בימים שאחרי צוק איתן נחשפת מדיניותה של ממשלת ישראל:

 

 

חלפו פחות משבועיים מאז מבצע "צוק איתן", ודומה שלא הייתה כאן מלחמה. כמעט כולם עברו לסדר היום. "צוק איתן", שם מכובס למלחמה עקובה מדם, 50 ימים של כרוניקה של כישלון ידוע מראש, מלחמה שנהרגו בה 72 חיילים, קצינים ואזרחים, ולמעלה מ-2200 עזתים, מלחמה שלא השיגה דבר מלבד הרס, הרג ושכול, ושהסתיימה בהסכם הפסקת אש שרק מחזק את חמאס ונותן לו מה שאפשר היה לתת רק לפני כמה חודשים לממשלת האחדות הפלסטינית, בראשות אבו-מאזן, מבלי להעביר אותנו קיץ שכולו סיוט מתמשך.

חלפו פחות משבועיים מאז מבצע "צוק איתן" והממשלה מדגימה לנו, בשלושה מהלכים מהימים האחרונים, בדיוק מה המטען הערכי והמוסרי שחרתה על דגלה:

  1. בתחום המדיני – ההפקעה המקוממת של כ- 4000 דונם באזור גוש עציון, שהיא ההפקעה הגדולה ביותר ב-30 השנה האחרונות, מוכיחה שהיא ממשלה סרבנית שלום.
  2. בתחום החברתי-כלכלי – הקיצוץ הרוחבי בתקציב המדינה והפלת מחיר המלחמה על השכבות המוחלשות מוכיח שהמדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה הופכת את החברה הישראלית מחברה סולידארית לחברה קניבליסטית.
  3. בתחום הממשלי-דמוקרטי – ההתחמקות הפחדנית והמבישה מלחקור את התנהלות הדרג הפוליטי והצבאי במבצע "צוק איתן" היא עוד עדות לכך שזו ממשלה של פשיטת רגל מוסרית, המצפצפת על ערכי הדמוקרטיה.

בתחום המדיני, נוכחנו שוב לדעת שאת נתניהו צריך לבחון על-פי מעשים ולא על-פי הצהרות סרק לגבי "אופק מדיני". ההחלטה על ההפקעה דה פקטו של כ- 4000 דונם בגוש עציון, והצהרות על הקמת העיר "גבעות", הסירו באופן סופי את מסיכת "האופק המדיני" שמאחוריה מסתתר נתניהו.

כמו שאמרה חברת הכנסת מיכל רוזין, "לא אופק מדיני ולא נעליים. עוד לא יבש הדיו על הסכם הפסקת האש והכרזת המינהל האזרחי ליישם את החלטת הממשלה סותמת את הגולל על חזון שתי המדינות. ביבי שוב מוכיח לנו שהאופק המדיני היחיד שהוא מנווט אותנו אליו הוא זה של מדינת אפרטהייד דו לאומית".

כן, אחרי שממשלת-ישראל סיימה לחלק צ'ופרים לקיצוניים בעזה, היא מקבלת החלטה שמשמעותה יריקה בפרצופם של הגורמים המתונים ברשות, השותפים להסדר עתידי, ומוכיחה שוב שהיא מבינה רק כוח.

 

הניסיון להצדיק את ההפקעה בתור 'עונש' על הרצח הנורא של שלושת הנערים מלפני כחודשיים וחצי, הוא מהלך עלוב שאין לו הצדקה מוסרית, שאין בו הגיון כלכלי, שפוגע לא רק בסיכוי להסדר עתידי, אלא מדרדר עוד יותר את מעמדה הבינלאומי של ישראל, הרעוע גם ככה. ושוב מגיעים לאותה מסקנה שמי שמנהל את הממשלה הזו הוא הלובי המתנחלי.

גם חבר הכנסת עיסאוי פריג' התייחס להפקעה ולסכנה שבה: "מי שמגדיר את ההכרזה כ"תשובה ציונית", אומר למעשה שהציונות היא מסווה לעבריינות, שכן מדובר בפרס לפורעי חוק. היום החלה הספירה לאחור לקראת העימות הבא".

בתחום החברתי-כלכלי, ברור שלמלחמה יש "תג-מחיר" עצום, אבל ההחלטה של הממשלה על קיצוץ רוחבי של שני מיליארד שקל במשרדי הממשלה כדי לכסות על ההוצאות של הלחימה בעזה, מתוכם 690 מיליון ש"ח קיצוץ בתקציב משרד החינוך, היא לא הדרך הנכונה להתמודד איתה.

בדיון פגרה מיוחד בכנסת שמרצ יזמה אתמול אמרתי שקיצוץ רוחבי הוא לא מדיניות, הוא בריחה מאחריות, כי הוא פוטר את הממשלה מהצורך לקבוע סדרי עדיפויות ולקבל החלטות קשות. הוא מאפשר לנתניהו וללפיד לפגוע בשירותים שאין להם בעל בית בממשלה; בשירותי הרווחה, הבריאות, השיטור והכבאות, ובתקציבי פיתוח התחבורה הציבורית והתשתיות. הפגיעה בשירותים היא בראש ובראשונה פגיעה בשכבות המוחלשות, שתלויות בשאריות מדינת הרווחה שעוד נשארו, ברופאים ובאחיות הקורסים ובמערכת החינוך הציבורית המתייבשת, שהמדיניות המרכזית שלה תחת הממשלה הזאת היא הרמת ידיים והתפרקות מאחריות.

הקיצוץ הרוחבי מאפשר לנתניהו וללפיד גם לא להסתבך עם המגזרים שמהם כן אפשר וצריך לקחת. אבל הם לא יעזו לשקול מאבק אמיתי בפטורים ממס לחברות הגדולות במשק, שעולים לנו במיליארדי שקלים רבים כל שנה. והם לא יבטלו את ההטבות האדירות למתנחלים ולהתנחלויות וגם לא את התוכנית האווילית לתוכנית מע"מ אפס אחוז לדיור לצעירים, שאין אף כלכלן אחד שתומך בה. ולא רק שלא יקצצו בתקציב משרד-הביטחון, ששואב כבר שנים בשיטתיות את תקציבי המשרדים החברתיים, אלא, תקציבו אף יעלה. בדיון בקבינט ביקש משרד-הביטחון תוספת של 20 מיליארד שקלים בשנתיים הקרובות. אם הדרישה הזו תתקבל, ישראל תהפוך ממדינה שיש לה צבא לצבא שיש לו מדינה. 

גם חברי לסיעה ניצן הורוביץ התייחס לגזירות הכלכליות והתירוץ בו משתמשת הממשלה כדי לא להסתבך עם מי שבאמת אפשר לקחת ממנו: "לא ביטחון ולא בטיח. זה אומר לתת כמה שפחות שירותים ציבוריים לעם ולקחת לו מהכיס כמה שיותר כסף כדי להעשיר חבורה קטנה שרוכבת לנו על הגב. אלה תמיד מתחזקים ומתעשרים, גם כשיש מלחמה. כי בהם – במונופולים ובפירמידות של המזון והנדל״ן, בטייקוני הבנקים והביטוח, בזכייני אוצרות הטבע – אף פעם לא נוגעים".

 

http://youtu.be/S2RvkbBe7Mo (צפו בנאום בדיון המיוחד שיזמה מרצ בכנסת)

 

במקום זה לפיד מגיש את החשבון על מבצע "צוק איתן" לילדים ולנכדים של כולנו. המדיניות שנתניהו ולפיד מקדמים היום הופכת את החברה הישראלית מחברה סולידרית לחברה קניבליסטית. הם מעדיפים לשסות את אזרחי ישראל אחד בשני במאבק על מה שנשאר ממדינת הרווחה המתפוררת. בישראל 2014 של ממשלת הליכוד-יש עתיד אדם לאדם זאב, והזאבים רעבים.

כמו שאמר יו"ר סיעת מרצ בכנסת, אילן גילאון, "קיצוץ רוחבי איננו מדיניות כלכלית אלא מפלטם של הפחדנים והעצלנים, שאינם מעזים לקבל החלטות אמיצות. כתוצאה מכך נפגעים שוב הכי חלשים, עניים, חולים וקשישים".

ח"כ תמר זנדברג אמרה: "כולנו רצינו לחזור לשגרה. מי חשב שהשגרה הזו תהיה השגרה המוכרת מדי של דרישות ביטחון מופרזות שבאות על חשבון השירותים החברתיים והאזרחיים לכולנו".

אני מזמינה אתכם לקרוא עוד על הקיצוץ הרוחבי והמדיניות החברתית-כלכלית על הכושלת של הממשלה, וגם על האלטרנטיבה שאנחנו מציעים – כאן באתר מרצ.

בתחום הממשלי-דמוקרטי, האופן בו מנסה ראש ממשלת-ישראל, נתניהו, לטייח את התנהלות הממשלה  במבצע "צוק איתן" מהווה פשיטת רגל מוסרית וערכית.

השבוע פניתי לראש-הממשלה בדרישה לפרסם באופן פומבי את תנאי הסכם הפסקת האש עם חמאס. כתבתי, שבמדינת דמוקרטית חייב להישמר העיקרון של זכות הציבור לדעת, בעיקר כשמדובר בהסכם כל כך משמעותי שתוכנו ועקרונותיו ישפיעו הן על איכות החיים של תושבי הדרום, והן בשאלות של  חיים ומוות עתידיות של אזרחי ישראל וחיילי צה"ל.

אין ספק, שראש הממשלה שעשה את "עסקת חייו" כשהופיע לחקירה בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שרוב חבריה הם אנשי שלומו מהקואליציה, וגם חברי הועדה מהאופוזיציה הם כאלו שתמכו במלחמה, וזאת במקום למנות ועדת חקירה ממלכתית כפי שהצענו.

 

להמלצות של וועדת חוץ וביטחון אין שום תוקף, ובעיקר אין לה את הסמכות החשובה שיש לוועדת חקירה ממלכתית לקבוע לא רק את שאלת האחריות, אלא, גם מה יעשה לאדם האחראי. זו הדרך הבטוחה לסכל את מיצוי אחריותו לכשלי המלחמה, ולעובדה שבמשך 5 שנים הוא דישדש במקום, ולא הלך לשום מהלך מדיני משמעותי.

לתושבי עוטף עזה ודרום הארץ מגיע יותר מקריקטורה של חקירה, לילדים שהתרוצצו במרחבים מוגנים כל החופש הגדול, למשרתים במערכת הביטחון, לעצמאים שספגו מכה כלכלית קשה, לאזרחי ישראל, לכולנו מגיעה בדיקה רצינית, לא הצגה עם תוצאות ידועות מראש. אחרי הקיץ האחרון, זה המינימום שהציבור יכול לבקש.

והערה לסיום,

ממש לקראת סוף השבוע, קיבלנו עוד עדות מזעזעת שנמשך גם הטרור הרצחני נגד נשים. שוב אנחנו עדים לחיזיון המזוויע בו אישה הסובלת מאלימות פונה למשטרה ובמקום לעצור את התוקף מציעים לה, לכלוא את עצמה במקלט לנשים מוכות, ובכך מתירים את דמה ומנסים להטיל עליה את האחריות לרצח.

שלכם/ן

זהבה.