הייתה כאן מלחמה בקיץ…

 

דבר אחד טוב אפשר להגיד על המאבק המתוקשר בין צה"ל לשב"כ על האם הייתה או לא הייתה התרעה מודיעינית לעימות מול חמאס: הוא מזכיר לכולנו שהייתה כאן מלחמה בקיץ, והיה גם מי שקיווה שנשכח.

ההאשמות ההדדיות, השימוש הציני בתקשורת ובסוף ההודאה המביכה שלהשב"כ "לא אמרנו מלחמה, אמרנו שלופים", מוכיחה שאסור לנו להשאיר את הנושא הביטחוני רק בידי הבטחוניסטים וכלי התקשורת (ובאמת כל הכבוד ל-"עובדה" וגם לתחקיר ששודר אתמול ב-"המקור" בערוץ 10 בנושא רצח אבו ח'דיר), אלא בקרה אזרחית אפקטיבית של וועדות הכנסת על מערכת הביטחון.

מיד בתום צוק איתן קראנו להוציא את החקירה מידיה של ועדת החוץ והביטחון ולהקים ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור ברצינות, ובמנותק משיקולים פוליטיים, את האירועים של הקיץ. לא ייתכן שאחרי מלחמה שנמשכה 50 ימים עקובים מדם, בהם נהרגו 72 ישראלים, נפצעו מאות, ובעזה למעלה מ-2000 הרוגים פלסטינים, אלפי פצועים והרס בלתי נתפס, נשארנו עם כל כך הרבה שאלות וכל כך מעט תשובות.

בראש ובראשונה עולות השאלות המדיניות: האם לאותן ההסכמות אליהן הגיעה הממשלה מול חמאס בסוף צוק איתן היה ניתן להגיע מול גורמים מתונים ברשות מבלי המלחמה הכואבת הזו, ומבלי לחזק את חמאס? האם מישהו חשב על המשמעויות ארוכות הטווח ומידת התבונה בהמשך המצור על עזה? האם לממשלת ישראל יש בכלל מחשבה מדינית אסטרטגית עם מטרות מוגדרות?

ויש גם שאלות נוספות כמו: האם ידעו בצה"ל על איום המנהרות? למה שר הביטחון אמר שהטיפול בהן ייקח "יומיים-שלושה"? מי אישר את השימוש בנגמ"ש "זלדה"? מה נעשה כדי להגן על יישובי עוטף עזה מאיום הפצמ"רים? איך צבא חזק כמו צה"ל מוצא עצמו במבצע מתגלגל שההתפתחויות בו מוכתבות ע"י חמאס? מה קרה בנוהל "חניבעל" ברפיח? ואיך אפשר להצדיק הרג של למעלה מ-500 ילדים?

הוויכוח בכלי התקשורת בין צה"ל לשב"כ מדגיש שוב שיש המון שאלות עליהן חייבים לנו תשובות על קיץ הדמים שעברנו. לדרישה לחקירה יש כתובת והיא מי שעומד בראש המערכת. מי שחייב לכל אחת ואחד מאיתנו הסברים על מה שקרה כאן הקיץ הוא אחד: ראש הממשלה בנימין נתניהו.

זהבה גלאון