מתווה מדיני חדש לישראל

ממשלת נתניהו נטשה את הפרדיגמה המדינית "שטחים תמורת שלום". תחת זאת, היא חותרת לממש את חזון "ארץ ישראל השלמה". לדעת ממשלה זו, יש בידי ישראל יכולת צבאית הרתעתית מספקת כדי לבלום את מכלול האיומים המצטברים על ישראל בכל הרמות, ומאידך – אשראי מדיני מספיק (צפון אמריקה, מערב אירופה) כדי לעמוד בהתעצמות הבידוד המדיני של ישראל, הנובע ממדיניות זו. ממשלת נתניהו סבורה  ש"הזמן פועל לטובתה" וכי היא מנצלת "חלון הזדמנויות" ליישום מדיניות חוץ ובטחון המייצגת את בוחריה.

ברם, מאזן האיומים וההרתעה מתעתע והרה סכנה. בחברה הפלסטינית הולך ומצטבר ייאוש מסוכן מול תחושת אי הסיכוי לשינוי לעתיד טוב יותר. ניסיון העבר מלמד כי מצב היציבות הביטחונית עלול להשתנות בבת אחת: הצתה מקרית של מוקד אלימות בגדה המערבית עם אבדות בנפש, תקרית ירי בעוטף עזה או ברצועה, פיגוע שנאה חמור בירושלים, "תג מחיר" נגד קדושי אסלאם, אירוע התרסה חמור בהר הבית ועוד – כל אלה אינם בשליטה ועלולים לחולל התפרצות מסוכנת של אלימות.  

בשל כשלי התנהלותה המדינית של ממשלת נתניהו, התפרצות אלימות והסלמתה בזירה הפלסטינית תמצא את ישראל ללא מרחב תמרון צבאי לשם חידוש ההרתעה. זאת, בשל מגוון סיבות אך בעיקר בשל השינויים השלטוניים במצרים והתמוטטות השלטון המרכזי המרסן בסוריה. גם המיגון המדיני מתפורר בשל השחיקה המתמשכת בלגיטימיות של ישראל בכלל והכיבוש בפרט, בזירה הבינלאומית.

 מכאן שממשלת נתניהו מנהלת את ענייניה של ישראל תוך הימור מסוכן על בטחון המדינה ובטחון אזרחיה:

  • אנו רואים סימנים מובהקים לקיבוע הכיבוש בשטחי הגדה המערבית ובמזרח ירושלים, העמקת ההתנחלות וממילא – ההתכחשות לזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית בארצו.
  • אנו רואים מאמץ המכוון לחיסול שיטתי של נוסחת "שתי מדינות לשני העמים",
  • אנו רואים הימור בטחוני ומדיני חסר אחריות, אותו נוטלת ממשלת נתניהו. הסתגרות מדינית איננה מדיניות נבונה ואחראית, כזו החותרת להעצים את בטחון ישראל, אלא מתכון לשחיקת בסיס הלגיטימיות של ישראל ושל זכות העם היהודי לזהות והגדרה עצמית לאומית בארצו. מדיניות הממשלה היוצאת מהווה סיכון חמור לעצם חברותה במשפחת העמים וחתירה חסרת אחריות תחת אושיותיה של ישראל כמדינה מובטחת לעם היהודי.

לפיכך נדרשת תפנית מדינית נועזת, שבכוחה לאזן מחדש את מצבה המדיני/בטחוני של המדינה ולהתאימו למציאות המדינית המשתנה באזור המזרח התיכון ובזירה הבינלאומית בכללה.

דרוש, אם כן, מתווה מדיני חדש המבוסס על העיקרים הבאים ואשר עשוי להביא את הסכסוך לכלל סיום בהסכם שלום:

  • ממשלת ישראל תצהיר מיוזמתה באופן פומבי וללא תנאים מוקדמים, כי פתרון הסכסוך וסיומו חייב להישען על סיום הכיבוש וחלוקת הארץ, בהסכם מדיני בין הצדדים. מתווה "שתי המדינות לשני העמים" הינו היחיד ואין בלתו.
  • יישומו של הסכם שלום יהיה על בסיס גבולות 1967 עם חילופי שטחים בהסכמה, ביחס של 1:1, וחלוקת ירושלים על בסיס מתווה קלינטון – שכונות יהודיות לישראל, שכונות פלסטיניות- לפלסטין, הסדרים מיוחדים באגן הקדוש.
  • ישראל תסיר ללא דיחוי כל התנגדות להקמת המדינה הפלסטינית. הרשות הפלסטינית בחרה בזירת העצרת הכללית של האו"ם כדי לבשר על הקמתה ולבקש הכרה בה. ממשלת ישראל תושיט סיוע מדיני לרשות הפלסטינית על מנת להשלים את המהלך באו"ם לכדי הכרה בינלאומית במדינת פלסטין, לצידה של מדינת ישראל ולקבלתה כחברה ה-194 באו"ם.
  • ישראל תהיה הראשונה להכיר במדינת פלסטין, מיד אחרי ההכרזה באו"ם על הקמתה. ישראל תכיר באחדות הטריטוריה הפלסטינית והיותן של הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים חטיבה מדינתית אחת – מבחינה מדינית, כלכלית וביטחונית (בהינתן הסכם פיוס בין הפת"ח לחמאס) – היא מדינת פלסטין.
  • מרגע כינונה של מדינת פלסטין, צפויה ממשלה פלסטינית חדשה להחליף את הרשות הפלסטינית. ממשלת ישראל תחתור להידברות עם הממשלה הפלסטינית החדשה, על מנת לשקם ולהתניע מחדש מו"מ מדיני דו-צדדי לשלום.
  • בכך יווצר מצב חדש ללא תקדים, כאשר מדינת ישראל ומדינת פלסטין יפתחו במו"מ להסדרת היחסים ביניהן ויישוב הסכסוך, על בסיס שוויוני – כממשלה מול ממשלה. לכך צפויות השלכות חשובות באשר לסיכוייו של התהליך להצליח, במקום בו נכשלו הצדדים בסבבים הקודמים – אוסלו ואנאפוליס.
  • במהלך מוסכם ביניהן, יזמינו ממשלות ישראל ופלסטין גורמים בינלאומיים מרכזיים על מנת ללוות את המו"מ ולסייע בניהול המשברים הצפויים במהלכו: הקוורטט – ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי, והאו"ם וכן מצרים, סעודיה, ירדן ותורכיה.
  • הצדדים יכריזו על פתיחת "חדר המו"מ" לניהול התהליך המדיני, אשר יימשך זמן קצוב. כבסיס למו"מ יונחו על השולחן ההבנות וההסכמים שהושגו עד כה, כלומר – הסכם אוסלו, מפת הדרכים, הבנות אנאפוליס. מסמכים אלה יהוו בסיס לפתיחת הדיונים. "יוזמת ג'נבה" תשמש מקור השראה ובסיס לליבון חילוקי הדעות וצמצום פערים.
  • המו"מ על "הסכמי אוסלו" הביא לשינוי היסטורי ביחסים בין ישראל לפלסטינים. "מסמך העקרונות" שנחתם בוושינגטון ב – 13 לספטמבר 1993, מבטא הכרה הדדית בין אש"פ לממשלת ישראל והתחייבות למו"מ לשלום על בסיס החלטות מועצת הביטחון 242/338, הכורכות את הסכם השלום בסיום כיבוש השטחים מעבר לגבולות 1967. מסמך זה עומד בתוקפו כמתווה מדיניות.
  • ברם, הסכם הביניים שנחתם בוושינגטון  ב-28 לספטמבר 1995, איבד את תקפותו כמכשיר להשגת הסדר קבע. בקרב שני הצדדים קיימת אכזבה ומפח נפש לגביו. עם זאת, הסכם הביניים וההסכם להסדרת היחסים הכלכליים בין הרשות הפלסטינית לישראל (פרוטוקול פאריס) הכלול בו, עדיין מהווים בסיס משפטי בלעדי לניהול היחסים המנהליים, הביטחוניים והכלכליים בין ממשלת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. על כן לא ניתן לבטלו, אלא אם כן יועמדו במקומו מסגרות ממשל ותיאום חלופיות ומוסכמות, עד אשר ייכנס לתוקפו הסכם שלום של קבע בין הצדדים.
  • על כן, תבוא ממשלת ישראל מיוזמתה בדברים עם ממשלת פלסטין בהצעה לפתיחת מו'מ באשר לקמתו של "מנגנון לתיאום וקישור" חדש, אשר יופעל בהדרגה להחלפת הסכם הביניים ויאפשר את ביטולו. מהלך זה יאפשר את ביטולו המוסכם על שני הצדדים של "הסכם (הביניים) אוסלו". עד אז, בעינה תעמוד חלוקת האחריות בין ישראל וצה"ל מחד, לבין הרשות הפלסטינית מאידך, באשר לניהול השלטון בשטחי הגדה המערבית.
  • במקביל, תוקם "ועדת מו"מ מעורבת לשלום" אשר תפעיל במשותף את "חדר המו"מ" ואת כל המסגרות הדרושות לניהול המו"מ להסדר הקבע. במסגרת זו יוקמו ועדות מעורבות ייעודיות, אשר יפעלו בזמן קצוב ומוסכם, על פי "תכנית חומש" לסיום המו"מ על סוגיות הליבה ועל הדרכים ליישום הסכם השלום.
  • במסגרת "תכנית החומש'', הזמן שיוקצב למו"מ יהיה שנה, וליישום הדרגתי של סעיפי ההסכם בסוגיות הליבה – ארבע שנים. המנגנון לתיאום וקישור וכן ועדת המו"מ לשלום יבוטלו אחרי חמש שנים, לכשייכנס לתוקפו המעשי הסכם מדיני לשלום קבע בין הצדדים.
  • כאמור, "פרוטוקול פאריס" – הגלום בהסכם הביניים "אוסלו" והמסדיר את היחסים הכלכליים והפיננסיים בין הצדדים, ייפתח למו"מ מחודש. מהלך זה ייעשה במסגרת צוות מעורב מיוחד. ביטולו של "הסכם פאריס" איננו מסתמן כפתרון מעשי, שכן שאלות מדיניות מהותיות תלויות ועומדות בהקשר המדיני של קביעת קו הגבול, מיקום וניהול המעברים, ועוד. במסגרת המו"מ המתחדש יימצא מתווה לניהול דיונים גם על היבטים אלה.
  • על מנת לאפשר מו"מ ללא מורא וללא לחצים חיצוניים, תודיע ממשלת ישראל על הקפאה מיידית ומלאה של מפעל ההתנחלויות בשטחי הגדמ"ע וירושלים המזרחית. ההקפאה תעמוד בתקפה כל אימת שהדבר יידרש מבחינת ניהול המו"מ לשלום בין הצדדים.  הממשלה תקדם את חוק פינוי-פיצוי כמכשיר המאפשר מעבר של מתנחלים החפצים בכך, לתחומי ישראל. הממשלה תבטיח את המשאבים הדרושים ותקים מנגנון ביצוע, אשר יחל ביישומו החד-צדדי, ללא קשר עם התקדמות המו"מ.  זאת, על מנת לאפשר ואף לסייע לאזרחי ישראל הרוצים בכך, להעתיק את מקום מגוריהם חזרה לתחומי ישראל.  
  • ממשלות ישראל ופלסטין יצהירו על הכרתן בזכות בני כל הדתות לגישה חופשית לאתרי הפולחן בירושלים וברחבי הארץ.
  • מאידך – תוכרז הכרה הדדית מחודשת ומוצהרת בין ממשלות ישראל ופלסטין, כנציגות שני העמים, בנכונות לחלוקה מדינית של הארץ במסגרת "שתי מדינות לשני העמים", במו"מ לשלום והקמת "מדינת פלסטין" לצידה של "מדינת ישראל". בכך יבוא לידי מימוש העקרון של "סוף הסכסוך" והיעדר תביעות נוספות כלפי הצד השני, וייחל עידן של שלום, בטחון ושיתוף פעולה ממלכתי בין הצדדים בכל התחומים – מדיני, בטחוני, כלכלי, תרבותי, מדעי ועוד. בנוסף יקימו ממשלות שני הצדדים מסגרות משותפות לקידום פיוס, תרבות שלום ומיזמי "עם לעם" בין שני העמים, בסיוע בינלאומי. 
  • ממשלת ישראל תחתור להקמת מנגנון תמיכה בינלאומי בתהליך השלום החדש. תוצע הקמתו של "קוורטט אזורי", לצידו של הקוורטט הבינלאומי הקיים. הקוורטט יורכב ממדינות האזור: תורכיה, סעודיה, מצרים וירדן.
  • תוקם לשכת תיאום מדינית, בה ישתתפו נציגי ממשלות ישראל ופלסטין וכן נציגי ארבע מדינות "הקוורטט האיזורי" וכן נציגי "הקוורטט הבינ"ל". מטה לשכת התיאום תוצב בירדן ותתקיים בו נוכחות קבע של נציגים דיפלומטיים בכירים מצד כל המדינות המעורבות, למטרות תיאום וקישור וניהול משברים במהלך המו"מ. 
  • היוזמה הערבית לשלום: ממשלת ישראל תצהיר על תמיכתה  בעיקרי "היוזמה הערבית לשלום" ותביע נכונות להיכנס למו"מ על יישומה המלא, בד בבד עם התקדמות המו"מ להסדר קבע בזירה הישראלית/פלס'. יגובש צוות היגוי למו"מ.
  • סוריה: בצד הזדהותה של ממשלת ישראל עם סבל העם הסורי, תבטא גם היא נכונות לחדש את המו"מ על הסכם שלום עם סוריה. זאת, רק לאחר שתתייצב בדמשק ממשלה נבחרת ומייצגת. ההסכם יושתת על בסיס החזרת הגולן לריבונות סורית, סידורי בטחון בערבות בינ"ל (אמריקנית), פירוז הגולן ויחסי שכנות נורמאליים במישור המדיני, הכלכלי והתרבותי.
  • איראן: ידועה השאיפה האיראנית להשיג עוצמה צבאית גרעינית התקפית, שיש בה כדי לשנות ללא הכר את מפת המזרח התיכון ויכולת ההגנה וההרתעה של ישראל בעתיד. יתר על כן, הצלחה איראנית לרכוש יכולת זו תחולל התפרצות מירוץ חימוש גרעיני באיזור. קיימים כל הסימנים לכך שבמצב זה יואץ סדר יום מדיני איזורי ובינלאומי החותר לפירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני. יתר על כן, יוגברו הלחצים המופעלים על ישראל מצד שכנותיה אך גם מצד ארה"ב והאיחוד האירופי, לשתף פעולה בתכנית לפירוז גרעיני אזורי. סוגיה זו נוגעת לליבת בטחונה הלאומי של ישראל. תהליך שלום חדש ואמין בין ישראל לפלסטינים יאפשר ביתר שאת התגייסות העולם לכיתור ואף ניטרול מאמצי טהראן לרכוש יכולת צבאית גרעינית ומאידך – לדחות מו"מ על פירוז המז"ת מנשק גרעיני עד סיומו המלא של תהליך שלום ישראלי – פלסטיני וישראלי – ערבי במתווה "היוזמה הערבית לשלום".

 כניסה מהותית למו"מ לקראת הסדר מדיני של הסכסוך יחולל מפנה במעמד הבינ"ל של ישראל ובהתחדשות והתעצמות נכסי הלגיטימיות שלה במעגלים מדיניים רחבים. "הרוב האוטומטי" העוין לישראל במוסדות הבינלאומיים והאו"ם מצד נציגי רוב מדינות העולם, צפוי להתפזר. דלגיטימציה של ישראל  במערכות האזרחיות הביקורתיות כלפינו בקמפוסים, בתקשורת, בקרב האיגודים המקצועיים, בכנסיות ברחבי העולם ועוד – צפויה להתפוגג. קבלה עקרונית של יזמת השלום הערבית תאפשר נורמליזציה ביחסים עם חברות הליגה הערבית ורבות ממדינות האסלאם. יש לצפות שהדבר יביא לבידודם של גורמים קיצוניים המתנגדים ליוזמה, כמו חיזבאללה ואל קאעידה.

כניסה מהותית למו"מ לקראת הסדר מדיני של הסכסוך הישראלי/פלסטיני, יחולל מפנה ביכולת של ישראל לפעול לשינוי מן היסוד, גם אם הדרגתי ולאורך שנים, באיבה השוררת כלפיה בשדרות הציבור הרחב במצרים ובירדן. נורמליזציה הדרגתית על פני עשור שנים עשויה לשנות במשהו את נרטיב הסירוב הערבי כלפי ישראל כמדינת העם היהודי.

המתווה המדיני החדש יחולל מפנה מהותי בהתייחסות הקהילה הבינלאומית כלפי ישראל. מדינת ישראל תצא לדרך מדינית חדשה, ביחסיה עם הפלסטינים, מדינות ועמי המזרח התיכון ותכבוש את מקומה הראוי במשפחת העמים. בטחונה הלאומי וזהותה המדינית של ישראל כמדינת העם היהודי, יזכו לביצור ללא תקדים.