמרצ יזמה אתמול אמרתי שקיצוץ רוחבי הוא לא מדיניות, הוא בריחה מאחריות, כי הוא פוטר את הממשלה מהצורך לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל החלטות קשות. הוא מאפשר לנתניהו וללפיד לפגוע בשירותים שאין להם בעל בית בממשלה; בשירותי הרווחה, הבריאות, השיטור והכבאות, ובתקציבי פיתוח התחבורה הציבורית והתשתיות. הפגיעה בשירותים היא בראש ובראשונה פגיעה בשכבות המוחלשות, שתלויות בשאריות מדינת הרווחה שעוד נשארו, ברופאים ובאחיות הקורסים ובמערכת החינוך הציבורית המתייבשת, שהמדיניות המרכזית שלה תחת הממשלה הזאת היא הרמת ידיים והתפרקות מאחריות.

הקיצוץ הרוחבי מאפשר לנתניהו וללפיד גם לא להסתבך עם המגזרים שמהם כן אפשר וצריך לקחת. אבל הם לא יעזו לשקול מאבק אמיתי בפטורים ממס לחברות הגדולות במשק, שעולים לנו במיליארדי שקלים רבים כל שנה. והם לא יבטלו את ההטבות האדירות למתנחלים ולהתנחלויות וגם לא את התוכנית האווילית לתוכנית מע"מ אפס אחוז לדיור לצעירים, שאין אף כלכלן אחד שתומך בה. ולא רק שלא יקצצו בתקציב משרד-הביטחון, ששואב כבר שנים בשיטתיות את תקציבי המשרדים החברתיים, אלא, תקציבו אף יעלה. בדיון בקבינט ביקש משרד-הביטחון תוספת של 20 מיליארד שקלים בשנתיים הקרובות. אם הדרישה הזו תתקבל, ישראל תהפוך ממדינה שיש לה צבא לצבא שיש לו מדינה. 

גם חברי לסיעה ניצן הורוביץ התייחס לגזירות הכלכליות והתירוץ בו משתמשת הממשלה כדי לא להסתבך עם מי שבאמת אפשר לקחת ממנו: "לא ביטחון ולא בטיח. זה אומר לתת כמה שפחות שירותים ציבוריים לעם ולקחת לו מהכיס כמה שיותר כסף כדי להעשיר חבורה קטנה שרוכבת לנו על הגב. אלה תמיד מתחזקים ומתעשרים, גם כשיש מלחמה. כי בהם – במונופולים ובפירמידות של המזון והנדל״ן, בטייקוני הבנקים והביטוח, בזכייני אוצרות הטבע – אף פעם לא נוגעים".

 

http://youtu.be/S2RvkbBe7Mo (צפו בנאום בדיון המיוחד שיזמה מרצ בכנסת)

 

במקום זה לפיד מגיש את החשבון על מבצע "צוק איתן" לילדים ולנכדים של כולנו. המדיניות שנתניהו ולפיד מקדמים היום הופכת את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית. הם מעדיפים לשסות את אזרחי ישראל אחד בשני במאבק על מה שנשאר ממדינת הרווחה המתפוררת. בישראל 2014 של ממשלת הליכוד-יש עתיד אדם לאדם זאב, והזאבים רעבים.

כמו שאמר יו"ר סיעת מרצ בכנסת, אילן גילאון, "קיצוץ רוחבי איננו מדיניות כלכלית אלא מפלטם של הפחדנים והעצלנים, שאינם מעזים לקבל החלטות אמיצות. כתוצאה מכך נפגעים שוב הכי חלשים, עניים, חולים וקשישים".

ח"כ תמר זנדברג אמרה: "כולנו רצינו לחזור לשגרה. מי חשב שהשגרה הזו תהיה השגרה המוכרת מדי של דרישות ביטחון מופרזות שבאות על חשבון השירותים החברתיים והאזרחיים לכולנו".

אני מזמינה אתכם לקרוא עוד על הקיצוץ הרוחבי והמדיניות החברתית-כלכלית על הכושלת של הממשלה, וגם על האלטרנטיבה שאנחנו מציעים – כאן באתר מרצ.

בתחום הממשלי-דמוקרטי, האופן בו מנסה ראש ממשלת-ישראל, נתניהו, לטייח את התנהלות הממשלה  במבצע "צוק איתן" מהווה פשיטת רגל מוסרית וערכית.

השבוע פניתי לראש-הממשלה בדרישה לפרסם באופן פומבי את תנאי הסכם הפסקת האש עם חמאס. כתבתי, שבמדינת דמוקרטית חייב להישמר העיקרון של זכות הציבור לדעת, בעיקר כשמדובר בהסכם כל כך משמעותי שתוכנו ועקרונותיו ישפיעו הן על איכות החיים של תושבי הדרום, והן בשאלות של  חיים ומוות עתידיות של אזרחי ישראל וחיילי צה"ל.

אין ספק, שראש הממשלה שעשה את "עסקת חייו" כשהופיע לחקירה בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שרוב חבריה הם אנשי שלומו מהקואליציה, וגם חברי הועדה מהאופוזיציה הם כאלו שתמכו במלחמה, וזאת במקום למנות ועדת חקירה ממלכתית כפי שהצענו.

 

להמלצות של וועדת חוץ וביטחון אין שום תוקף, ובעיקר אין לה את הסמכות החשובה שיש לוועדת חקירה ממלכתית לקבוע לא רק את שאלת האחריות, אלא, גם מה יעשה לאדם האחראי. זו הדרך הבטוחה לסכל את מיצוי אחריותו לכשלי המלחמה, ולעובדה שבמשך 5 שנים הוא דישדש במקום, ולא הלך לשום מהלך מדיני משמעותי.

לתושבי עוטף עזה ודרום הארץ מגיע יותר מקריקטורה של חקירה, לילדים שהתרוצצו במרחבים מוגנים כל החופש הגדול, למשרתים במערכת הביטחון, לעצמאים שספגו מכה כלכלית קשה, לאזרחי ישראל, לכולנו מגיעה בדיקה רצינית, לא הצגה עם תוצאות ידועות מראש. אחרי הקיץ האחרון, זה המינימום שהציבור יכול לבקש.

והערה לסיום,

ממש לקראת סוף השבוע, קיבלנו עוד עדות מזעזעת שנמשך גם הטרור הרצחני נגד נשים. שוב אנחנו עדים לחיזיון המזוויע בו אישה הסובלת מאלימות פונה למשטרה ובמקום לעצור את התוקף מציעים לה, לכלוא את עצמה במקלט לנשים מוכות, ובכך מתירים את דמה ומנסים להטיל עליה את האחריות לרצח.

שלכם/ן

זהבה.

חתירה פייסנית למדינה פלסטינית – אינטרס ישראלי מובהק

"צוק איתן" הוא הוכחה נוספת שהכרעת החמאס לא תהיה בשדה הקרב אלא במעשה דיפלומטי אמיץ ונועז. התנאים לפתרון מדיני בשלים היום יותר מאי פעם. חתירה פייסנית למדינה פלסטינית ריבונית בשיתוף ההנהגה הפלסטינית הפרגמטית היא אינטרס ישראלי מובהק

מאת: רון שביט
מינכן זה לא כאן

הסכמי מינכן 1938 עולים מדי פעם כאנלוגיה של פייסנות נואלת המביאה לאסון. לאחרונה היו שניסו להשוות בין פייסנות המעצמות כלפי גרמניה בוועידת מינכן לבין תהליכי ההסדרה של ישראל מול חמאס.

גרמניה הנאצית הייתה מדינה ריבונית עצמאית שביקשה להשליט אידאולוגיה פשיסטית קיצונית ורצחנית באירופה כולה. היטלר ניפץ את הסכמי ורסאי לרסיסים, התעצם צבאית וטריטוריאלית, סיפח את אוסטריה, איים בהשמדת העם היהודי והיווה איום גלובלי ממשי על שלום העם כולו. ניסיונות המערב ובעיקר בריטניה וצרפת לפייסו, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היו מעשה נאיבי, הואיל והכתובת התנוססה על הקיר באותיות של אש. הפייסנות הייתה גם ביטוי לאנוכיות. מדינות המערב לא אוו להסתבך במלחמה למען חבל ארץ רחוק (הסודטים בצ'כוסלובקיה). גורל היהודים עניין אותן כקליפת השום. ועידת אוויאן שהתכנסה חודשיים לפני ועידת מינכן ודנה בפליטות היהודית היא הוכחה ניצחת לאדישות רעה זו.

נחזור לימינו שלנו. החמאס מייצג אידאולוגיה פונדמנטליסטית מסוכנת ומאיימת. בשמה הוא הגיע למתקפה פרועה נגד אוכלוסייה אזרחית תמימה. מדובר בארגון טרור פושע הניזון מייאוש, ממצוקה ומחוסר אונים. הוא מתעצם גם מהיעדר תקווה מדינית ממשית מול הגורמים הפלסטינים המתונים שהמירו את כוונות הרובים בכוונות למשא ומתן.

רק לאחרונה נוכחנו שוב כי אין תוחלת במערכה צבאית, למרות מאזן העוצמה הברור. עדיין לא השכלנו להבין שמדינה דמוקרטית אינה יכולה לנצח ארגוני גרילה. היא יכולה להרתיע קמעה, היא יכולה להביא לשקט מוגבל. היא אינה יכולה להכריע. כאן דרוש מהלך מדיני חכם.

נכון. יש להביא להכרעת החמאס, אך מתחוור שלא תהיה זו הכרעה בשדה הקרב המתנהל ברחובות אזרחיים, אלא במעשה דיפלומטי אמיץ ונועז. התנאים לכך בשלים דווקא היום יותר מאי פעם. התעצמותם של הפלגים האיסלאמיים מאיימת על האוכלוסייה העזתית לא פחות משהיא מאיימת על האוכלוסייה הישראלית. לא ניתן להתעלם משינוי האווירה ברחוב הפלסטיני. במחקר שנערך על ידי מכון וושינגטון נמצא כי 70% מהפלסטינים תומכים בהידוק היחסים עם ישראל ובהתנגדות בלתי אלימה.

הנתון החשוב הזה מצטרף לנתונים היסטוריים נוספים: היעדר זליגת המאבק הפלסטיני לשטחי הרשות הפלסטינית והתייצבותן של מצרים וסעודיה כנגד חמאס. ממשלת ישראל לא תוכל עוד להתעלם ממשוואה פשוטה: קיומו של אופק מדיני מול הרשות הפלסטינית מתחזקת קואליציה ערבית-ישראלית משמעותית כנגד חמאס. כדרכן של משוואות היא פועלת גם בכיוון ההפוך: היעדר אופק מדיני צלול יטפח שוב את חמאס ויחליש את הקואליציה ההיסטורית הזו. במצב כזה המערכה העקרה הבאה היא רק עניין של זמן.

"צוק איתן" הוא הוכחה נוספת, אחת מיני רבות, כי הפתרון לא נמצא בשדה הקרב. בעוד מינכן הייתה פייסנות של בת יענה, הרי המזרח התיכון 2014 נמצא במקום אחר לחלוטין. הוא קורא לברית המתונים. החתירה הפייסנית למדינה פלסטינית ריבונית בשיתוף ההנהגה הפלסטינית הפרגמטית היא אינטרס ישראלי מובהק. היא נדרשת הן ברמה הביטחונית, הן ברמה הכלכלית אך לא פחות מכך גם ברמה הדמוקרטית-מוסרית. מינכן זה לא כאן.

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית

ראש ממשלת יש"ע

מתוך הבלוג של אביעד קליינברג:

המלחמה האחרונה התנהלה על פי התרגולת הקבועה: תחילה מופתעים (חמאס יורה טילים? מי היה מאמין), אחר כך מזועזעים (החמאס הוא אימפריה צבאית המאיימת על קיומנו), אחר כך כותשים (צה"ל מדגים שוב שהוא צבא גדול ולא ממש חכם) ומסבירים (הרג האזרחים הוא סביר. כמה בדיוק זה סביר? כמה שנהרגו), אחר כך מודיעים שחמאס ספג מהלומות קשות (הוא לא השיג שום הישג—מלבד ההישג העיקרי שאותו ביקש להשיג–ההישרדות), אחר כך מתכוננים לוועדת חקירה (עשינו הכול על פי התרגולת הקדושה). בין לבין זזים עוד צעד ימינה בתהליך הפיכת כל ביקורת על הממשלה-צה"ל ללא לגיטימית (כל "שמאל" הוא "רדיקלי", כלומר הזוי במקרה הטוב ובוגדני במקרה הרע). ממשלת נתניהו זכתה לשבחים רבים על היישום הקפדני של התרגולת הזאת. על אף אינספור הבטחות לחסל את הטרור, נתניהו, כמו קודמיו, לא כבש מחדש את עזה ולא חיסל את החמאס (מתינות). הוא גם לא הגן על זכותם של אזרחי ישראל לבקר את ממשלתם (ציונות) ולא הציע שום פתרון מלבד הזרמת עוד כספים לצה"ל (מדיניות). בעניין האחרון נתניהו הוא מן המהדרין שבמהדרין: על אף שהפריח במהלך המלחמה הבטחות סתומות למהלך מדיני (הסברה), מיד עם סיום הירי חזר ראש הממשלה למה שמהווה את עיקר המדיניות שלו מאז ומתמיד: הצב רשימה אינסופית של תנאים למשא ומתן ללא-תנאים, הכרז כי כל ויתור מדיני יסכן את מדינת ישראל, הודע ששום דבר לא בוער ובעיקר הרחב את מה שמהווה את לב מדיניותה של ישראל—מפעל ההתנחלויות. נאומי הניצחון התפלים עוד באוויר והממשלה הכריזה על עוד הפקעה (הפעם של 4000 דונם בגוש עציון "כתגובה על רצח הנערים" וכמסר לאבו מאזן לשכוח מכל מחשבה על הסדר).

כי תותחים או לא תותחים, יש "מפעל" אחד שלעולם אינו שובת. אנחנו נלחמים למענו ובשמו. הוא מייצר הפקעות ו"התחלות בנייה" וכבישים עוקפים וסגרים ומחסומים—עוד ועוד מבצעים (מלחמות?) להפרחת "השממה" שמעבר לקו הירוק. ולא רק את השממה מפריחים שם, מפריחים גם סיסמאות נבובות על ביטחון: כל בעיות הביטחון של ישראל, מתברר, נגרמו בגלל הנסיגה מיישובי גוש קטיף—יישובים, להזכירכם, שהיו מובלעת בתוך רצועת עזה ותרומתם לביטחון אפס מאופס. ממשלת ישראל למדה את הלקח: היא לעולם לא תיסוג עוד משום יישוב שקידשה מועצת יש"ע. ולא רק כספים נשפכים, בניצוחו של החבר החרוץ ניסן סלומינסקי מוועדת הכספים, אל הבור חסר התחתית של המועצה קדושה, אלא גם שמן זית זך מאד—על אהבת ישראל (אהבת "ישראל הגדולה" ולעזאזל כל שיקול אחר) ועל סולידריות (אנחנו, אנחנו ואנחנו) ועל ראיית הנולד (התכוננו למלחמה הבאה הבאה עלינו לטובה).

בנימין נתניהו מבין שלמדיניות שאותה הוא מקדם יש מחיר כבד. הוא מבין שנפתחה בפנינו אופציה מדינית חסרת תקדים להשתלב בברית של הכוחות המתונים, בתמיכת העולם כולו. ואף על פי כן הפחדנות, השמרנות, השיקולים הפוליטיים הפנימיים—ובעיקר הדבקות בחלום ארץ ישראל הגדולה—גורמים לו להצטרף לחזית הסירוב. כל הסדר מדיני יחייב ויתור על החלום. נתניהו לא מוכן להתעורר מן החלום הזה. בהיעדר יוזמה יבואו נידוי והוקעה ובידוד ומלחמות. לא נורא. ארץ ישראל נקנית בייסורים. בימים אלה ירד האסימון אפילו לציפי לבני הממלכתית כל כך: צריך נס כדי לגרום לנתניהו לצאת לדרך מדינית. אלא שאין לסמוך על הנס. צריך לפרק את הממשלה הזאת בהקדם האפשרי.

התפרסם בידיעות אחרונות 3.9.14

דיון ראשון מסוגו על ההזדמנויות המדיניות ביום שאחרי 'צוק איתן'

 

ח"כ ניצן הורוביץ, יו"ר השדולה לשיתוף פעולה אזורי בכנסת, יוזם (מחר – יום ד') דיון ראשון מסוגו על ההזדמנויות המדיניות בעקבות המלחמה בעזה, תחת הכותרת "אופק מדיני – הלכה למעשה".

האירוע יתקיים באוניברסיטת תל-אביב בשיתוף ״מיתווים״ המכון הישראלי למדיניות חוץ אזורית ומרכז ״מולד״ להתחדשות הדמוקרטיה.

באירוע ישתתפו חוקרים מובילים, חברי כנסת, דיפלומטים עיתונאים ופרשנים. בין משתתפי הכנס: דב וייסגלס, פרופ. אלי פודה, תא"ל במיל. גדי זהר, גרשון בסקין, ח"כ זהבה גלאון, ח"כ עמר בר לב, מואב ורדי, ערן זינגר ועוד.

הדיון יתמקד בסיכויים למימוש יוזמת השלום האזורית המבוססת על שיתוף אינטרסים עמוק בין ישראל לבין הגורמים המתונים בעולם הערבי. על פי היוזמה האזורית יחודש התהליך המדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית על תכנית שתי המדינות ובמקביל ייכונו יחסים בין ישראל לבין מדינות ערב.

ח״כ ניצן הורוביץ: ״יש סכנה אמיתית וקרובה לחידוש האש בעזה, אם לא תהיה התקדמות להסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית.

ישראל חזרה למצב בו היתה לפני הלחימה. מבחינה זו צוק איתן הוא מחדל מדיני של נתניהו. הדרך לשינוי המציאות עוברת במצרים, בירדן, באירופה, בארה"ב וברמאללה. ישראל לא לבד. יש לה בני ברית עם זהות אינטרסים אל מול הכוחות הקיצונים באזור. אולם חלון ההזדמנויות למימוש היוזמה האזורית הוא מוגבל בזמן. בהיעדר התקדמות – האלימות שוב תרים ראש״. 

ד"ר נמרוד גורן, יו"ר מיתווים: "ההתפתחויות במזרח התיכון אכן מציבות בפני ישראל הזדמנויות חדשות ואופק מדיני. אולם, מימושם מותנה במדיניות-חוץ ישראלית אחרת, שתשים את קידום השלום ושיתוף הפעולה האזורי בראש סדר העדיפויות. ישראל צריכה לשנות את מדיניותה כלפי ממשלת האחדות הפלסטינית ולהסכים לנהל משא ומתן עמה, וישראל צריכה להיענות בחיוב לתמריצים האזוריים לשלום מהם היא התעלמה עד כה – יוזמת השלום הערבית והצעת האיחוד האירופי לשדרוג חסר תקדים ביחסים עם ישראל. ללא התקדמות בתהליך השלום, מעמד ישראל באזור ובעולם יוסיף להיחלש."

מיכאל מנקין, מנכ"ל מרכז מולד: "'צוק איתן' היה כשלון אסטרטגי ידוע מראש, והוכיח שוב את קריסת קונספציית "ניהול הסכסוך" של נתניהו, שמאמין כי לא ניתן לפתור את הסכסוך, אבל ניתן "לנהל" אותו על אש קטנה לאורך שנים. דווקא  בגלל שהקונספציה של ראש הממשלה קרסה, על השמאל להציע קונספציה חלופית שתתמודד עם הפחדים והתקוות של הציבור הישראלי"

הדיון ישמש בסיס לגיבוש מסמך עקרונות למדיניות חלופית.

מערכת הביטחון ממליצה להקל בלחץ הכלכלי על עזה

 

היום אנחנו קוראים ב-"הארץ" שבמסגרת ההמלצות של מערכת הביטחון לדרג המדיני, לקראת השיחות על תנאי הפסקת האש בקהיר, בצבא מציעים להעביר משכורות לחמאס, לפתוח את אזורי הדיג, להקל על תנועות במעבר ארז ולהקל על מעבר סחורות לרצועה דרך כרם שלום. הם מסבירים כי "לישראל יש אינטרס שרצועת עזה לא תהיה תחת לחץ כלכלי וחברתי כה כבד".

נכון, הסרת המצור היא אינטרס ישראלי. היא הייתה גם אינטרס ישראלי לפני כחודשיים, וניתן היה להסכים עליה מול ממשלת הפיוס בראשות אבו מאזן, גם בלי כל ההרס וההרג, הטילים והחרדות של 50 ימי לחימה.

נחזור ל-23 באפריל, כשהוכרז על הקמתה של ממשלת הפיוס הפלסטינית. תוך 24 שעות התייצבו כל שרי הקבינט מול המצלמות:

"במקום לבחור בשלום אבו-מאזן כרת ברית עם ארגון טרור רצחני", אמר ראש הממשלה נתניהו. "אבו מאזן עוסק בטרור מדיני", הזדעק ליברמן. גם עלי התאנה הכביכול מתונים בממשלה לא השמיעו קול אחר: "אי אפשר להתנהל כרגיל כשלא הכל כרגיל" אמרה ציפי לבני. שר האוצר לפיד הרחיק לכת ורמז שבחבירה לחמאס הפלסטינים הוכיחו שחזונם הוא הקמת מדינה פלסטינית במקום מדינת ישראל.

ממשלת סרבנות השלום על כל חלקיה התעלמה מתוכן הסכם הפיוס שהיה טוב לאבו-מאזן והזדמנות לישראל, קפצה על ההזדמנות בכדי לפוצץ את המו"מ ולהפסיק את השיחות עם אבו מאזן, ולבטל את הפעימה הרביעית של שחרור האסירים (תזכורת: הממשלה העדיפה לשחרר רוצחים על הקפאת הבנייה בהתנחלויות).

כבר אז, חבריי לסיעת מרצ ואני אמרנו בקול ברור, שממשלת ישראל צריכה לראות בממשלת הפיוס הזדמנות. בשיחה עם ראש הממשלה אמרתי לו שהממשלה החדשה תהיה מחויבת לעקרונות הקוורטט, שמי שיוביל אותה הוא אותו אבו מאזן שכבר מוכיח שנים שזנח את הדרך הצבאית וששליטה שלו ברצועת עזה תשרת את האינטרס הישראלי.

צריך להגיד בקול ברור שממשלת נתניהו לא רוצה שלום ושהפיוס עם החמאס היה רק תירוץ להימנע מקבלת הסכם שיהיה צריך לאכוף אותו על המתנחלים. צריך לחזור ולהדגיש, שממשלת נתניהו יצאה לעוד מלחמה כי היא לא רצתה לעשות שלום.

בימים האחרונים אני שומעת כל הזמן את הדיבור על "הרתעה", ועל כך שגורמים במזרח התיכון מסתכלים מקרוב על התנהלותה של ממשלת ישראל בימים אלה. כשממשלת ישראל אומרת "לא!" מהדהד לממשלת פיוס בראשות המתונים וכמה חודשים אחר כך נותנת תמריצים והישגים לחמאס, שיירשמו על שמו ועל שם המנהרות שהוא חפר והרקטות שהוא ירה על ישראל, איזה מסר היא מעבירה מלבד זה שהיא מבינה רק כוח?

זהבה גלאון

צילום: אילן אסייג, "הארץ"