תנו צ'אנס לחמאס

אין לשכוח שניצחון החמאס נבע מהעוני הנורא שבו שרויים חלק ניכר מהפלסטינים בשנים האחרונות כתוצאה מן האינתיפאדה, ומן השחיתות הפושה במנגנוני הרשות – בעיות דומות שמהן סובלת גם מדינת ישראל. אותם קולות בתוכנו המנסים לבצע דה-לגיטימציה של הבחירות ברשות, הם בדיוק אלה שבעבר אמרו שכל הפלסטינים אינם מעוניינים בדיאלוג ורוצים לזרוק אותנו לים. אותם אנשי ימין התנגדו בעבר גם למו"מ עם אש"ף וראו בו ארגון טרור ולא יותר; כיום, לאחר שאש"ף התמסד במידה רבה ואנשיו שולטים במוסדות הרשות, כל ממשלה ישראלית כבר מוכנה לדבר איתם, למרות שאש"ף מחזיק באותם כלי נשק כמו החמאס וממש כמוהם הניפו אנשיו את כלי הנשק ליד הקלפיות.
אמנם, החמאס הוא ארגון טרור ממש כפי שהיו אש"ף או פתח לפני 10 שנים; אבל עצם הנכונות שלהם להתמודד בבחירות יוצרת בהדרגה דינמיקה של התמתנות, בין אם ירצו בכך או לא; השלטון נמשך למרכז כפי שראינו, להבדיל, גם אצל מנהיגי אופוזיציה ימניים אצלנו שהתמתנו כשהגיעו לשלטון ויזמו את אותם מהלכים שבעת שהותם באופוזיציה היו רואים בהם מעשי בגידה.
מחובתה של מדינת ישראל להושיט יד לשלום לצד השני, בלי קשר מי מנהיג אותו – זו לא תמימות, אלא ראייה אמיתית של המצב בשטח. אם לא יוחלפו מכתבים ושיחות טלפון בין הצדדים, מהר מאוד יוחלפו כדורים, פגזים וטילים; בפראפרזה על מה שאמר אבא אבן באו"ם עוד בשנת 48', בין אם מדינת ישראל רוצה בשלום ובין אם היא רוצה במלחמה, היא יכולה לקבל אותם רק ממנהיגי העם הפלסטיני.

 

(פורסם לראשונה באתר הגדה השמאלית, ינואר 2006)