קטגוריה: זהבה גלאון

למעלה מאלף הפגינו בירושלים נגד הכיבוש המתמשך

ירושלים היא העיר שבה מאות מגיעים להפגנה נגד סגירת גלריה, שבה עשרות אלפים הפגינו נוכחות במצעד הגאווה ושדווקא בה צעירים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, מתעקשים יום-יום לחיות זה לצד זה, לעבוד ביחד, להפגין ביחד. יצאנו במוצ"ש, 1 באפריל, יחד עם קואליציה של ארגונים כדי להפגין למען עתיד טוב יותר לעיר הזו, למען השלום ונגד 50 שנות כיבוש.
בעצרת למול חומות העיר העתיקה, נאמה ראשת מרצ זהבה גלאון ואמרה "אי אפשר להמשיך ולנהל את הסכסוך עם הפלסטינים על אש קטנה כי האש הזאת יושבת על חבית חומר נפץ. פיגוע הדקירה היום בעיר העתיקה חושף את ההזיה שאפשר להחזיק עם שלם בלי זכויות וריבונות, ומבלי שהייאוש של האנשים האלה שאנחנו דורכים עליהם כל יום לא יהפוך לשנאה ואלימות מחרידים".

 

הישג אדיר בכנסת ה-20: מהאופוזציה, סיעת מרצ העבירה 16 חוקים חדשים בכנסת ה-20

בשבוע שעבר הסתיים מושב החורף של הכנסת. הח"כים של מרצ, מהאופוזיציה, הצליחו להכניס לספר החוקים לא פחות מ-16 חוקים, מבלי להזכיר את כל הצעות החוק שעברו בקריאה טרומית וקריאה ראשונה.

אנו זקוקים לכם כדי להמשיך לעשות אופוזיציה חזקה, כדי שנוכל להיות אפילו יותר אפקטיביים.

התפקדו עכשיו.

אספנו עבורכם את כל הצעות החוק של מרצ שעברו קריאה שנייה ושלישית בכנסת ה-20, והפכו לחוק:

 

הצעות חוק של ראשת מרצ, ח"כ זהבה גלאון:

חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו – הצעת החוק מחייבת את קרנות הפנסיה לאפשר לבני זוג שהתגרשו לחלק באופן שווה וצודק את הזכאות לקצבת פנסיה. התיקון מסייע להגן על נשים שהיו תלויות בבני זוגן כל חייהן, ולאחר הגירושין נותרו חסרות כל זכויות פנסיה ותלויות בחסדי העמית ובחסדי קרן הפנסיה.

מעצר מפרי צו הגנה – שחרור גברים שיפרו צו הגנה יעשה רק על ידי קצין החקירות הבכיר ביותר בתחנה, ויהיה עליו לנמק את ההחלטה לשחררם. הצעת החוק נועדה להקשות על שחרורם של בני זוג אלימים ומאיימים שהפרו את צו ההגנה נגדם.

חובת אזהרה בפרסום ושיווק טלפוני של הלוואה – משווקים יחויבו לפרסם לצד ההלוואות את הסנקציות למי שיפר את תנאי לקיחת ההלוואה ואת שם התאגיד או הבנק שעומד מאחורי הפרסום, אחרת ניתן יהיה להטיל עליהם קנס של 750 שקלים.

הבטחת הכנסה לשוהות במקלט לנשים מוכות – כל אישה השוהה למעלה מחודש במקלט לנשים מוכות תהיה זכאית לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. הצעת החוק הוגשה יחד עם ח"כ עליזה לביא מיש עתיד.

 

הצעות חוק של יו"ר סיעת מרצ בכנסת, ח"כ אילן גילאון:

איסור הפליית עיוורים המלווים בכלבי נחייה –תיאסר מניעת כניסה למקומות ציבוריים של משפחות אומנה שמגדלות ומאמנות כלבי נחייה. הצעת החוק מאפשרת גם הגשת תביעה אזרחית בשל הפרת הוראות החוק. הצעת החוק הוגשה יחד עם ח"כ מיקי רוזנטל מהמחנה הציוני.

בחירות בבתי סוהר ובבתי מעצר – אסירים יוכלו להצביע לא רק בבחירות הכלליות אלא גם לרשויות מקומיות, במטרה לשמור על זכויותיהם האזרחיות של אסירים ולשמור על הקשר שלהם עם הקהילה.

 

הצעות חוק של ח"כ עיסאוי פריג':

כתוביות ושפת סימנים – הצעת החוק מחייבת הוספת כתוביות לחרשים בכל הפרסומות ותשדירי השירות בטלוויזיה.

חוק הקאדים – הצעת החוק קובעת כי מועמדים לתואר קאדי נדרשים להיות בעלי תואר אקדמי מוכר בלימודי האסלאם ולעסוק לפחות חמש שנים בטיעון שרעי. בנוסף, ישונה הרכב הוועדה למינוי קאדים כך שלא יכהן בה יותר מחבר אחד מכל מפלגה.

 

הצעות חוק של ח"כ מיכל רוזין:

השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות – תקופת ההתיישנות לא תכנס לתוקף אם התקיימו ניצול יחסי כוח, יחסי תלות או יחסי מרות, תרמית, הונאה סחיטה וכדומה. זאת במטרה לאפשר הגשת תלונה גם בתום תקופת ההתיישנות הרגילה, למי שהיו מנועים מכך בשל הפעלת לחצים פסולים.

חוק הדיור הציבורי – אישה שנאלצה לעזוב את דירתה בדיור הציבורי בשל אלימות, לא תאבד את זכויותיה לדיור ציבורי ותהיה זכאית לרכוש את הדירה בהנחה בתום חמש שנים.

איסור שימוש ברכב שנעברה בו עבירה – בית משפט שהרשיע אדם על נהיגה בחוף הים, רשאי לאסור על השימוש ברכב שבו בוצעה העבירה לעד 120 יום. הצעת החוק הוגשה יחד עם ח"כ מיקי לוי מיש עתיד.

בעילה אסורה בהסכמה ומעשה סדום במסגרת הדרכה או יעוץ של כהן דת – תיקון לחוק העונשין שמרחיב את הגדרת העבירות מעשה מגונה, מעשה סדום ובעילה אסורה בהסכמה ומחיל אותן גם על מקרים שבהם היה ניצול סמכות ותלות נפשית בין איש דת או מנהיג רוחני לבין מאמיניו.

 

הגדרת בן משפחה לעניין התיישנות עבירות מין במשפחה – מעתה בני דודים יכללו בהגדרת תקופת ההתיישנות המיוחדת שחלה במקרה של פגיעות מיניות במשפחה, כך שניתן יהיה להעמיד לדין את הפוגע עד 20 שנה מהגעת הנפגע/ת לגיל 18.

 

 

הצעות חוק של ח"כ תמר זנדברג:

חופשת אבהות – תינתן חופשת לידה ייעודית לאבות שתימשך שישה ימים, כולל יום הלידה. שלושה ימים מתוכה יהיו על חשבון ימי מחלה, ושלושה ימים על חשבון חופשה שנתית כך שהמעסיק יישא בנטל קטן מאוד.

חישוב דמי לידה – דמי לידה יחושבו לפי ששת החודשים האחרונים טרם הלידה במקום שלושת החודשים האחרונים, במטרה לתת מענה לנשים העובדות בשכר שעתי ששיטת החישוב הקודמת הפלתה.

מענק לידה ליולדות בביתן – מענק לידה יוענק גם לנשים היולדות בביתן, ולא רק לנשים שבוחרות ללדת בבית חולים.

 

 

ועידת מרצ 14.03.17

ביום שלישי האחרון נערכה ועידת מרצ בצוותא בת"א. יו"ר ועידת מרצ, אורי זכי, אמר כי "אין ספק שמרצ חייבת להיות דינאמית ולהשתנות. אין ספק שאנחנו חייבים להיות מגוונים בייצוג של החברה הישראלית על שלל צבעיה. אין ספק שאנחנו חייבים להתחדש. ועידת מרצ החליטה אתמול להביא להכרעה עד תחילת יולי מה תהיה שיטת הבחירות שלה לתפקיד היו"ר והרשימה לכנסת. זהו צעד חשוב בדרך".

‎Meretz מרצ‎'s portrait.

‎Meretz מרצ‎'s portrait.

‎Meretz מרצ‎'s portrait.

‎Meretz מרצ‎'s portrait.

 

לתמונות נוספות

כמה מההישגים של חברי הכנסת שלנו במושב הקיץ האחרון

יו"ר מרצ, חברת הכנסת זהבה גלאון

העבירה במושב האחרון בקריאה טרומית הצעת חוק רחבה וחדשנית שמבטיחה סל קליטה ליוצאות ממקלט לנשים מוכות, כדי לאפשר להן להתחיל מחדש בחייהן ולא לאלץ אותן לחזור לבית שממנו ברחו. לנוכח המספר הגבוה של נשים שנרצחות על ידי בני-זוגן למרות שהוצא נגדם צו מניעה, העבירה ח"כ גלאון בקריאה טרומית הצעת חוק שתאפשר לעצור עד תום ההליכים מפרים של הגנה במקרים של אלימות במשפחה.

במסגרת המאבק המתמשך שלה להגנה על צרכנים מפני שיווק אגרסיבי ומטעה של הבנקים, העבירה ח"כ גלאון בקריאה ראשונה הצעת חוק שמחייבת בנקים לפרסם אזהרה ראויה לפני פרסום ושיווק של הלוואות, ולספר ללווים בדיוק מה עלול לקרות במקרה שההלוואה לא תוחזר בזמן. כמו כן, היא הצליחה להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק שתחייב לפתוח לציבור את הפרוטוקולים של הוועדה לפטורים ומיזוגים ברשות ההגבלים העסקיים, וכך ניתן יהיה לוודא שההחלטות מתקבלות באופן תקין ושהאינטרס הצרכני נשמר. בעקבות פנייתה של ח"כ גלאון ליועץ המשפטי לממשלה, אסר מנדבליט על נתניהו לעסוק בחברות התקשורת של מקורבו, שאול אלוביץ', בעל השליטה בקבוצת חברות שכוללת את בזק, יס, פלאפון, וואלה! ויורוקום.

ח"כ גלאון גם המשיכה להיאבק להכרה ישראלית ברצח העם הארמני, בהחלטה לבטל את לימודי הליבה ובמתווה הגז. עוד נאבקה במכירת פנסיות של הציבור לגופים זרים, בדרישה להעלות את גיל הפרישה לנשים, בביטול חזקת הגיל הרך, למען שיפור התנאים של הסייעות, בשכתוב הגזעני של ספר האזרחות החדש, במימון "מורשת" גנדי ובעושק עובדי קבלן על ידי חברות תגבור.

חבר הכנסת אילן גילאון

בעוד שהחוק אוסר על אפליית עיוורים ומניעת כניסתם למקומות ציבוריים עם כלבי נחייה, הוא מעולם לא חל על משפחות האומנה שמגדלות ומאמנות את הכלבים הללו. ח"כ אילן גילאון יזם יחד עם ח"כ מיקי רוזנטל תיקון לחוק שמתקן מצב זה בדיוק, ועבר במושב הנוכחי בקריאה שלישית. כראש ועדת המשנה לתקנון שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות עבד ח"כ גילאון על עדכון תקנות הנגישות בישראל, על מנת להבטיח, בין השאר, שהתחבורה הציבורית בישראל תהיה נגישה לבעלי מוגבלויות.

ח"כ גילאון גם הצליח להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק שתאפשר לאסירים להצביע בבחירות לרשויות המקומיות ולא רק בבחירות לכנסת. עברה בקריאה טרומית גם הצעת חוק של ח"כ גילאון להבטחת דיור חלופי לתושבי גבעת עמל והצעת חוק שמגבילה את משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק עד להגשת כתב האישום. הוא הגיש הצעת חוק שאוסרת על הבנקים לגבות עמלה על טיפול בירושות ועזבונות, והלחץ שהפעיל בנושא גרם לבנק הפועלים, לאומי ודיסקונט לבטל את עמלת המת.

בשנת הלימודים האחרונה הוציאו סטודנטים כ-8 מיליון שקלים על הרשמות עודפות, מחשש שאם ירשמו רק למוסד אחד ויקבלו תשובה שלילית, הם לא יאלצו לפספס את השנה האקדמית. ח"כ גילאון מקדם הצעת חוק להקמת מרכז רישום ארצי למוסדות להשכלה גבוהה, כדי לייעל ולאחד את הליך הרישום ולמנוע מסטודנטים לשלם במקביל לכמה מוסדות להשכלה גבוהה.

ח"כ גילאון המשיך ללוות, בכנסת ובשטח, את מאבק מטפלות המשפחתונים ואת המאבק להפסקת קשירת מטופלים באשפוזים פסיכיאטריים; הוא נאבק למען שידור ציבורי עצמאי ואיכותי, שיבטיח גם שידור ציבורי עצמאי וגם כזה שמגן על זכויותיהם של עובדיו; בעקבות פנייתו לחברת החשמל הסכימה החברה להמנע מניתוק בעלי חוב מוסלמים במהלך מועדים מוסלמים, בדומה לאופן הטיפול כיום בבעלי חוב יהודיים; והוא לקח חלק במאבק מגדלי הדגים, במאבק לשוויון זכויות לקהילה הגאה ובהגנה על עצמאות השידור הציבורי בישראל ועל הזכויות והתנאים של עובדיו.

 חבר הכנסת עיסאווי פריג'

ח"כ עיסאוי פריג' הצליח להעביר בקריאה ראשונה במושב האחרון את "חוק הכתוביות", שנכתב בשיתוף עם ארגון "בקול", כדי לסייע לכבדי שמיעה ומתחרשים. החוק מבקש לחייב הוספת כתוביות גם לפרסומות בנות פחות מחמש דקות, בניגוד למצב כיום. כדי לחזק את השירות בבתי הדין השרעים, העביר ח"כ פריג' בקריאה טרומית את "חוק הקאדים", שמחייב קאדים בבתי הדין השרעים להחזיק בתואר אקדמי וניסיון מעשי בטיעון שרעי.

ח"כ פריג' המשיך להיאבק גם למען משפחות נזקקות: לאחר שהגיש הצעת חוק בנושא, הוא הגיע לסיכום עם שר האנרגיה לפיו יינתנו הנחות בחשבון החשמל למשפחות נזקקות. הוא מקדם גם כרגע, יחד עם ח"כ דוד ביטן, הצעת חוק שמבקשת להעניק הנחות משמעותיות בחשבון המים לסטודנטים שגרים במעונות, ושמשלמים כיום פי שניים מהצרכן הביתי.

יחד עם חברים נוספים בוועדת הפנים, יזם ח"כ פריג' דיון על האלימות בחברה הערבית. הוועדה החליטה על הקמת צוות מיוחד, שבו ח"כ פריג' חבר, שייבחן דרכי התמודדות עם הבעיה. הוא גם השיג הבטחה משר האוצר להעביר חלק מ-25 מיליון השקלים, שהובטחו לקידום ביטחון תזונתי של אוכלוסיות במצוקה, גם לעמותות ערביות שפועלות בחברה הערבית. ח"כ המשיך להיאבק גם ביוזמות אנטי-דמוקרטיות של הממשלה, במינויי רבנים גזענים ובהמשך הכיבוש והבנייה בהתנחלויות.

 חברת הכנסת מיכל רוזין

ח"כ מיכל רוזין העבירה במושב האחרון הצעת חוק שתחייב קבלנים לשקיפות בחוזה מכירת דירה, כדי למנוע מקבלנים להסתיר מידע על שטחים הציבוריים, שעלול להתבטא בתוספות תשלום בלתי צפויות. כנציגת מרצ בוועדת חוקה היא הובילה את המאבק הסיעתי בחקיקה האנטי-דמוקרטית של הממשלה ועמדה בראש ישיבות המעקב אחר יישום חוק זכויות נפגעי עבירה בוועדה.

לאחר מפגש סיעתי עם תושבי עוטף עזה, שבה סיפרו התושבים על חוסרים במרפאת בריאות הנפש בעוטף, הפעילה ח"כ רוזין לחץ על משרד הבריאות והתקציב הדרוש למרפאה הועבר, יחד עם הבטחה שבקרוב יתוגבר גם מערך העובדים הסוציאליים באזור. במקביל, היא יזמה מפגש ישראלי-פלסטיני בירושלים לקראת פסגת הליגה הערבית, קיימה מפגש, ביוזמת ח"כ עיסאווי פריג', עם משלחת סעודית ברמאללה והובילה כנס שעסק במדיניות הסיפוח והנישול בשטחי C.

ח"כ רוזין יזמה הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית על התנהלות המשטרה בעקבות חשיפת מסמך יצחקי ופעלה נמרצות למיגור תרבות ההטרדות המיניות בשורות הארגון. כיו"ר שותפה בשדולה הגאה בכנסת, הובילה את המאבק לזכויות הקהילה הגאה. כמו כן, בעקבות לחץ של ח"כ רוזין הצהיר גם שר הבריאות כי הוא מתנגד למדיניות הקשירה והבידוד בבתי חולים פסיכיאטריים. היא נאבקה בכליאה ללא משפט של פליטים ולמען הוספת תקנים ליחידת הפיקוח על עברייני מין משוחררים; הקימה ועומדת בראשות השדולה ליוצאי מוסדות החינוך החרדי והובילה את המאבק בתרבות ההטרדות המיניות והאלימות נגד נשים.

 חברת הכנסת תמר זנדברג

ח"כ תמר זנדברג הצליחה להעביר בקריאה שלישית את חוק חופשת האבהות, שהעניק ליותר מ-100 אלף אבות חדשים בשנה שישה ימי חופשת לידה. היא גם הצליחה להעביר בקריאה ראשונה את חוק לידות בית, שמבטיח דמי לידה גם לנשים שבוחרות ללדת בבית ושעד כה לא זכו אפילו למענק לידה. ח"כ זנדברג הצליחה להעביר בקריאה ראשונה גם את חוק חישוב דמי הלידה: כיום חישוב דמי הלידה שמוענקים לנשים מבוסס על השכר החודשי בשלושת החודשים האחרונים לפני הלידה, מצב שפוגע בעיקר בעובדות קבלן ובנשים שעובדות לפי שעות. לפי הצעת החוק החדשה, דמי הלידה יחושבו לפי השכר ששולם בששת החודשים האחרונים בתפקיד, כדי לתקן מצב זה.

ח"כ זנדברג העבירה בקריאה טרומית חוק שקובע כי דמי התיווך יתחלקו בין השוכר למשכיר, כדי למנוע מבעלי דירות לחייב את השוכרים בעלות המתווך. היא גם הצליחה להעביר בקריאה טרומית תוספת לחוק שכירות הוגנת, שקובעת כי העלאת שכר הדירה בשנה תוגבל על פי מדד המחירים לצרכן.

ח”כ זנדברג הובילה מהלך משמעותי במאבק לתחבורה ציבורית בשבת, והגישה עם התנועה הרפורמית וישראל חופשית ועותרים נוספים, עתירה לבג”צ הדורשת משר התחבורה להשתמש בסמכותו הקיימת בחוק להפעיל תחבורה ציבורית בימי המנוחה.

כיו”ר ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת, ח”כ זנדברג גם לקחה חלק משמעותי בניסוח וקידום הרפורמה בקנביס הרפואי, פעלה לחיזוק הטיפול במכורים ומכורות לסמים קשים וייצגה את הכנסת ומדינת ישראל בועידת הסמים הבינלאומית באו”ם. כמו כן לקחה חלק במאבק נגד הרס היישוב הבדואי אום אל חירן, ובנושא משבר המים בגדה המערבית נאבקה בהקצאה החסרה והלא צודקת של המים לפלסטינים. היא יזמה קמפיין נגד משלוחים חיים של בקר לישראל, וזה בנוסף, כמובן, למאבק בתקציב הדו-שנתי, בחוק העמותות ונגד הפגיעה של האוצר בחקלאות הישראלית.

זהבה גלאון בכנס ה-INSS

זהבה גלאון בכנס של ה-INSS: יש לנו הנהגה שלוקה בהזיות

הנאום של של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי (16/02/2015):

חברות וחברים,

אני עומדת פה כדי לדבר בפאנל בטחוני-מדיני שהכותרת שלו היא "100 הימים של הממשלה הבאה", ומתכוונת בדברים שלי להתייחס לשאלות שהעליתם, "מסביב יהום הסער" במזרח התיכון, ניסיונות הדה-לגיטימציה של ישראל, והגישות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכמובן על התוכנית הכלכלית חברתית, ואני מודה שאני קצת בשוק. אני בשוק בגלל שעד עכשיו מה ששמעתי משאר הדוברים ראוי יותר לפאנל "100 תירוצים ללמה העולם נגדנו ואנחנו כאלה מסכנים".

איראן, ודאעש, והאירופאים, והאמריקאים כולם רוצים ברעתנו. ובאופן כללי הרושם שמתקבל, אם מקשיבים למי שישבו בממשלה האחרונה הוא, שאוטוטו עומדים לשטוף את הארץ בני עמלק בהובלת חמלניצקי. בחיי, אני מתפלאת שמדינת ישראל מצליחה לשרוד שבוע, שלא לדבר על 67 שנים.

ואני בכלל לא מדברת על זה, שראש-הממשלה שלנו עסוק בימים האחרונים לא רק בלחרב את יחסינו עם ארה"ב כדי שיוכל לתת נאום בחירות מעל במת הקונגרס, והתוצאה היא, שהאמריקאים ממדרים אותנו בנוגע להסכם שמתגבש עם איראן, אלא, גם בלחרב את מה שנשאר מהלכידות החברתית בישראל, באמצעות קמפיין ההסתה "שמאל זה דאעש" שהוא אישית עומד מאחוריו.

מבחינת נתניהו תמונת המצב האזורית ברורה: האויב הכי גדול של מדינת ישראל הם השמאלנים, התקשורת וזוכי פרס ישראל, שכולם מבקשים להרוס את המדינה. בהפרש ניכר מאחוריהם ברשימת הצרים עלינו לכלותנו נמצאים איראן, דאעש, אבו-מאזן, ואובמה.

 

זהבה גלאון בכנס ה-INSS
זהבה גלאון בכנס ה-INSS

מה שמאכזב אותי, לא פחות, זה הרפיון הערכי המהדהד של מי שמתיימרים לקרוא לעצמם חלופה לנתניהו, ומתנהגים בשבועות האחרונים כמו ליכוד ב'. מישהו שמע איזושהי חלופה מדינית רצינית מ"המחנה הציוני"? משהו שלא נשמע כמו חזרה על ההצהרות של נתניהו?

אני שמעתי בשבועות האחרונים את ציפי לבני אומרת, שירושלים לא תחולק עוד, וישראל מדינה יהודית לנצח. אני שמעתי את עומר בר-לב מספר, שרק להרצוג יהיה אומץ לתקוף באיראן. אני שמעתי את עמוס ידלין מספר, שאין פרטנר פלסטיני.

אני קראתי את המצע המדיני של "המחנה הציוני". אתם יודעים מה כתוב בו על פתרון מדיני? הנה מה שכתוב: "נגייס את העולם לצידנו מול הטרור ומול שכנינו". וזה ממי שמתיימרים להיות אלטרנטיבה.

יש לכם את זה ביותר ביבי?

זה לא נשמע לי כמו מצע מדיני, זה נשמע לי כמו מצע מצוין לישיבה של לבני והרצוג עם נתניהו, ולעוד ארבע שנים של שיתוק.

תנו לי להגיד את זה כמו שבאמת צריך להגיד את זה: יש לנו הנהגה, שלוקה בהזיות, שחושבת, שהמרשם לפראנויות שלה הוא רדיפת כל מי שמעז להגיד שמשהו פה לא בסדר.

הפחדנות הזאת מלדבר על הבעיות האמיתיות של ישראל, מדינה שנמצאת על מסלול שחיקה אינהרנטי של מעמדה הבינלאומי כחברה כשרה במשפחת העמים,  היא בראש ובראשונה זלזול באינטיליגנציה של אזרחי המדינה, שיודעים טוב מאוד שהם כבר שש שנים קורבן לתעשיית הפחדות, ומחפשים הנהגה שמסוגלת להסתכל למציאות בעיניים.

הפחדנות הזאת היא גם ההפך ממה שצריך לעשות אם אנחנו רוצים להחזיר את עצמנו למסלול של שפיות ביטחונית ומדינית, ואם יש לנו תקווה, שישראל תהיה סוף סוף מדינה נורמלית עם גבולות פיזיים ומוסריים.

האתגר מספר 1 שלנו הוא, שאנחנו קודם כל צריכים להשתחרר מהמנטליות המתקרבנת והמתמסכנת, שמאפיינת את ההתנהלות הדיפלומטית של ישראל תחת בנימין נתניהו.

שש שנים מייסרות עברנו, שבהן המדיניות הישראלית התמצתה בבכיינות ובהאשמת כל מי שהוא לא ישראל במה שקורה לנו. שש שנים בהן לא עשינו שום דבר שמשרת את ישראל ואינסוף דברים שמשרתים את הימין המשיחי ואת החמאס.

לכן קודם כל ולפני הכול, אני מציעה שנפסיק לחפש תירוצים, ושנתחיל לחפש פתרונות. אני מציעה להתחיל להתעסק בלייצר תקווה, במקום לתת לפחד המשתק שנתניהו משדר להשתלט על קבלת ההחלטות שלנו. אני מציעה מודל מנהיגותי, שבנוי על אומץ וראיה מפוכחת של המציאות, ולא על חרדה ובהלה.

ולא פחות מזה, אני מציעה שנפסיק להתעסק בדאעש, ונתחיל לדבר על הבעיות שכבר עכשיו והיום מכרסמות בדמותה של מדינת ישראל, ובראשן ההשתעבדות של הממשלה הזאת לחזון הסיפוח ומדינת האפרטהייד של הימין הקיצוני.

תנו לי לפרוט את זה לכמה צעדים קונקרטיים:

צעד ראשון – להפסיק לבנות מאחזים.

הבניה הממאירה בגדה מחרבת את הסיכוי שאי פעם תהיה כאן מדינת ישראל דמוקרטית, עם גבולות בינלאומיים מוכרים, וכופה עלינו שלטון, שמשעבד את הפלסטינים כאידיאולוגיה, ושיהפוך את ישראל במוקדם או במאוחר למדינה דו-לאומית.

הרוב המוחלט של הישראלים מתנגד לזה ויודע, שתרחיש כזה ירסק את מדינת ישראל ואת העתיד של הילדים שלנו, ולכן אנחנו נעצור בניה בהתנחלויות מיד, ובפרט נעצור את המימון הממשלתי לתעשיית המאחזים הבלתי חוקיים.

במקום זה המדינה תעסוק בלאכוף ובלמנוע את הקמתם.

צעד שני – שיקום וחיזוק האמון שנהרס עם הפלסטינים.

אני מדברת קודם כל על הפסקת הרטוריקה המתלהמת והלעומתית, משני הצדדים, ועל העמקת התיאום הביטחוני עם הרשות, זה שמאפשר לנו שקט חסר תקדים מיהודה ושומרון כבר תקופה ארוכה. זה מובן מאליו וזה אינטרס ביטחוני ישראלי ברור.

צעד שלישי – להסיר באופן הדרגתי ובתיאום את המצור מעזה.

תוך שיתוף פעולה מקסימלי עם הגורמים המתונים בצד הפלסטיני. גם זה צעד שמשרת קודם כל את האינטרס הביטחוני הישראלי: לאזרחים בעזה החרבה והנצורה אין כלום בחיים, אין שום דבר שנותן להם תקווה ולכן אין להם מה להפסיד. טוני בליר חזר מזועזע אתמול מהמצב בעזה. וכשאין למישהו מה להפסיד, כשהבית שלו חרב וכשאין לו עבודה ואין לו מאיפה לקנות אוכל, אין לו גם שום אינטרס לצאת ולדרוש מהשלטון שם שקט – להפך, המוות וההרס רק מגדילים את המוטיבציה של התושבים שם לתמוך במי שלתפיסתם נלחם באחראים לכך.

אנחנו רוצים להחליש את החמאס – אנחנו צריכים לחזק את תושבי הרצועה ואת הכוחות המתונים.

צעד רביעי – לאמץ סוף סוף את היוזמה הערבית

להתחיל לשתף פעולה עם מדינות האזור ולבנות תנאים להתנעת תהליך שלום אזורי שיכפה על הפלסטינים כניסה למו"מ, וייתן לישראל ערבויות מוצקות שיחזקו את ההנהגה הפלסטינית המתונה על חשבון החמאס.

וכן, זה כולל גם להצהיר באופן ברור, שאנחנו מעוניינים לסיים את הכיבוש, ושאנחנו תומכים במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בגבולות מוכרים ומוסכמים שמתבססים על קווי 67 עם ההתאמות המתבקשות.

מי שלא תומך בזה – תומך בהמשך הסכסוך, בסיפוח השטחים ובסיום דרכה של מדינת ישראל כדמוקרטיה.

חברים, אף אחד לא מבטיח לנו כלום. לא שיתוף פעולה מצד הפלסטינים, ולא הסכם, ולא שתי מדינות ולא איראן מפורזת מגרעין, ולא חמאס פציפיסט. ובטח אני לא מבטיחה שאם מרצ תהיה בממשלה יום למחרת יפסקו הפיגועים.

אבל אני כן מבטיחה לכם, שבלי לנסות אנחנו לעולם לא נצליח.

וכולנו יודעים שהדרך של הממשלה הזאת, של פאסיביות, והסתה, וסיפוח זוחל של השטחים, והאשמת כל העולם – אנחנו יודעים מצוין שזה רק מתכון לעוד אלימות והרוגים והקזת דם ושזה לא מוביל אותנו לשום מקום.

לחכות זו לא מדיניות.

ניהול הסכסוך זו לא מדיניות, זה רק מוביל לכך שהסכסוך מנהל אותנו כבר עשור.

אני מציעה שינוי אמיתי, זהיר ומפוכח. אני מציעה תכנית פעולה עם חזון ועם מטרה ברורה: מדינת ישראל דמוקרטית ומתקדמת, עם גבולות מוכרים, עם תמיכה איזורית חזקה ועם לגיטימציה בינלאומית מחודשת. זה בידיים שלנו.

שנה למותה של שולמית אלוני: אנחנו שמאל, ואנחנו פה כדי לשנות את המציאות

 הנאום המלא של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, באירוע לציון שנה למותה של שולמית אלוני (23/01/2015):

חברות וחברים,

אנחנו נמצאים פה היום כדי לזכור את שולמית אלוני, וכדי לחגוג את חיה.

אנחנו נמצאים פה לא רק כאנשים שמתבוננים מהצד על המורשת וההישגים של שולה, אלא כאזרחים ישראלים, שמהווים חלק בלתי נפרד מהעשייה ומהחזון שלה – והדבר נכון גם מהצד המקבל וגם מהצד הנותן.

פעם אחת, אנחנו אנשים שנמצאים בצד המקבל – אנחנו קוטפים כל יום את הפירות של המאבקים ששולמית אלוני ניהלה בשנות פעילותה הציבורית והפוליטית; בין אם מדובר בזכויות נשים, זכויות להט"ב, בהשפעתה המהדהדת על מערכת החינוך הישראלית, ובתרומה שלה לחקיקת חוקי יסוד, וביצור מעמדן של זכויות האדם והאזרח בישראל.

כל אלה משפיעים על כל אזרח בישראל, בין אם הוא מבוגר, או עוד לא נולד כשהיא הניחה את היסודות הללו, ובין אם הוא מודע לכך או לא.

אין עוד כמעט אנשי ציבור בישראל שכל עשייתם טובה כל כך, פורצת דרך כל כך, ודרמטית כל כך.

מדינת ישראל טובה יותר בזכות שולמית אלוני.

ואנחנו נמצאים פה פעם שניה, כממשיכי דרכה, כצד הנותן לחברה הישראלית – וכשאני מדברת על דרכה של שולמית אלוני כאן, אני לא מתכוונת רק לעמדות הספציפיות שהיא פעלה למענן.

אני מתכוונת לאתוס עמוק הרבה יותר: אני מתכוונת למחויבות המוחלטת והגמורה של שולמית אלוני לעמידה בראש המחנה הפוליטי, ולמלחמה על עקרונות ללא פשרות. אני מתכוונת לפרוגרסיביות ואקטיביזם בכל תחום, לאמונה בצדקת הדרך, ולהכרה העמוקה ששינוי חברתי לעולם אינו מגיע מהתנחמדות, מטשטוש עמדות או מהתחכמויות פוליטיות, אלא מעקשנות, ממאבק ומהכרה שאין קיצורי דרך כשמדובר בעיצוב דמות החברה הישראלית.

אני מאמינה בכך בלב שלם גם כן.

זהבה גלאון באירוע לציון שנה למותה של שולצית אלוני

 

כשהמציאות הישראלית מייאשת – בין אם בגלל תהליכי עומק שמנוגדים לתפיסת עולמנו, ובין אם בגלל תחושת הרמת ידיים הרסנית שמחלחלת בקרב מחנה השמאל – ולצערי יותר מדי אנשים מרשים לעצמם להתבוסס בתחושה הזאת, אני שואלת את עצמי כיצד שולה הייתה מגיבה.

ואני תמיד מוצאת שם את התשובה, שגם נמצאת אצלי עמוק בלב: שאנחנו נתכופף? שאנחנו נתבטל בפני תפיסות עולם שמרניות, דכאניות ומשפילות? שאנחנו נסכים להתפשר על הערכים הכי בסיסיים שלנו, ונשתף פעולה עם גורמים מושחתים ומשיחיים רק כי הם פופולריים כרגע? חברים, אין שום סיכוי שבעולם!

אנחנו שמאל, ואנחנו פה כדי לשנות את המציאות ולהכתיב את ההיסטוריה, לא להיות שבשבות במקרה הטוב, ונשכבים על הגדר בשביל הימין במקרה הרע.

לכן אני אומרת:

הפוך, חברים. הפוך!

אני חושבת על המורשת של שולה ועל העובדה שאנחנו במרצ צועדים היום בנעליה ואני רק גאה יותר ונחושה יותר להמשיך להיאבק על מה שאנחנו מאמינים בו. אני גם יודעת שזו הדרך היחידה להביא תוצאות, פשוט כי אנחנו באמת מביאים אותן.

כמו שולה, אנחנו יודעים שלהיות ישר כמו סרגל וללכת ישר כמו סרגל עם האמונות שלך, מבלי להתבלבל, זה מה שמאפשר לך ליישם אותן.

לא סתם אומרים על מרצ, שמה שאנחנו אומרים היום, העבודה תגיד עוד שנתיים, והליכוד יגיד עוד חמש, ושינויים תודעתיים לוקחים הרבה זמן, אבל ששינוי בשטח אפשר לעשות בטווחי זמן קצרים בהרבה כל זמן שנלחמים ומתעקשים.

אפשר לנצח ואנחנו באמת מנצחים, בדיוק בגלל שאנחנו לא מתפשרים ולא מתקפלים מול אינטרסים ומול ניסיונות לרכך אותנו. "תעגלו קצת פינות", אומרים לי לפעמים. "תנסו לפעמים לא להגיד את זה גם אם אתם מאמינים בזה", בדרך כלל מתכוונים לכיבוש.

תארו לכם מה שולה הייתה עונה לזה.

זה בדיוק המקום בו אנחנו נמצאים. יש לנו אחריות ויש לנו דרך, שאותה התוותה שולמית אלוני. ויש לנו מדינה שאנחנו רוצים לבנות בדמות תפיסת העולם שלנו – דמוקרטית, שוויונית, חילונית, הומנית – ולכן שפויה! אני גאה במורשת הזאת ובדרך הזאת, ואני יודעת שהיא תנצח, כי קשת ההיסטוריה פונה תמיד לכיוון הצדק, ואני גאה שמרצ ממשיכה לעמוד בחזית המאבק הזה.

בחייה רבים קראו לשולמית אלוני קיצונית. לא יכול להיות דבר קיצוני פחות מהשאיפה לחיים נורמליים, שחוגגים את היצירה, הביטחון ההדדי והכבוד לכל אישה ואיש. בישראל של 2015 מה שכן נדרש מאיתנו כדי לבנות לנו עתיד כזה הוא בדיוק מה ששולה דרשה מעצמה: לא פשרנות והתנחמדות, אלא, דווקא אומץ, יושרה, וגאווה בדרכנו. ואת האומץ, היושרה והגאווה של שולה חולק כל אחד מכם שנמצא כאן, בקהל או על הבמה.

כולנו הולכים לשלם על המעשים הפליליים של גליה מאור

1.4 מיליארד ש"ח (!!) ועוד 200 מיליון בהוצאות משפטיות. זה המחיר המטורף שכולנו הולכים לשלם על המעשים הפליליים של מנכ"לית בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, ושורה של בכירים נוספים בבנק שסייעו ללקוחות אמריקאים להעלים מס.

הסיפור במלואו נחשף היום: בנק לאומי הודה שהטיס בנקאים מישראל לפגישות חשאיות עם לקוחות אמריקאים ברחבי העולם, פגישות שהתקיימו בסתר – בבתי מלון, פארקים ובתי קפה, במטרה להסתתר מפני רשות המסים האמריקאית. הבנק גם הודה שסייע ללקוחות להשתמש בישויות משפטיות שהוקמו באיים הקריביים כדי להעלים מסים.

מי שהרוויחו מהמעשים החמורים האלה לא היו רק הלקוחות האמריקאים המרוצים, אלא גם הבכירים שעמדו אז בראש בנק לאומי, שגרפו בונוסים שמנים מהרווחים של הבנק מאותם הלקוחות. גליה מאור למשל, נהנתה בשנות עבודתה בבנק מתגמול של יותר מ-80 מיליון ש"ח, שהגיע בין היתר מהרווחים האדירים שהבנק השיג באמצעות הפעילות המפוקפקת הזאת.

נכון שעכשיו, כשהסיפור התפוצץ, הייתם מצפים שאותם בכירים יהיו מודאגים? תחשבו שוב. בנק לאומי הגיע להסדר עם הרשויות האמריקאיות לפיו הבנק עצמו ישלם את המחיר על הפעולות הלא חוקיות האלה, ו"הבנק" זה מחזיקי המניות ובמקרה של לאומי, למרבה הצער, אלה ממשלת ישראל וקרנות הפנסיה שלכם ושלי.

בחודשים האחרונים, ביחד עם חברתי לסיעה, ח"כ Tamar Zandberg תמר זנדברג, פנינו לכל מי שאפשר כדי לעצור את הכופר שכולנו הולכים לשלם כדי להגן על בכירי לאומי. ביקשנו להטיל עליהם אחריות אישית, שהם ישלמו. בסופו של דבר, בעקבות הפניות שלנו, המפקח על הבנקים אמר שכשחקירת הרשויות האמריקאיות יסתיימו הוא יחקור את הנושא. היום הזה הגיע.

אז הבוקר פנינו אליו שוב. הזכרנו לו שהציבור לא הרוויח מהעסקים הלא חוקיים של בנק לאומי, ולכן אין שום סיבה בעולם שהוא ישלם עליהם. אני מקווה ומאמינה שהחקירה של המפקח תסתיים בהטלת אחריות אישית על האחראים, ובדרישה שיחזירו את הבונוסים ויפצו את הבנק על הכופר ששילם. רק ככה, נתחיל לשים סוף לתופעה שבה אליטת ההון בישראל מרשה לעצמה לעשות מה שהיא רוצה, להרוויח עשרות ומאות מיליונים בדרכים לא לגיטימיות ולנקות את עצמה עם הכסף של כולנו.

זהבה גלאון

(בתמונה: גליה מאור באילוסטרציה של theMarker)

פגישות בזויות של נתניהו-דנקנר

עם כל הכבוד להתכתשויות המשעשעות בין מי שהתיימרו עד אתמול להנהיג את המדינה, בואו נדבר רגע על משהו חשוב. יומן הפגישות של נוחי דנקנר מלפני שנתיים וחצי נחשף אתמול במוסף ממון של ידיעות אחרונות, ומעבר לכך שזה פשוט מרתיח לראות איך מי שעמד בראש הפירמידה העסקית הכי גדולה בישראל מקיים פגישות עם מי שעד לפני רגע היו עובדי ציבור שתפקידם לפקח עליו ועם האנשים הכי משפיעים בעולם העיתונות, יש שם שתי פגישות שהן הרבה, הרבה יותר חמורות.

מסתבר שיום לפני שפורסמו המסקנות הסופיות של ועדת הריכוזיות, שעסקה בנושאים בעלי השלכות הרות גורל על האינטרסים הכלכליים והעסקיים של דנקנר, אותו דנקנר נפגש עם לא פחות מראש הממשלה, בנימין נתניהו. אני לא יודעת על מה הם דיברו, אבל אני כן יודעת שלמחרת הפגישה נתניהו הציג באופן חגיגי את ההמלצות הסופיות של הוועדה, שהיו מרוככות ביחס להמלצות הביניים שהתפרסמו מספר חודשים קודם לכן.

אולי הפגישות האלה מסבירות למה נתניהו ושרי האוצר שלו – קודם שטייניץ ואחר כך גם לפיד, הדפו באופן מביש את כל הבקשות שלי לפרסום הפרוטוקולים של ועדת הריכוזיות, שהתפרסמו לבסוף רק אחרי שעתרתי לבית המשפט. אולי לא התאים להם שהציבור יחטט שם.

נתניהו צריך להתבייש בפגישות האלה, שממחישות עד כמה הוא לא מבין את התפקיד שלו, ואת היושרה הבסיסית שהוא מחייב. יש מקומות בעולם שבהם המנהיגים נפגשים מדי פעם עם הציבור, מגיעים לבקר גם בשכונות הפחות עשירות, בפריפריה, במפעלים, מנסים ליצור קשר עם האנשים שבחרו בהם. לא אצלנו. כאן ראש הממשלה נפגש אך ורק עם מי שיש לו כסף, במקרה הטוב סתם כדי להתחנף ולתכנן שיתופי פעולה עתידיים, והמקרה הרע הוא רע מאוד.

פניתי הבוקר ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיחקור בדחיפות את הקשר שקיים או לא קיים בין הפגישות של דנקנר ונתניהו לבין ההמלצות הסופיות של ועדת הריכוזיות, ויפרסם מסקנות ראשונות עוד לפני הבחירות. לציבור מגיע לדעת למה האיש שמבקש מהם לבחור בו בפעם הרביעית מקיים פגישות מפוקפקות עם טייקונים מושחתים. למרות שהאמת היא – ממש לא חסרות לנו סיבות להעיף אותו מראשות הממשלה.

זהבה גלאון

חרפה בבית ספר

מי שמצית בית ספר הוא מחבל. מי ששרף הערב כיתות לימוד בבית הספר הדו-לשני בירושלים וריסס "אין דו-קיום עם הסרטן" הוא האויב שלנו לא פחות מחלאות האדם שרצחו מתפללים בבית כנסת. ואת המפגעים האלה שסימנו להם למטרה תלמידים בכיתה א' צריך לתפוס ולהעמיד לדין. לא להרוג, לא להרוס את בתיהם, לא להעניש קולקטיבית את השכונה שבה הם גרים. לא להמציא חוקים שיאפשרו לשלול להם את האזרחות ולגרש את משפחותיהם. צריך לתפוס, ולהעניש על פי החוק.

ראש עיריית אשקלון החליט בשבוע שעבר שזו סכנה חמורה לתת לילדי הגנים בעיר שלו להיות בסביבתם של פועלים ערבים שבונים שם ממ"דים ובהחלטה לא חוקית בעליל הרחיק אותם מהעיר. אני שואלת את כל מי שהצעד הזה נראה להם אז הגיוני, עכשיו כשמי שהחליט להטיל טרור על ילדים הם דווקא אנשים שמעזים לקרוא לעצמם יהודים: מה הלאה? עכשיו נרחיק מירושלים את כל היהודים? תעשו לי טובה.

המפגעים שאחראים לחרפה היום בבית הספר הדו-לשוני לא מייצגים את הרוב המוחלט של הציבור הישראלי. הרוב המוחלט מזדעזע מהמעשים האלה. האנשים האלה לא הופכים את כולנו לגזענים שונאי ילדים בדיוק כמו שהמחבלים בבית הכנסת לא הופכים כל ערבי באשר הוא לרוצח. אבל זו האחריות שלנו – יהודים וערבים – להוכיח את זה במעשים. בראש ובראשונה זו אחריותה של המשטרה לתפוס את האחראים, ואחריותו של ראש הממשלה לגנות את הפיגוע, ולא להסתפק בזה, אלא גם להעיף מהשולחן את חוק הלאום המחפיר שלו, שהדבר היחיד שהוא נותן הוא תחושת לגיטימציה למטורפים שרוצים להרים יד כדי להבהיר לערבים שהם בני אדם סוג ב' ושלא יעזו להתערבב עם הגזע השולט.

ומה איתנו? גם אנחנו צריכים להוכיח במעשים שהמעשים האלה לא מייצגים אותנו: אל תתביישו לכתוב שאתם נגד אלימות ונגד גזענות. אל תתביישו לחלוק עם אחרים את הסלידה שלכם מהמעשים האלה. דברו בקול רם על הערכים שאתם מאמינים בהם – אתם תגלו שרוב האנשים מסביבכם חושבים כמוכם ואתם תעזרו להם ולעצמכם להרגיש מחדש שאתם הרוב ולא מיעוט נרדף. בסופו של יום הדו-קיום ינצח והשנאה תעבור מן הארץ. זה בידיים שלנו.

זהבה גלאון

 

סתם, כי אני נוחי…

 

דמיינו שאתם רוצים לקנות דירה ומבקשים מהבנק משכנתא בגובה מיליון שקלים, בתמורה להון עצמי בגובה של פחות מ-50 אלף. אם אתם אנשים רגילים יש סיכוי של מאה אחוז שהבנק יגלגל אתכם מכל המדרגות. אז למה כשחברו של נוחי דנקנר, איתי שטרום, ביקש מהבנק הבינלאומי 17 מיליון ש"ח תמורת הון עצמי בגובה 800 אלף בלבד (על פי החשדות כדי לעשות עם הכסף פעולות לא חוקיות במניות של אי.די.בי, בשליחותו של דנקנר), הוא קיבל את הכסף על המקום ובלי שמישהו שאל שאלות? כי נוחי דנקנר התקשר למנהלי הבנק וביקש.

בימים האחרונים מתפרסמים פרוטוקולים וקטעי עדויות מהמשפט והחקירה של דנקנר, שמואשם ב"הרצת מניות" – הונאה בלתי-חוקית שנועדה לנפח את ערך המניות של חברה. אני לא רוצה לדבר על ההאשמות, את זה יעשה בית המשפט. אני רוצה לדבר על משהו אחר: שיטת "כי הוא נוחי".

הבנק הבינלאומי נתן לאיתי שטרום הלוואה ענקית תמורת הון עצמי מגוחך כי נוחי ביקש. חברים של דנקנר, שמחזיקים בחברות ציבוריות שבהן מושקע הכסף של כולנו כמו "ויליפוד" או "דלק", טוענים שקנו מניות של אי.די.בי הכושלת כי נוחי ביקש. בלי להתבייש ובלי להתבלבל בכירים במגזר העסקי והבנקאי עונים על השאלות הקשות שהם נשאלים בתשובה אחת: "כי הוא נוחי".

העדויות מהמשפט של דנקנר חושפות עולם מקביל שבו סכומי עתק עוברים מיד ליד על סמך קריצה והבטחה, עולם שבו מנהלים ואנשי עסקים עושים אחד לשני טובות עם הכסף שאנחנו חסכנו בקרנות הפנסיה או הפקדנו בבנק. כאן, בעולם שלנו, אנשים לא מצליחים לקבל אשראי כדי לפתוח עסק קטן, נרדפים על כל איחור בתשלום המשכנתא, ונדרשים לשלם ריביות הזויות על הלוואות קטנות. כאן, בעולם שלנו, אנחנו משלמים את המחיר על הטובות, על ההרפתקאות ואפילו על העבירות, שמתרחשות בעולם המקביל.

איך זה קורה? כי רבים מהפוליטיקאים והרגולטורים שהיו אמורים לפקח על ההתנהלות הפרועה הזאת הם במקרה הרע חלק מהעולם המקביל הזה, ובמקרה הרע-לא-פחות שואפים להיות חלק ממנו אחרי שיסיימו את תפקידם הציבורי. אלה האנשים שהם מכירים. הם שותים איתם קפה, הולכים לאותן חתונות, מדברים באותה השפה.

בעקבות פרסום העדויות מהמשפט של דנקנר, פניתי למפקח על הבנקים כדי שיבדוק את ההלוואה המופרכת שהבנק הבינלאומי חילק לאיתי שטרום כמעט בחינם. רצוי שבדיקה דומה בנוגע להשקעות של חברות ציבוריות בעסקיו המפוקפקים של דנקנר תיעשה גם במשרד האוצר וברשות לניירות ערך. רצוי שהממשלה תאמץ שורה של צעדים, שהצענו בעבר יחד עם ארגונים חברתיים וחברי כנסת אחרים, ושנבלמים שוב ושוב על ידי מי שיש לו מה להפסיד אם יקודמו. רק צעדים כמו קביעת מנגנוני פיקוח הדוקים על האופן שבו מחולקות הלוואות, החמרת חוקי צינון ושקיפות ותמיכה בהקמת גופים פיננסיים בבעלות קואופרטיבית, יוכלו לשים סוף לשיטת "כי הוא נוחי" המקוממת, ולהעביר את השליטה בכסף של הציבור מהעולם המקביל של בעלי ההון, לעולם האמיתי שלנו.

זהבה גלאון

(צילום: צביקה טישלר, אתר כלכליסט)

הייתה כאן מלחמה בקיץ…

 

דבר אחד טוב אפשר להגיד על המאבק המתוקשר בין צה"ל לשב"כ על האם הייתה או לא הייתה התרעה מודיעינית לעימות מול חמאס: הוא מזכיר לכולנו שהייתה כאן מלחמה בקיץ, והיה גם מי שקיווה שנשכח.

ההאשמות ההדדיות, השימוש הציני בתקשורת ובסוף ההודאה המביכה שלהשב"כ "לא אמרנו מלחמה, אמרנו שלופים", מוכיחה שאסור לנו להשאיר את הנושא הביטחוני רק בידי הבטחוניסטים וכלי התקשורת (ובאמת כל הכבוד ל-"עובדה" וגם לתחקיר ששודר אתמול ב-"המקור" בערוץ 10 בנושא רצח אבו ח'דיר), אלא בקרה אזרחית אפקטיבית של וועדות הכנסת על מערכת הביטחון.

מיד בתום צוק איתן קראנו להוציא את החקירה מידיה של ועדת החוץ והביטחון ולהקים ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור ברצינות, ובמנותק משיקולים פוליטיים, את האירועים של הקיץ. לא ייתכן שאחרי מלחמה שנמשכה 50 ימים עקובים מדם, בהם נהרגו 72 ישראלים, נפצעו מאות, ובעזה למעלה מ-2000 הרוגים פלסטינים, אלפי פצועים והרס בלתי נתפס, נשארנו עם כל כך הרבה שאלות וכל כך מעט תשובות.

בראש ובראשונה עולות השאלות המדיניות: האם לאותן ההסכמות אליהן הגיעה הממשלה מול חמאס בסוף צוק איתן היה ניתן להגיע מול גורמים מתונים ברשות מבלי המלחמה הכואבת הזו, ומבלי לחזק את חמאס? האם מישהו חשב על המשמעויות ארוכות הטווח ומידת התבונה בהמשך המצור על עזה? האם לממשלת ישראל יש בכלל מחשבה מדינית אסטרטגית עם מטרות מוגדרות?

ויש גם שאלות נוספות כמו: האם ידעו בצה"ל על איום המנהרות? למה שר הביטחון אמר שהטיפול בהן ייקח "יומיים-שלושה"? מי אישר את השימוש בנגמ"ש "זלדה"? מה נעשה כדי להגן על יישובי עוטף עזה מאיום הפצמ"רים? איך צבא חזק כמו צה"ל מוצא עצמו במבצע מתגלגל שההתפתחויות בו מוכתבות ע"י חמאס? מה קרה בנוהל "חניבעל" ברפיח? ואיך אפשר להצדיק הרג של למעלה מ-500 ילדים?

הוויכוח בכלי התקשורת בין צה"ל לשב"כ מדגיש שוב שיש המון שאלות עליהן חייבים לנו תשובות על קיץ הדמים שעברנו. לדרישה לחקירה יש כתובת והיא מי שעומד בראש המערכת. מי שחייב לכל אחת ואחד מאיתנו הסברים על מה שקרה כאן הקיץ הוא אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זהבה גלאון

עופר עיני פגע בעובדים פעמיים

צריך להודות על האמת, אין חידוש בידיעה על המעבר של עופר עיני מראשות הסתדרות העובדים לתפקיד של יועץ להנהלת בנק דיסקונט במאבקה נגד עובדיה. כבר שנים שעופר עיני פועל נגד האינטרס של העובדים שאותם התיימר לייצג. עכשיו הוא עושה את זה בגלוי.

ההתנהלות הנוכחית של עיני חמורה פחות מהתנהלותו בעבר הלא רחוק כיו"ר ההסתדרות. במשך שנים, ניצל עיני את אחד התפקידים החשובים במשק כדי לחזק רק את מי שכבר יש לו כוח, וכדי לדאוג לשימור הסדר הקיים – זה שנשלט על-ידי הנהלות הבנקים, הטייקונים והפוליטיקאים שמחוברים אליהם. בדרך, הוא עשה לעבודה המאורגנת ולעובדים בישראל נזק עצום.

ההסתדרות בראשותו של עיני שירתה בעיקר את האינטרסים של ועדי העובדים הגדולים.

במקום לסייע לעובדים חלשים, הנתונים לתנאי העסקה פוגעניים וצריכים את הגב ההתאגדותי שההסתדרות הייתה אמורה לספק, היו"ר עסק בשמונה שנותיו בהסתדרות בלבצר את מעמדם של אלה שממילא כבר מוגנים, ובשימור הקליקה הסגורה של אלה שיש להם – עובדים 'סוג א', באמצעות דריכה על הדרג החדש, עובדים 'סוג ב' – עובדי-קבלן, עובדים זרים ועשרות-אלפי עובדים שעדיין נמצאים מתחת לקו העוני.

דוגמאות לא חסרות – בזמן שהעלים עין מעיצומים של ועדים כוחניים, שדרשו את זכותם לשובר במסעדה או לשיבוץ עובדים במשמרת מסוימת, והצטרף לעמדת חברות הדלק שהתנגדו להוזלת הדלק, הוא חתם עם האוצר על הסכם מבזה, בשמם של העובדים-הסוציאליים שניהלו מאבק על שיפור התנאים המחפירים שבהם הם עובדים, ולא פצה פה במהלך שביתת הרופאים הארוכה, שראוי היה שיביע בה תמיכה, גם אם ההסתדרות שבראשותו לא ייצגה אותם באופן רשמי.

כך, עיני פגע בעובדים פעמיים – פעם אחת, כאשר ייצג רק את מי שאינו זקוק לייצוג; ופעם נוספת בכך שהוציא שם רע לעבודה המאורגנת בישראל, וסיפק נשק מצוין למשרד האוצר ולרבים במגזר העסקי שמחפשים במשך שנים תירוצים לשבור אותה, לשכנע את הציבור שהיא מושחתת וכוחנית, ולהפוך כמה שיותר עובדים במגזר הציבורי והפרטי לעובדי-קבלן נטולי כוח וזכויות.

וכאילו שלא די בכך, בתמורה לשירות הגרוע שעשה עיני להסתדרות ולעובדים, הוא מבקש מהם כעת, בלי להתבלבל, חבילת פרישה בגובה של מיליוני שקלים.

בתפקידו החדש כיועץ להנהלת בנק דיסקונט עיני משרת את מי ששירת גם קודם – את מי שיש לו אינטרס להשאיר את מרבית העובדים מוחלשים ונטולי זכויות. הוא לא הפך את עורו וגם לא חצה את הקווים. הוא המשיך לעשות את מה שעשה תמיד – לדאוג לעצמו ולקרוביו.

ההסתדרות שאחרי עיני צריכה לעשות בדק-בית רציני, ולחזור לשרת את העובדים ולא את המקורבים. אחרי שהסתבר שאי אפשר לסמוך על כך שמי שעמד בראשה שמונה שנים ימשיך לתמוך בזכויות עובדים גם בתפקידיו בשוק הפרטי, ושלא יחיל על עצמו מרצונו כללי צינון ואתיקה בסיסיים, צמרת ההסתדרות הנוכחית חייבת לאמץ כללים רשמיים שימנעו ממקרה כזה לחזור על עצמו.

זהבה גלאון

גילאון: "לפיד ונתניהו אומרים לציבור שיורידו לנו רגל ובתמורה יוציאו לנו עין"

עשרות פעילים השתתפו בהפגנה של מרצ נגד תקציב 2015 ויוקר המחיה. יו"ר סיעת מרצ, אילן גילאון שלקח חלק בהפגנה, אמר:

"התקציב שהממשלה דנה בו עכשיו הוא תקציב של להטוטנים וסרסורי נדל"ן וכוח אדם, כששר האוצר וראש הממשלה אומרים לציבור שיורידו לנו רגל ובתמורה יוציאו לנו עין.

אילן

"לא מדובר במילקי או בקוטג' אלא בהחלפת מי שיחלק את העוגה. כי התקציב צריך לשקף את האחריות של המדינה לקורת גג, לחינוך ובריאות בדיוק כמו לבטחון ולא חלוקה בלתי הוגנת לקומץ שמקבל את הרוב והרוב  שמקבל את קומץ.

"התקציב של לפיד ונתניהו הוא תקציב של פחדנים שכולל את כל התחלואים שאפשר לייצר בכלכלה. להוריד בהוצאה הממשלתית ולהקצות תקציב נוסף למערכת הבטחון אחרי שהוצאות "צוק איתן" כוסו, על חשבון המלחמה בעוני זה לא לעג לרש, אלא לעג לעוני".

 

חוק עוקף בג"צ – חלק ממתקפה פוליטית על בית המשפט העליון

הצעת החוק של איילת שקד לחוק "עוקף בג"צ" כדי לאשר את החוק הלא חוקתי והלא מוסרי "למניעת הסתננות" היא חלק ממתקפה פוליטית ארוכת שנים שמנהלות מפלגות הימין בבית המשפט העליון בניסיון לפגוע בסמכויות הרשות השופטת.

הפעם הניסיון הוא לעצור את ההחלטה החשובה של בית המשפט בעל פסילת החוק "למניעת הסתננות" וההוראה על סגירת המתקן בחולות. ח"כ מיכל רוזין אמרה על ההחלטה:

"יש שופטים אמיצים בירושלים! ההחלטה החשובה היא אי של שפיות ותמרור אזהרה לממשלה כנגד הפרת זכויות האדם שבהן נקטה בשנים האחרונות. הממשלה לא הפנימה את החלטת בג"צ האחרונה ועשתה ממנה חוכא ואטלולא. ברוח ימי התשובה, הגיע הזמן שגם ממשלת ישראל תערוך חשבון נפש אמיתי על יחסה למבקשי המקלט שכל חטאם הוא שביקשו לעצמם חיים טובים יותר".

יו"ר מרצ, זהבה גלאון התייחסה ליוזמות החקיקה נגד בג"צ: "גם אני לא תמיד אוהבת את כל הפסיקות של בג"צ ומאמינה שביקורת על החלטותיו היא חיונית בחברה דמוקרטית אך לא ייתכן שבגלל פסיקות שאינן מתיישבות או תואמות אג'נדה של רוב חברי הכנסת בתקופה מסוימת, ממשלת הימין מבקשת לפגוע בהפרדת הרשויות, עיקרון קריטי של מדינה דמוקרטית".

סיעת מרצ הצעת חוק לפיה שינוי בסמכויות בית המשפט העליון יתאפשר רק ברוב של 90 חברי כנסת. אני מציעה לשקד וחבריה לסיעה לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים למאבק בדמוקרטיה ובהפרדת הרשויות, להסיר את הצעת החוק שלהם ולתמוך דווקא בהצעת החוק שלנו.