לוחמת למען נשים ולמען החברה כולה / שיחה עם רות רזניק מהרצליה, חברת מועצת עיריית הרצליה

לרגל אסון, בו נהרג אחיה בתאונה בחיל האוויר, היא חזרה מייד ארצה עם בן זוגה, לו היא נישאה באנגליה. בארץ הם החלו במסלול של עבודה ובניית המשפחה. הם נדדו במקומות שונים, כולל אילת, שם עבדה רות כמזכירה בחברה שהקימה את נמל אילת. לאחר מכן הם חזרו למרכז הארץ ורות עבדה בתפקידים מנהליים בכירים ושונים. בהמשך היא עסקה בתרגום מאנגלית לעברית ולהפך והקימה משרד משלה לתרגומים.
בתחילת שנות השבעים, הצטרפה רות לקבוצה התל אביבית שהקימה את תנועת הנשים הפמיניסטיות ומשם היא הגיעה להקמת תנועת רצ, יחד עם שולמית אלוני. בשנת 1977 הייתה רות רזניק בין מקימות מפלגת הנשים "נס", אך זו לא עברה את אחוז החסימה. רות חזרה לרצ ונהייתה לאחת הפעילות המרכזיות והבולטות ברצ. היא נבחרה להיות נציגת רצ ואחר כך, משנת 1992, נציגת מרצ, ב"נעמת" ובועד הפועל של ההסתדרות. בעת היותה הנציגה של מרצ, היא דרבנה את "נעמת" לטפל באלימות נגד נשים, נושא שעד אז לא טופל באופן יסודי ושיטתי. כבר בשנת 1977, הקימה רות רזניק את עמותת "לא" – עמותה שהציבה לעצמה למטרה, לבדוק מה קורה בנושא של אלימות נגד נשים, להקים מקלטים לנשים מוכות ולהקים קואליציה, עם כל ארגון שיש לו מטרות דומות. עמותת "לא", הקימה שלושה מקלטים לנשים מוכות במרכז הארץ, כאשר 72% מהמימון מגיע מהממשלה ואת היתר הן מגייסות בכוחות עצמן.
בין השנים 1989-1992, עמדה רות רזניק בראש רשימת מרצ לעיריית הרצליה והתמודדה על תפקיד ראש העיר. היא כיהנה כחברת מועצת העיר.
בשנת 1992 היא פרשה, באופן זמני, ממרצ, והקימה שוב את מפלגת הנשים, יחד עם אסתר הרצוג, נגיסט מנגשה (היום פעילת מרצ בראש העין), עידה אבו ראס ואחרות. גם רשימה זו נכשלה ולא עברה את אחוז החסימה. לאחר מכן, חזרה רות לפעול במרצ, שהיה הבית הפוליטי שלה, בכל מקרה. היא המשיכה לייצג את מרצ ב"נעמת" ובהסתדרות.
בשנת 1998 נבחרה רות, פעם שנייה, למועצת העיר הרצליה מטעם מרצ, ובשנת 2003 היא נבחרה למועצת העיר בפעם השלישית. היא מכהנת כיום, במועצת העיר, כאחראית לרווחה, לבריאות ולקשרי החוץ וחברה בהרבה מאד ועדות שונות. אבל מעל לכל, רות אוהבת את תפקידה כמנכ"ל עמותת "לא", העמותה הנאבקת נגד אלימות כלפי הנשים. העמותה גם מגישה סיוע של ייעוץ לנשים עובדות, שהן קורבן של אלימות כלפיהן, בצורות שונות.
רות חברה, משנת 1979, בועדות הכנסת שעוסקות באלימות כלפי נשים וכלפי ילדים. נוסף לכל אלה רות גם מושכת את ידה בעט סופרים. היא פרסמה ספר לילדים ולנוער, מומלץ על ידי משרד החינוך, בשם "המקלט שהיה לבית". זהו סיפור של חיים של ילד שמגיע למקלט ומספר את חוויותיו. בקרוב, עומדת רות להוציא ספר משיריה, באחת מהוצאות הספרים בארץ.
רות מסכמת את השיחה בינינו, בהבעת תקווה, שמרצ תדע להיות התנועה החברתית, הסוציאל דמוקרטית, שתוביל את החברה הישראלית להיות חברה טובה יותר, קולטת עלייה, לוחמת בגזענות, מונעת את הכפייה הדתית שפוגעת בנשים, בראש ובראשונה ובונה מודל חברה דמוי סקנדינבי, שמבטיח צדק חברתי ואיכות חיים לכל. כמי שהדליקה את משואת העצמאות בשנת 2000, לאות הוקרה על פועלה החברתי וכמי שזכתה באות המופת של כנס שדרות בשנת 2006, צופה רות קדימה, אל הבאות, בתקווה ובנכונות להמשך העשייה.

שוחח ורשם: נחום שור