מרצ נשארה לבד בשמאל הציוני

יאיר לפיד, מנהיגה של יש עתיד, שנכנס לפוליטיקה כשרכב על גלי המחאה החברתית של קיץ 2011, אינו מחמיץ הזדמנות להאשים את מפלגת העבודה ב"שמאלנות". בראיון שהעניק בשנת 2012 הודיע לפיד כי "אני לא חלק מגוש המרכז שמאל, אנחנו מרכז, ציפי לבני שייכת למרכז והעבודה היא מפלגת שמאל מוצהרת וסוציאליסטית". לאחר שבילה ביחד איתה חדשים ארוכים בממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל, ולמחרת היום בו התייצבה לבני לימינו של יצחק הרצוג בחודש דצמבר האחרון, הודיע לפיד כי "הבחירות לא יהיו בין ימין לשמאל, אלא בין ימין למרכז".

לבני, שעברה מהליכוד לעבודה דרך קדימה והתנועה, בורחת מהמילה "שמאל" כמו ממחלה. מי שהייתה מוכנה לוותר על יותר מ-90 אחוז מהגדה, לא מוותרת על האמצע. השרה ששימשה כעלה תאנה של נתניהו, תחת התואר ראש צוות המו"מ עם הפלסטינים, ציוותה על אזרחי ישראל עם חשיפת האיחוד: "אמרו מעתה – בבחירות האלה זה המרכז מול הימין הקיצוני". סביר להניח שהרצוג, לפחות עד הבחירות, לא יוציא מפיו את המילים "אני בשמאל".

הכוכב החדש, משה כחלון, מציג עצמו כליכוד-רטרו. "אני מרכז-ימין מתון" הכריז מנהיג "כולנו" בנאום שנשא במכללת כינרת (10 בדצמבר). "[אני] ליכודניק עם תפיסות של ליכודניק, כמו שהיה פעם בגין". לאיזה בגין הוא מתכוון? זה שהחזיר את סיני תמורת שלום עם מצרים, או זה שבנה התנחלויות שמחבלות בשלום עם הפלסטינים? בגין שרכש כבוד לחוקי הדמוקרטיה או בגין שסיבך את ישראל במלחמה ארוכה על אדמת לבנון?

הסקר החודשי מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה ואוניברסיטת תל אביב מדצמבר 2014 מלמד שלפיד מצליח להשתלט על עמדת המרכז בתודעה הקולקטיבית; 47% מהציבור היהודי ממקמים את יש עתיד במרכז. רק 31% מזהים את "כולנו" בראשות כחלון כמפלגת מרכז בשמאל. רבע מהנשאלים לא ידעו היכן לשבץ את מפלגתו של כחלון במפה הפוליטית. באשר למפלגת העבודה, 50% מהנשאלים סימנו אותה בשמאל, ורק 26% השתכנעו שהיא התמרכזה.

מרצ, בראשות זהבה גלאון, נותרה המפלגה הציונית היחידה שאינה מסתירה את התואר "שמאל". בתעודת הזהות של המפלגה כתוב באותיות קידוש לבנה שמרצ היא "מפלגת שמאל ישראלית, שמקדמת זכויות אדם ואזרח, מדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית, התנגדות נחרצת להמשך הכיבוש ומתינות מדינית". במצע שלה מרצ מדברת על ערכי מוסר וצדק ומשמתמשת במילה "כיבוש".

המסר הזה, מרצ שווה שמאל, חדר בהצלחה לתודעת הציבור: 72% מהנשאלים ציינו אותה כמפלגה המזוהה ביותר עם השמאל מבין כל המפלגות המזוהות כמפלגות יהודיות. מחירה של הזהות הברורה הזאת נקוב בקולות הבוחרים ובמספר המנדטים. בבחירות הקודמות זכתה מרצ בשישה מנדטים. הסקרים מראים שאילו הבחירות היו נערכות בשבוע שעבר, וללא שינוי דרסטי של הרגע האחרון, מרצ הייתה זוכה ב-6-5 מנדטים, קצת יותר מאחוז החסימה. במלים אחרות, רק 5-4 מתוך מאה ישראלים ישלשלו ב-17 במארס את האותיות מרצ לקלפי.

כדי לקבל מושג על עומק שקיעתו של השמאל נזכיר כי בבחירות לכנסת הראשונה (האסיפה המכוננת), שנערכו ב-1949, ובבחירות לכנסת השנייה (1951) זכה השמאל (מפ"ם, מק"י ומפלגות הבת הערביות של מפא"י) ב-25 מנדטים. בכנסת העשירית (1981) השמאל השיג רק חצי תריסר מנדטים. ההתאוששות הגדולה התחוללה בבחירות לכנסת ה-13 (1992), שבהן מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין שמה קץ ל-15 שנות שלטון הליכוד כשזכתה ב-44 מנדטים. מרצ זכתה אז ב-12 מנדטים ונהפכה לשותפה בכירה בממשלה. בבחירות 2009  היא התרסקה לשלושה מנדטים.

סקר דעת קהל נרחב שערך מכון מולד בעל האוריינצטיה השמאלנית באביב 2012, בעזרת חברת הסקרים האמריקאית GBA, גילה כי השמאל סובל מדימוי ציבורי שלילי, בפרט בקרב צעירים. הוא נחשב בעיניהם למנוכר וחסר אונים בתחום הביטחוני ובעל יכולת משילות דלה. הנהגת מרצ מצטיירת כעלית אשכנזית צפון תל אביבית, שאינה מוצאת לנכון לשבץ בראשה שום גנרל. רוב האזרחים אולי אינם יודעים או רוצים לדעת שאילן גילאון הוא בן עניים שצמח באשדוד, וכי סיעת מרצ בכנסת מובילה בחקיקה חברתית. הם אינם זוכרים או רוצים לזכור שיוסי שריד היה אחד משרי החינוך הטובים ביותר בישראל. ראשי מרצ מתלוננים שהתקשורת, שנחשבת משום מה לשמאלנית, מתעלמת מהם לחלוטין. מדי פעם "שוכחים" לכלול את המפלגה בדיווחים על סקרי בחירות.

אך הבעיה הגדולה של מרצ נעוצה בעקרונותיה. הציבור היהודי הגדול, שמאמין כי בשעת מלחמה "צריך לשלב ידיים", כועס על מי שמשמיע בזמן אמת ביקורת נגד הממשלה. חוסר ההזדהות של מרצ עם מטרות המלחמה, כפי שאירע במבצע "צוק איתן", מתפרש כחוסר הזדהות עם צה"ל, ואף כ"תקיעת סכין בגב האומה". גם הנפילה הגדולה לשלושה מנדטים ב-2009, אחרי בריחת קולות משמעותית ממרצ לציפי לבני ברגע האחרון לפני הבחירות, התרחשה אחרי שהמפלגה התנגדה בקול גדול למבצע "עופרת יצוקה". מצד שני, אם מרצ תשחה עם הזרם הזה ותוותר על התואר הייחודי "מפלגת שמאל", היא עלולה לאבד את הגרעין הקשה של מצביעיה. חלקם ימצאו מקלט בחד"ש, או שאולי יעדיפו לנצל את יום החופשה לבילוי בקאנטרי קלאב, ולא יטריחו את עצמם אל הקלפי. אל תקנאו בזהבה גלאון.

פורסם במקור באתר "אל מוניטור" ע"י עקיבא אלדר: http://bit.ly/meretzleftalone