הקיצוץ הרוחבי והמדיניות החברתית כלכלית של ממשלת נתניהו-לפיד

לפיד מגיש את החשבון על מבצע "צוק איתן" לילדים ולנכדים של כולנו

הממשלה הצביעה השבוע על קיצוץ רוחבי של 2 מיליארד ש"ח בתקציב כל המשרדים.

חוץ מכמובן בתקציב משרד הביטחון, שכבר קיבל תוספת של 1.5 מיליארד כדי לממן את "מבצע צוק איתן". מתוך הקיצוץ, 690 מיליון ש"ח נלקחו מתקציב משרד החינוך.

בקיצוץ תמכו כמובן שר האוצר וכל יתר השרים מ"יש עתיד" שמתיימרים להיקרא "שרים חברתיים".

עם או בלי מלחמה, תקציב הביטחון עולה לנו כל שנה סכום בלתי נתפס של כ-70 מיליארד ש"ח. לא רק בשנת מלחמה, אלא ממש כל שנה, משרד הביטחון מבקש ומקבל תוספות של מיליארדים לתקציבו. והוא לא מסתפק בזה, אלא אוגר בנוסף רזרבות עתק בתקציבו. כך, למשל, בשנת 2013 אגר המשרד 6 מיליארד ש"ח בסעיפים לא מנוצלים, אחרי שביקש וקיבל במהלך השנה תוספות תקציביות של 12 מיליארד ש"ח.

כבר שנים שתקציב הביטחון שואב בשיטתיות את תקציבי המשרדים החברתיים. כבר שנים שבחסות הפחדות ודיבורי "אין-ברירה" ו"ביטחון לפני הכל", תקציב הביטחון המפלצתי מחסל את הביטחון האישי, הכלכלי והתזונתי של אזרחי ישראל, כשהוא גוזל מהם תרופות, מורים, כבישים בטוחים ותחבורה ציבורית סבירה.

 והאבסורד הכי גדול הוא שהראשונים להיפגע מהקיצוץ יהיו תושבי הדרום. אותם תושבים שסופגים כבר שנים את תוצאות מדיניות הקיפאון המדיני יהיו הראשונים לסבול ממדיניות הייבוש הכלכלי. תושבי הדרום, והפריפריה בכלל, מקבלים באופן שיטתי פחות שירותים ופחות תשתיות מתושבי המרכז, אותם שירותים ותשתיות שיצומצמו עוד במסגרת הקיצוץ הרוחבי.

ברור שמלחמה באה עם תג מחיר עצום, זו מציאות שחייבים להתמודד איתה. אבל השאלה היא איך, והדרך שהממשלה בחרה – קיצוץ גורף וחסר אבחנה בכל שירותי המדינה, היא התשובה הלא נכונה.

צריך להבין: קיצוץ רוחבי הוא לא מדיניות, אלא בריחה מאחריות. צעד כזה פוטר את הממשלה מהצורך לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל החלטות קשות. הקיצוץ גם מוכיח שוב את חוסר היכולת של שר-האוצר, לפיד, לנהל מדיניות תקציבית רצינית, כאשר כהרגלו בקודש, הוא שם את האינטרסים הפוליטיים שלו לפני האינטרס של הציבור.

באמצעות קיצוץ רוחבי לפיד פוגע בכל השירותים שאין להם בעל בית בממשלה – בשירותי הרווחה, שחטפו קיצוץ עמוק של 62 מיליון ש"ח, בתקציב הרפואה הציבורית שאיבד 43 מיליון ש"ח, בתקציבי השיטור והכבאות שקוצצו ב – 51 מיליון ש"ח, ואפילו בהשקעות בסיסיות מעודדות צמיחה, כמו תקציבי פיתוח התחבורה הציבורית והתשתיות, שקוצצו בקרוב לרבע מיליארד ש"ח.

הדברים האלה נעשים על הגב של כלל הציבור בישראל, אבל בעיקר על חשבון השכבות המוחלשות, שתלויות יותר מכולם בשאריות מדיניות הרווחה שהיתה פה פעם; ברופאים ובאחיות שקורסים מתת-תיקצוב, ובמערכת החינוך הציבורית המתייבשת, שהמדיניות המרכזית שלה תחת הממשלה הזאת היא הרמת ידיים והתפרקות מאחריות.

הקיצוץ הרוחבי הוא החלטה שגויה לא רק בגלל המקומות שמהם הוא לוקח, אלא בגלל שהוא מאפשר לנתניהו וללפיד לא להסתבך עם המגזרים שמהם כן אפשר וצריך לקחת.

אנחנו מציעים אלטרנטיבה ברורה להחלטה הרעה הזאת.

זו לא גזירת גורל, וזו לא צריכה להיות ברירת המחדל .

יש מקורות תקציביים ברורים שאנחנו מצביעים עליהם כבר תקופה ארוכה, ושר האוצר שלנו מסרב לגעת בהם:

הם לא יעזו לשקול מאבק אמיתי בפטורים ממס. ב-2014 הממשלה חילקה, דרך החוק לעידוד השקעות הון, 7.4 מיליארד ש"ח, מתוכן מעל 5 מיליארד ש"ח למספר קטן של חברות ענק, כמו טבע, אינטל וצ'ק פוינט. הפטורים הולכים למי שיש לו פרוטקציות בממשלה.

הם לא מוכנים לבטל את ההטבות האדירות והתקצוב המיוחד שניתן למתנחלים, וגם לא מוכנים לגעת בקרוב ל-מיליארד ש"ח שהועברו השנה לחטיבה להתיישבות שמפתחת את הבנייה והתשתיות בשטחים, סכום שלבדו יכול היה לכסות מחצית מהקיצוץ הרוחבי.

הם לא מוכנים לרדת מהעץ שטיפסו עליו, ולבטל את תוכנית מע"מ אפס, לדיור לצעירים של שר האוצר.

הם לא מוכנים לאמץ מס חברות דיפרנציאלי שיכניס למשק 3 מיליארד ש"ח נוספים בשנה – צעד שלא דורש מאמץ, הצעת החוק שלי בנושא יושבת על שולחן הממשלה כבר הרבה זמן.

נתניהו ולפיד לא יעזו לקחת למשל 14 מיליון ש"ח ממנהלת הזהות היהודית המיותרת, כסף שהועבר אליה חוץ-תקציבית לפני פחות משנה כדי לשרת את פרויקט ההחזרה בתשובה הזה. או לגעת ב-47 מיליון ש"ח שאושרו רק לפני חודש ל"קירוב התנ"ך לציבור". יש דרכים אחרות לקרב את הציבור לרוח היהדות – למשל, ביטול התוכנית וסגירת מנהלת הזהות היהודית, והעברת הכספים לשירותי הרווחה. גם "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה.

הקיצוץ הרוחבי הוא לא מדיניות שקולה, אלא התחמקות מלקיחת אחריות, שמשרתת בעלי הון ואינטרסים צרים של שותפים קואליציוניים.

גם העלאת המסים בשלב זה תהיה צעד לא נכון. המשק נמצא היום על סף מיתון ואם רוצים לאושש אותו זאת תהיה טעות להקטין את ההכנסה הפנויה של משקי הבית. במקום זה צריך להקטין את היקף הפטורים ממס, ולהגדיל את הגירעון בצורה אחראית.

בתקציב 2015 הממשלה תחנוק אותו בהוצאה האזרחית.

לכן קיצוץ רוחבי בבסיס התקציב, שיופעל אוטומטית גם בשנים הבאות, ויפגע במדינת הרווחה זה לא קיצוץ חד פעמי למימון "צוק איתן".

המשמעות של קיצוץ רוחבי הוא צמצום נוסף של ההוצאה האזרחית הקטנה ממילא. ואפילו לא מדובר בקיצוץ חד פעמי למימון "צוק איתן" – מטבעו, קיצוץ בבסיס התקציב מופעל אוטומטית כל שנה, והפגיעה בשירותים צפויה להיות בלתי הפיכה.

ההאטה של ההוצאה הציבורית תהפוך את ישראל למדינת עולם שלישי, שבה העשירים חוגגים והציבור סובל, תוביל לריסוק המגזר הציבורי, לסיכון חייהם של מי שתלויים במערכת הבריאות הציבורית ולהעמקת העוני.

יש אלטרנטיבה – מדינת רווחה בישראל עדיין אפשרית, והיא צריכה להיות בנויה על ארבעה מרכיבים:

* מדיניות מקרו כלכלית חדשה – צריך להציב לצד יעדי צמיחה ואינפלציה גם יעדים לצמצום פערים, מיגור העוני והקטנת אי-השוויון בחברה הישראלית, שגדל לגבהים מדאיגים ומזעזעים בשנים האחרונות. ישראל היא שיאנית במדדי העוני ב- OECD.

* הורדת יוקר המחייה – הדרך לצמצום יוקר המחייה היא צמצום הריכוזיות ופתיחת השווקים בישראל לתחרות, וחיסול מועדון "השולחן העגול" שבו "יד רוחצת יד".

* מימוש אחריות המדינה לספק שירותים לאזרחים ולדאוג לקיומם בכבוד – חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות והקצאת תקציבים למימוש החוק.

* ודאגה לאדם העובד – הפסקת שיטת ההעסקה הפוגענית של עובדי קבלן. חיזוק ארגוני העובדים, והטלת סנקציות קשות על מעסיקים שפוגעים בזכות העובדים להתארגן.

המדיניות שנתניהו ולפיד מקדמים היום הופכת את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית.

הם מרסקים ומדכאים בשיטתיות את כל מנגנוני הערבות החברתית בישראל: העבודה הסוציאלית, בתי הספר הממלכתיים, מערכת הבריאות הציבורית, השיטור ושירותי החירום.

הם מעדיפים לשסות את אזרחי ישראל אחד בשני במאבק על מה שנשאר ממדינת הרווחה המתפוררת. בישראל 2014 של ממשלת הליכוד-יש עתיד שאדם לאדם זאב, והזאבים רעבים.

מה שמאפיין את ממשלת נתניהו הוא היעדר חזון, חוש צדק ומנהיגות כלכלית – זה מתכון לאסון. הקיצוץ הרוחבי הוא לא רק הפקרות, הוא גם תקדים מסוכן ונזק תקציבי לשנים קדימה.