מנדודים וסבל בילדות ובנעורים – לפעילות ציבורית ענפה בבגרות / שיחה עם חוסין פארס, ח"כ לשעבר וחבר ועידת מרצ כיום

חוסין נולד בשנת 1935 בכפר שעב, שבגליל המערבי (מזרחה מקיבוץ יסעור). בעת מלחמת העצמאות, בשנת 1948, כשהיה נער בן 12 בלבד, הגברים שבכפר נלחמו נגד צה"ל והנשים והילדים עברו לכפרים השכנים. האב הזקן של חוסין סירב לעזוב ואילו חוסין ומשפחתו עברו למג'דל כרום. לאחר שצה"ל השתלט על כל הגליל, עזבו או ברחו רבים ללבנון וגם חוסין, שהיה רק בן 13, יצא עם שלוש מאחיותיו ללבנון, וזאת פשוט מתוך פחד. הוא היה עד לכמה מעשי זוועה ועל כן עבר ללבנון. אביו גורש מכפרו, יחד עם כל הזקנים, עבר לשטח שבשליטת ירדן ושם הוא נפטר. אמו של חוסין עשתה מאמצים גדולים להחזיר את בנה חוסין, ששהה במשך כשנה וחצי בבעל בק, בלבנון, לישראל במסגרת של איחוד משפחות והצליחה בכך. חוסין חזר לגליל, למג'דל כרום, ביחד עם עוד כמאתיים פליטים, שקיבלו רשות להתאחד מחדש עם משפחותיהם.
חוסין למד בבית ספר יסודי בכפרו החדש, במג'דל כרום, ובכיתה ט' הוא למד בכפר ראמה, שבו היה אז בית הספר התיכון היחידי בכפרי הגליל. בכיתה י' הוא עבר ללמוד חקלאות בכפר יאסיף וכל משפחתו עברה לכפר זה.
במשך 14 שנים, עד שנת 1967, גר חוסין בכפר יאסיף וסיים שם את חוק לימודיו התיכוניים. ושם החלה גם נטייתו האישית לפוליטיקה. גם פעילי המפלגה הקומוניסטית וגם הפעילים ממפם, ניסו לשכנעו להצטרף אל שורותיהם. חוסין עורר אצלם עניין, משום שהיה יו"ר מועצת התלמידים בכפר והחל לבלוט מבחינה ציבורית. אלא שבאותו זמן, סירב חוסין להצטרף לגוף פוליטי מוגדר כלשהו. עד שבשנת 1967, שכנע אותו סברי חורי, שהיה רכז אזור הגליל המערבי מטעם מפם, לבוא ולהשתתף בסמינר של מפם בגבעת חביבה וחוסין הסכים. בסמינר זה הוא למד רבות על מאבקם של מפם ושל הקיבוץ הארצי למען אחוות העמים ולמען פתרון של שלום ביניהם. במיוחד הרשים אותו שמחה פלפן מקיבוץ גן שמואל, שהיה לוחם שלום ידוע ומוכר. גם ישראל הרץ, מקיבוץ עין שמר, השפיע עליו לא מעט. חוסין החליט להצטרף למפם, בשנת 1959 ומאז ועד היום, חוסין פארס נטוע בלב המאבקים הציבוריים הרבים.
במשך כ-12 שנים הוא עסק בהוראת השפה הערבית במוסדות החינוך של הקיבוץ הארצי, בכפר מסריק, בעברון, במרחביה ובמקומות נוספים וגם עסק בהנחיה של לימוד השפה הערבית בגבעת חביבה. לאחר מכן הוא החליט להתרכז בהוראה בעכו, בבית הספר התיכון המקיף הערבי וגם למד באוניברסיטת חיפה ערבית, לימודי היסטוריה של המזרח התיכון וחינוך וקיבל תעודת הוראה. לאחר שש שנים בעכו הוא עבר לנהל בית ספר בכפר דנון ושימש בתפקיד הזה במשך 11 שנים. תוך כדי ההוראה, נבחר חוסין לתפקיד של נציג מפם בהסתדרות המורים וכיהן בתפקיד זה ברציפות, במשך שנים רבות.
חוסין התנגד להצטרפות של מפם למערך עם מפלגת העבודה, אך לא פרש מהמפלגה. כשחזרה מפם להיות שוב מפלגה עצמאית, הגביר חוסין את פעילותו והיה לרכז אזור הגליל של מפם, תפקיד אותו הוא מליא בנוסף להיותו מנהל בית ספר. בשנת 1988 נבחר חוסין לכנסת, כנציג של מפם, וזו הייתה תקופת השיא של פעילותו הציבורית. בכנסת היה חוסין חבר פעיל בועדת החינוך ועסק בכל התחומים של החינוך וייצג את התפישות של מפם להגברת השוויון בחינוך וסגירת הפערים וכן לעידוד משמעותי של החינוך במגזר הערבי. חוסין היה פרקליט נאמן של האינטרסים של כל התלמידים והסטודנטים בישראל, אבל מובן שהשקיע מאמץ מיוחד בדאגה לבני עמו.
משסיים את כהונתו בכנסת, עבד חוסין במשך כארבע וחצי שנים בחברה למתנ"סים והיה אחראי לפיתוח המתנ"סים במגזר הערבי. הוא פתח עשרות מתנ"סים חדשים במגזר הזה והיה בתנופה רבה של פעילות. אך האיסור לעסוק בפעילות פוליטית, בתפקיד הזה, הביא אותו להחלטה על פרישה מתפקידו.
כיום חוסין הוא גמלאי, אך גמלאי כזה, שממשיך בפעילות ציבורית. כשיצא מהכנסת הוא התמנה ליו"ר תנועת הנוער הערבי החלוצי, שהייתה קשורה עם מפם בזמנו וכיום היא קשורה עם תנועת "השומר הצעיר".
הוא כיהן גם כיו"ר של עמותה בעכו, עמותה יהודית-ערבית לפיתוח הקהילה וכמובן שהוא גם פעיל במרצ ומשתדל לבוא גם לכנסים ולפעילויות של המפלגה. לאחרונה הוא הקים קרן לעזרה ולסיוע לילדים עניים, במטרה לאפשר להם להגיע ללימודים גבוהים. הקרן מיועדת לסייע, ראשית כל, לתלמידים בביה"ס בעכו, שם חוסין לימד בזמנו. חוסין עצמו תרם מכיסו סכום נכבד להקמת הקרן הזו והוא מתחיל בהפעלתה. הוא גם מתכוון להוריש, על פי הצוואה שכתב, רבע מרכושו לטובת הקרן הזו. את שאר רכושו הוא מוריש לשלוש בנותיו.

שוחח ורשם: נחום שור