זהבה גלאון בכנס ה-INSS

זהבה גלאון בכנס של ה-INSS: יש לנו הנהגה שלוקה בהזיות

הנאום של של יו"ר מרצ, זהבה גלאון, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי (16/02/2015):

חברות וחברים,

אני עומדת פה כדי לדבר בפאנל בטחוני-מדיני שהכותרת שלו היא "100 הימים של הממשלה הבאה", ומתכוונת בדברים שלי להתייחס לשאלות שהעליתם, "מסביב יהום הסער" במזרח התיכון, ניסיונות הדה-לגיטימציה של ישראל, והגישות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכמובן על התוכנית הכלכלית חברתית, ואני מודה שאני קצת בשוק. אני בשוק בגלל שעד עכשיו מה ששמעתי משאר הדוברים ראוי יותר לפאנל "100 תירוצים ללמה העולם נגדנו ואנחנו כאלה מסכנים".

איראן, ודאעש, והאירופאים, והאמריקאים כולם רוצים ברעתנו. ובאופן כללי הרושם שמתקבל, אם מקשיבים למי שישבו בממשלה האחרונה הוא, שאוטוטו עומדים לשטוף את הארץ בני עמלק בהובלת חמלניצקי. בחיי, אני מתפלאת שמדינת ישראל מצליחה לשרוד שבוע, שלא לדבר על 67 שנים.

ואני בכלל לא מדברת על זה, שראש-הממשלה שלנו עסוק בימים האחרונים לא רק בלחרב את יחסינו עם ארה"ב כדי שיוכל לתת נאום בחירות מעל במת הקונגרס, והתוצאה היא, שהאמריקאים ממדרים אותנו בנוגע להסכם שמתגבש עם איראן, אלא, גם בלחרב את מה שנשאר מהלכידות החברתית בישראל, באמצעות קמפיין ההסתה "שמאל זה דאעש" שהוא אישית עומד מאחוריו.

מבחינת נתניהו תמונת המצב האזורית ברורה: האויב הכי גדול של מדינת ישראל הם השמאלנים, התקשורת וזוכי פרס ישראל, שכולם מבקשים להרוס את המדינה. בהפרש ניכר מאחוריהם ברשימת הצרים עלינו לכלותנו נמצאים איראן, דאעש, אבו-מאזן, ואובמה.

 

זהבה גלאון בכנס ה-INSS
זהבה גלאון בכנס ה-INSS

מה שמאכזב אותי, לא פחות, זה הרפיון הערכי המהדהד של מי שמתיימרים לקרוא לעצמם חלופה לנתניהו, ומתנהגים בשבועות האחרונים כמו ליכוד ב'. מישהו שמע איזושהי חלופה מדינית רצינית מ"המחנה הציוני"? משהו שלא נשמע כמו חזרה על ההצהרות של נתניהו?

אני שמעתי בשבועות האחרונים את ציפי לבני אומרת, שירושלים לא תחולק עוד, וישראל מדינה יהודית לנצח. אני שמעתי את עומר בר-לב מספר, שרק להרצוג יהיה אומץ לתקוף באיראן. אני שמעתי את עמוס ידלין מספר, שאין פרטנר פלסטיני.

אני קראתי את המצע המדיני של "המחנה הציוני". אתם יודעים מה כתוב בו על פתרון מדיני? הנה מה שכתוב: "נגייס את העולם לצידנו מול הטרור ומול שכנינו". וזה ממי שמתיימרים להיות אלטרנטיבה.

יש לכם את זה ביותר ביבי?

זה לא נשמע לי כמו מצע מדיני, זה נשמע לי כמו מצע מצוין לישיבה של לבני והרצוג עם נתניהו, ולעוד ארבע שנים של שיתוק.

תנו לי להגיד את זה כמו שבאמת צריך להגיד את זה: יש לנו הנהגה, שלוקה בהזיות, שחושבת, שהמרשם לפראנויות שלה הוא רדיפת כל מי שמעז להגיד שמשהו פה לא בסדר.

הפחדנות הזאת מלדבר על הבעיות האמיתיות של ישראל, מדינה שנמצאת על מסלול שחיקה אינהרנטי של מעמדה הבינלאומי כחברה כשרה במשפחת העמים,  היא בראש ובראשונה זלזול באינטיליגנציה של אזרחי המדינה, שיודעים טוב מאוד שהם כבר שש שנים קורבן לתעשיית הפחדות, ומחפשים הנהגה שמסוגלת להסתכל למציאות בעיניים.

הפחדנות הזאת היא גם ההפך ממה שצריך לעשות אם אנחנו רוצים להחזיר את עצמנו למסלול של שפיות ביטחונית ומדינית, ואם יש לנו תקווה, שישראל תהיה סוף סוף מדינה נורמלית עם גבולות פיזיים ומוסריים.

האתגר מספר 1 שלנו הוא, שאנחנו קודם כל צריכים להשתחרר מהמנטליות המתקרבנת והמתמסכנת, שמאפיינת את ההתנהלות הדיפלומטית של ישראל תחת בנימין נתניהו.

שש שנים מייסרות עברנו, שבהן המדיניות הישראלית התמצתה בבכיינות ובהאשמת כל מי שהוא לא ישראל במה שקורה לנו. שש שנים בהן לא עשינו שום דבר שמשרת את ישראל ואינסוף דברים שמשרתים את הימין המשיחי ואת החמאס.

לכן קודם כל ולפני הכול, אני מציעה שנפסיק לחפש תירוצים, ושנתחיל לחפש פתרונות. אני מציעה להתחיל להתעסק בלייצר תקווה, במקום לתת לפחד המשתק שנתניהו משדר להשתלט על קבלת ההחלטות שלנו. אני מציעה מודל מנהיגותי, שבנוי על אומץ וראיה מפוכחת של המציאות, ולא על חרדה ובהלה.

ולא פחות מזה, אני מציעה שנפסיק להתעסק בדאעש, ונתחיל לדבר על הבעיות שכבר עכשיו והיום מכרסמות בדמותה של מדינת ישראל, ובראשן ההשתעבדות של הממשלה הזאת לחזון הסיפוח ומדינת האפרטהייד של הימין הקיצוני.

תנו לי לפרוט את זה לכמה צעדים קונקרטיים:

צעד ראשון – להפסיק לבנות מאחזים.

הבניה הממאירה בגדה מחרבת את הסיכוי שאי פעם תהיה כאן מדינת ישראל דמוקרטית, עם גבולות בינלאומיים מוכרים, וכופה עלינו שלטון, שמשעבד את הפלסטינים כאידיאולוגיה, ושיהפוך את ישראל במוקדם או במאוחר למדינה דו-לאומית.

הרוב המוחלט של הישראלים מתנגד לזה ויודע, שתרחיש כזה ירסק את מדינת ישראל ואת העתיד של הילדים שלנו, ולכן אנחנו נעצור בניה בהתנחלויות מיד, ובפרט נעצור את המימון הממשלתי לתעשיית המאחזים הבלתי חוקיים.

במקום זה המדינה תעסוק בלאכוף ובלמנוע את הקמתם.

צעד שני – שיקום וחיזוק האמון שנהרס עם הפלסטינים.

אני מדברת קודם כל על הפסקת הרטוריקה המתלהמת והלעומתית, משני הצדדים, ועל העמקת התיאום הביטחוני עם הרשות, זה שמאפשר לנו שקט חסר תקדים מיהודה ושומרון כבר תקופה ארוכה. זה מובן מאליו וזה אינטרס ביטחוני ישראלי ברור.

צעד שלישי – להסיר באופן הדרגתי ובתיאום את המצור מעזה.

תוך שיתוף פעולה מקסימלי עם הגורמים המתונים בצד הפלסטיני. גם זה צעד שמשרת קודם כל את האינטרס הביטחוני הישראלי: לאזרחים בעזה החרבה והנצורה אין כלום בחיים, אין שום דבר שנותן להם תקווה ולכן אין להם מה להפסיד. טוני בליר חזר מזועזע אתמול מהמצב בעזה. וכשאין למישהו מה להפסיד, כשהבית שלו חרב וכשאין לו עבודה ואין לו מאיפה לקנות אוכל, אין לו גם שום אינטרס לצאת ולדרוש מהשלטון שם שקט – להפך, המוות וההרס רק מגדילים את המוטיבציה של התושבים שם לתמוך במי שלתפיסתם נלחם באחראים לכך.

אנחנו רוצים להחליש את החמאס – אנחנו צריכים לחזק את תושבי הרצועה ואת הכוחות המתונים.

צעד רביעי – לאמץ סוף סוף את היוזמה הערבית

להתחיל לשתף פעולה עם מדינות האזור ולבנות תנאים להתנעת תהליך שלום אזורי שיכפה על הפלסטינים כניסה למו"מ, וייתן לישראל ערבויות מוצקות שיחזקו את ההנהגה הפלסטינית המתונה על חשבון החמאס.

וכן, זה כולל גם להצהיר באופן ברור, שאנחנו מעוניינים לסיים את הכיבוש, ושאנחנו תומכים במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, בגבולות מוכרים ומוסכמים שמתבססים על קווי 67 עם ההתאמות המתבקשות.

מי שלא תומך בזה – תומך בהמשך הסכסוך, בסיפוח השטחים ובסיום דרכה של מדינת ישראל כדמוקרטיה.

חברים, אף אחד לא מבטיח לנו כלום. לא שיתוף פעולה מצד הפלסטינים, ולא הסכם, ולא שתי מדינות ולא איראן מפורזת מגרעין, ולא חמאס פציפיסט. ובטח אני לא מבטיחה שאם מרצ תהיה בממשלה יום למחרת יפסקו הפיגועים.

אבל אני כן מבטיחה לכם, שבלי לנסות אנחנו לעולם לא נצליח.

וכולנו יודעים שהדרך של הממשלה הזאת, של פאסיביות, והסתה, וסיפוח זוחל של השטחים, והאשמת כל העולם – אנחנו יודעים מצוין שזה רק מתכון לעוד אלימות והרוגים והקזת דם ושזה לא מוביל אותנו לשום מקום.

לחכות זו לא מדיניות.

ניהול הסכסוך זו לא מדיניות, זה רק מוביל לכך שהסכסוך מנהל אותנו כבר עשור.

אני מציעה שינוי אמיתי, זהיר ומפוכח. אני מציעה תכנית פעולה עם חזון ועם מטרה ברורה: מדינת ישראל דמוקרטית ומתקדמת, עם גבולות מוכרים, עם תמיכה איזורית חזקה ועם לגיטימציה בינלאומית מחודשת. זה בידיים שלנו.

אודות מרצ

צוות האינטרנט של מרצ. שועלי רשת מהשמאל שעושים הכול בשביל לדחוף את מרצ כמה שיותר קדימה.