רק הסדר מדיני יחסל את המוטיבציה של החמאס

מוסי רז, יו"ר פורום ארגוני השלום, וח"כ מטעם מרצ לשעבר, בטור שפורסם בעיתון מעריב (24.8.2014):

אל מלחמת עזה הוביל מחדל הסרבנות המדינית. ההרס שיצרה מדיניות זו של ממשלת נתניהו מבוסס על ההנחות המוטעות של מחולליה.

מאז הכיבוש, בשנת 1967, נופלים טילים על אזרחי ישראל והחמאס יורה ביתר שאת טילים על תושבי הדרום והמרכז מתחילת שנת 2001. ממשלות ישראל ניסו סוגים שונים של פתרון כוחני לבעיה תוך אובדן חיי ישראלים רבים ו-9000 פלסטינים. אך לאורך הזמן זרם הטילים הנפשע על ישראל רק הלך וגבר, כשבמקביל המשיכו ממשלות ישראל במחדל סרבנותן המדינית.

כך בשנת 2002 באה לעולם יוזמת הליגה הערבית לשלום, אבל ישראל השיבה ריקם 22 מדינות ערביות; ב-2003 התעלמה מיוזמת זנבה שהונחה על השולחן; ב-2005 ביצעה ישראל התנתקות מעזה תוך כדי סירוב לתאם את המהלך עם הרשות הפלסטינית; ב-2007 המיתה את וועידת אנאפוליס; וב-2014 פוצצה את המשא ומתן המדיני על ידי בנייה מאסיבית בהתנחלויות והפרת התחייבותה לשחרר אסירים. וכשאין שלום, באה מלחמה.

הפגנה

ממשלת ישראל יצרה מצב בו לעזתים אין מה להפסיד: עזה חסומה כמעט לגמרי. אין יוצא ואין בא. העזתים הפסיקו מזמן לעבוד בישראל וסגר הוטל על הרצועה החל משנת 2006. זכורה לי שיחה עם המשנה לראש הממשלה, חיים רמון, בה הזהרתי אותו כי הסגר יחזק את החמאס על ידי גביית מיסים במנהרותיו. הוא הבטיח לי בתשובה כי החמאס ייפול תוך שלושה חודשים.  בדיעבד, הסגר אמנם מנע כניסת פטרוזיליה לרצועה אך לא מנע את חימושו של החמאס שהתעשר והתחזק מגביית המס במנהרות.

גם בהמשך, במהלך "גשמי קיץ", "עופרת יצוקה" ו"עמוד ענן" ניסו ממשלות ישראל לפתור את הבעיה בכוח. אך הדבר לא צלח מסיבה אחת ברורה: אין פתרון צבאי. גם בתחילת "צוק איתן" נוכחנו בכל דוברי הממשלה והפרשנים שהבטיחו שתוך יומיים החמאס יפול על הברכיים ויבקש הפסקת אש. אך גם הפעם זה לא קרה. התברר שבאמצעות אלימות לא ניתן לחנך וללמד שאלימות היא דרך פסולה. באופן מפתיע, נוכחנו שכמו שכשהישראלים מותקפים מתעורר בהם היצר להתקיף חזרה, כך גם קורה לפלסטינים. לכן, ככל שצה"ל הפליא מכותיו בפלסטינים, כך החמאס הלך והתחזק. כי החמאס הוא רעיון וכוחו נמדד בתמיכה בו  ולאו  דווקא במספר הטילים שברשותו. באופן זה, אם נשמיד את כל המנהרות שכרה, הוא ישתמש בטילים, אם נחסל את כל טיליו, יחדור דרך הים, ואם נייבש את הים יחזור לפיגועי ההתאבדות.

לכן המסר מאוד ברור: אין פתרון צבאי, רק הסדר מדיני שיחסל את המוטיבציה של החמאס, יוכל לסייע לנו בהשגת מטרתנו.

אומנם הממשלה הבטיחה לנו הרתעה, אך הניסיון מלמד שתוחלת החיים של הרתעה היא כתוחלת החיים של ארטיק קרח בשמש המדבר בחודש אוגוסט. ראו את ההיסטוריה שלנו: במלחמת ששת הימים ניצח צה"ל את הניצחון הצבאי המרשים ביותר שניתן להעלות על הדעת, והתגובה הייתה קטיושות על הגליל, חדירות בבקעת הירדן, פיגועי הטרור הראשונים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. גם הכרזתו של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין ז"ל לאחר ה"הרתעה" במלחמת לבנון הראשונה כי "תשקוט הארץ 40 שנה" לא החזיקה אפילו 40 שעות. לכן אין פלא שלאחר המכה הצבאית הקשה שספג החמאס הוא המשיך בירי.

לכן, אין מנוס מלהכיר בכך שהדרך להתמודד עם הטילים עוברת דרך יוזמת הליגה הערבית, הסדר עם ממשלת הפיוס הפלסטינית שבו תהיה עזה חלק בלתי נפרד ממדינת פלסטין, פתיחת הסגר על עזה ויצירת תקווה לתושביה.