אילנית הרוש- מתמודדת לרשימת מרצ בכנסת, חברת מועצת העיר ראשון לציון, יו"ר סיעת מרצ ראשון לציון
עצרתי תהליכי התחרדות .
ופעלתי לשמור על סטטוס קוו ולמנוע ריבים ומאבקים מיותרים באוכלוסיה
והשתלטות על המרחב הציבורי באזורים חילוניים, נאבקתי למען שמירתו חופשי וליברלי. יצרתי מרשם זוגיות היסטורי שבו יכולים להירשם גם בני זוג מאותו המין ובני דתות שונות ולקבל את מלוא הזכויות, הגדלתי את ההשקעה בבריאות האנשים – כל זאת ועוד במסגרת תפקידי כחברת מועצת העיר ראשון לציון, יו"ר סיעת מרצ במועצת העיר, מחזיקת תיקי בריאות הציבור וקהילת הלהט"ב ויו"ר הוועדה לאיכות הסביבה. את זה עשיתי בעיר וזה חלק מהאני מאמין שלי והצהרת הכוונות לפעילותי העתידית בכנסת ישראל.
אני אילנית הרוש. נולדתי פעמיים. פעם אחת בבאר שבע, להוריי האהובים, ובפעם השנייה בשטח. כל הפעילויות שלי, ההתנדבותיות, החברתיות והפוליטיות, מתמקדת באנשים אמיתיים ובסיפורים של החיים עצמם. כיו"ר ועד הורים מוסדי וסגנית וממלאת מקום היו"ר העירוני הכרתי את מערכת החינוך מנקודת המבט של התלמידים, התלמידות וההורים. נאבקתי כדי לאפשר לתלמידים להשתלב במסגרת המתאימה ולסיים 12 שנות לימוד. לבתי ספר לקבל את מה שהם צריכים כדי לעזור לתלמידים להצליח. במסגרת פעילותי בנעמת ובארגוני נשים נוספים נאבקתי למען השוויון וזכויות נשים. לשים סוף לאלימות נגד נשים, שהיא אחד הפשעים הגדולים והלא מטופלים, הן בחברה היהודית והן בחברה הערבית.
דחפתי ונלחמתי למען קיום מצעד הגאווה בראשון לציון ובכהונתי כחברת מועצת העיר ומחזיקת תיק קהילת הלהט"ב סגרתי מעגל כשהובלתי אותו לצעוד ברחובות המרכזיים בעיר ולדגלי הגאווה להתנוסס בגאון למשך כל החודש. אני שותפה מדי יום למאבקים שמהותם היא חיה ותן לחיות. אני פועלת להפעלת תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע בראשון לציון, למתן תקצוב שווה והוגן לכל הזרמים ביהדות ולחידוד ההבנה ודרך החיים שמכירה בכך שלכל אחד ואחת הזכות להגדיר את עצמו, גם מבחינה דתית, מבלי שייכפו עליו מבחוץ הגדרות דתיות, לאומיות, מגדריות ואחרות. פעלתי למען אוכלוסיות נזקקות, ארגנתי וחילקתי סלי מזון וסיוע כלכלי נוסף. פעלתי בכל כוחי כדי לשנות את המציאות שמובילה אנשים, נשים וטף למצבי קושי ולהעניק רווחה לכולם ולכולן. אילחם בכדי לחזור למדיניות של רווחה.
אני מאמינה בחיים עצמם ופועלת למען האנשים. גדלתי על המנהיגים החברתיים ביותר שצמחו במרצ. הייתי קרובה מאוד לח"כ לשעבר אילן גילאון ז"ל, הלב הכי אדום והנשמה הכי חברתית שהכרתי. ממנו שאבתי את הסיסמה שהובילה אותו כל חייו – "למען האנשים". ינקתי גם משולמית אלוני ויוסי שריד, מנהיגינו ההיסטוריים שאחראיים להישגים נהדרים של המדינה בהסכמי השלום, שיפור והנגשת החינוך ואיכות הסביבה. אני מאמינה שהבסיס לחיים שלנו כאן, לשיפור מה שדורש שיפור, מורכב בדיוק מהנושאים האלה.
הורדת יוקר המחייה היא לא רק סיסמה. היא דורשת פעולות נחרצות שיש למדינה את הכלים להשקיע בהן, אפילו בלי לפרוץ את מסגרת התקציב, אם רק נשנה את סדרי העדיפויות. צריך לעבוד על שיפור תשתיות התחבורה הציבורית והפעלתן גם בשבת. כדי שלא נהיה תלויים כל כך ברכבים פרטיים מזהמים ויקרים. במקום עוד מיליארד שקלים לישיבות החרדיות, להשקיע בעידוד מורים ומורות איכותיים ואיכותיות להשתלב במערכת, להקטין את הכיתות ולהעשיר את התכנים הנלמדים.
לצד כל אלו, אני גם חושבת שאסור לנו לשכוח את המאבק החשוב למען השלום. לא רק בינינו לבין עצמנו, אלא גם בינינו לבין שכנינו. אסור לנו לוותר על הגעה להסדר מדיני. כזה שישמור על האינטרסים שלנו וגם יאפשר לנו להוריד את גובה הלהבות. הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא נעלם. הוא רק כוסה ביריעות פלסטיק רעועות על ידי ממשלות הימין ששלטו כאן ברצף מאז שנת 2001 ועד השנה האחרונה, שמרצ הצטרפה לקואליציה והחזירה את הנושא לשולחן. הסדר מדיני הוא צעד חשוב בקידום גם הנושאים החברתיים.
את שלמדתי וביצעתי במישור המוניציפלי, נקודת הממשק המשמעותית ביותר עם האזרחים, אני מבקשת עכשיו שתתנו לי לבצע ברמה הארצית. אני זקוקה לכם ולכן ולכוח שתוכלו להעניק לי.